עלי גונן תמלול

ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט נדלן בשידור של צחי קווטינסקי ונדלן בקלות. והיום אלי, שנכנסת לפה, אמרתי לרחלי שהגיע אחד האנשים היותר נחמדים שזכיתי להכיר. אני חושב שאחת המתנות של ביז, עסקים עושים עסקים, זה הקשר איתך, אבל כנראה שאם אני אגיד את זה בביז, כולם יגידו את אותו דבר, בגלל שאתה אחד האנשים האהובים.

ידעתי שאתה לא רוצה שאני אגיד את זה, אבל החלטתי להגיד. והסיבה היא לי, מה? אתה מביך אותי. אני מביך, זה התפקיד שלי.

והסיבה מעבר לחברות שלנו, הסיבה שאני ביקשתי ממך והעליתי אותך לירושלים, ועשית את זה בשמחה, זה שאנחנו נמצאים בתקופה של הרבה מאוד טראומות, הרבה מאוד בעיות, הרבה מאוד דברים שצפים כתוצאה מהמתחים, כתוצאה מהתקופה שאנחנו נמצאים. וכבר עשיתי בעבר, עשיתי פרק בעבר עם שרית גולר על הנושא של טראומות, אבל אני חושב שאנחנו הולכים לדבר ואנחנו הולכים להבין, וזה מה שאני רוצה שאנחנו נצא מפה, שיש הרבה חסמים שמובילים אותנו בחיים, שאו שאנחנו בורחים מהם, זאת אומרת שאנחנו הולכים לאזורי נוחות שלנו, או שאנחנו לא יודעים להתמודד איתם אם אנחנו רוצים להתמודד, ולפעמים אחד הדברים שהכי קשה לנו להבין זה מה המקור של זה. וכשאני יושב ושומע אותך במפגשים של ביז, ואני משתדל שאנחנו ניפגש הרבה, ובכלל כשאני גם מדבר איתך ואני מבין שיש לך כמה יתרונות, ואתה תכף תספר קצת, יש לך גם את הניסיון האדיר בחיים, ותכף אתה תספר לנו מה הניסיון, ויש לך גם את הידע שצברת ולמדת, ומי כמוני יכול להעיד שאתה כל היום רק לומד, אפילו קורס שלי עשית, אתה בן אדם צמי ידע שכל היום רק לומד ומשדרג את עצמך, אבל יש לך הסתכלות, אני ראיתי את זה גם ביחסים בינינו, שנגיד היה לנו בעיות בקבוצה או משהו, ראיתי איך אתה הולך ליסודות ואיך אתה פותר את זה, ועזרת לי לפתור, אז זו הסיבה שאלי גונן הזמנתי אותך לפה ואתה מטפל רגשי, ונתתי פתיח מאוד מאוד ארוך, אבל בוא תספר לנו ככה, אתה יודע למה אני מתרגש שאתה פה ומי זה אלי גונן? טוב, אז אלף, תודה רבה לך שהזמנת אותי, ואני באמת מתרגש לבוא ולשבת, ואני אפילו אדבוך מהפתיח שלך, מי זה אלי גונן? אלי גונן, אני איש צבא לשעבר, אני פורש חיל אוויר, הייתי 26 שנה בצבא, התחלתי כטכנאי קשר ועברתי להיות קצין קשר, הייתי במערך המבשאי של חיל אוויר, ראש מדור מיוחדי, בפקד יחידת הקשר במשלת חיל אוויר, בפקד יחידת הקשר הניידת.

כמה שנים שפרשת? פרשתי כבר 26 שנה או משהו כזה. הם לא יאמינו, מי שרואה אותך ביוטיוב לא יאמין שמדבר פה בן אדם עם כל כך הרבה שנים. אחרי שהשתחרתי, השתחרתי בדרגת סגן אלוף בפקד יחידה, אחרי זה הייתי שנה סמנכל טיפול בחברת תקשורת, וכשהבנתי שאם אני מתעסק עוד בתקלות קשר, כנראה משהו יקרה למי שיבוא אליי, ואז עשיתי שינוי ועליתי על מכרז של האוניברסיטה העברית, וניהלתי את המרכז להכשרת מנהלים באוניברסיטה, אחר כך הייתי אחראי על כל המערכת הכספית מול הסטודנטים, ובסוף ניהלתי יחידה, שאני כדאי יחידה לשירותי משרד, שקיבלתי אותה במצב מאוד רעוח, שהתגלתה מעילה, ואנשים היו במצב רוח שפוף לגמרי, והרמתי אותה, ולפני שנתיים פרשתי מהאוניברסיטה.

במקביל לכל העסקים המנהלים האלה, אני מתעסק מעל 35 שנה בנושא של הנפש. הגעתי לזה כצורך בצבא, כי בצבא הכי קל, אתה נותן פקודה שלום ולהתראות, יאללה, תסתדרו ותעשו. אבל הבנתי שאם אתה רוצה לגייס את האנשים, ושלאנשים יהיה טוב, ושלאנשים ילכו ולא יחכו, שרגע החתול ילך והחברים יחגיגו, אז אני צריך כלים אחרים.

ולכן התחלתי מסדנאות התפתחות אישית בניים, משתתף סקרן ועד ל… אתה אומר פה משהו שאני לא בטוח שאנשים מבינים. אני חושב שאולי כדאי שאני גם מדבר על זה כמה מילים. מנהל טוב, זה לא מנהל שרק קבעו לו סמכות, והוא מדבר מתוקף הסמכות.

נכון. ושזה מה שאנחנו התרגלנו, ואנחנו רואים גם מסביבנו, אפילו בפוליטיקה. אולי תסביר קצת יותר לעומק, זה משהו מאוד חשוב.

אני יכול להגיד ככה, שאני מעדיף לעבוד פי שש, ולרתום אנשים למשימה, מה שלתת ההנחיה ושאנשים יתיישבו. כי ברגע שהבן אדם רתום למשימה, מעריך אותך כמנהל, זה מה שאמרת קודם, את המילה מגויס. זה מה שהיה חשוב לי להבהיר לאנשים, שמגויס, אנשים רואים, להתגייס לצבא.

לא, לא, זה לא להתגייס לצבא, זה להעריך את הבן אדם, את המנהל שעומד מולם, להיות מחויב אליו, ולהיות מחויב למשימה, שהיא משותפת לכולם. כי אני יכול לנהל, אני צחקתי פעם, אמרתי, אני יכול לנהל יחידה מהמיטה. ניתנו לי מחשב, טלפון ואני מנהל.

יש לי את כל המדדים ואני יודע לנהל. נכון, אתה צריך את הקשר הבין אישי, אתה צריך להכיר את האנשים. אתה צריך לדעת מה קשה להם, אתה צריך לדעת מה קל להם.

בחיל האוויר לימדו אותי שאתה צריך לתים כימוש למטרה. והכימוש של המטרה, זה לקחת את הבן אדם הנכון, אות הבשימה הנכונה, בצורה הנכונה שהוא יבין אותה, ואז אתה יכול, איך אומרים, השמיים הגבול. ואת זה הכנסתי כבר בצבא ולקחתי את היחידה הכי פיקודית שיש, ‫שהפכתי אותה להכי שטוחה שיש, ‫הכרתי כל אחד מה-300 אנשים, ‫מי הוא, מה הוא, ‫המשפחה שלו, הקשיים שלו, ‫מתי צריך לעזור לו ומתי לא.

‫אתה יודע, אני כבר יודע, ‫אבל אתה יודע, אני עושה סרטונים, ‫אני חותך סרטונים מהפודקאסטים שלי, ‫בדרך כלל אני לוקח את זה לכיוון שלי, ‫אתה יודע, בכל זאת זה שלי. ‫את זה אני הולך לעלות. ‫לשאת זה אנשים לא מבינים.

‫אנשים, את מה שאתה אמרת כאן, ‫את כל הדרך שאתה עושה עם האנשים, ‫שאתה גורם להם לרצות לעשות ‫את העבודה, אתה גורם להכיר, ‫זאת אומרת להתאים, איך אמרת? ‫להתאים את החמושת, ‫אני צריך כל היום שצריך להתאים ‫את הנכס אליך, ‫ולא אתה צריך להתאים את הנכס. ‫זה פשוט, אתה מחזק אותי במילים, ‫אז אתה אומר פה מסרים ‫שהם נדירים, וזה כל כך חשוב. ‫אז זה דרך חיים, זה דרך חיים.

‫אתה יודע, לאחרונה עזבתי ‫את האוניברסיטה ‫וקיבלתי יחידה שהייתה ממש שפופה, ‫וכשהגעתי אמרו לי, ‫אתה השתול של ההנהלה, ‫תעזוב אותנו, תלך. ‫אתה באת לסגור את היחידה. ‫ולקח לי הרבה זמן להסביר להם ‫שאנחנו יכולים להיות יחידת שפיץ.

‫אנחנו יכולים לעשות הכול. ‫ואנשים לא רצו להיות בעלי תפקידים. ‫ומישהו שעשיתי אותו שם, ‫המנהל המקצועי של הדפוס, ‫כשהלכתי, נתן לי משהו, ‫משהו שנתתי לו בדרך.

‫איך הוא קרא לזה? פתק לחיים. ‫אמרתי לו, איך אני מתכונן לדיונים? ‫נתתי לו ראשי פרקים. ‫שתרף אותנו.

‫-הראשי פרקים זה… ‫למדתי את זה, אני מודה ‫מאלון אולמן, ו… ‫אנחנו מכבדים את כולם. ‫כל מי שמלמד אותנו דברים טובים. ‫והוא אמר כך, אחד, אתה צריך לדעת ‫לאן אתה הולך ברמה של ‫ילד בין שבע מבין.

‫אחר כך, מה ייחשב אצלך ‫ההצלחה גדולה בדיון כזה? ‫מה ייחשב אצלך ההצלחה המינימלית ‫שאתה מוכן לקבל? ‫ואתה יודע מה הגבולות גזרה ‫של המינימום מקסימום. ‫אחר כך, איזה תועלת אתה מביא ‫למקבל ההחלטה? ‫כאילו, למה אתה? ‫למה אתה ולא מישהו אחר? ‫ולמה שווה לו לקחת אותך? ‫והדבר שלי האחרון ‫זה להיכנס עם אנרגיה גבוהה. ‫כי ברגע שאתה עם אנרגיה גבוהה, ‫בחיוך, ביכולת, ‫אתה קונה את האנשים, אתה מחייך, ‫אתה לבבי, אתה פתוח, אתה… ‫אתה מדבר רק אתה כמנהל ‫או אתה כמנהל? ‫אני כמנהל, אין ספק שאני כמנהל, ‫כשיושב מולי מישהו כזה ‫אז קל לי לקבל החלטה.

‫אני רואה מי יושב בדקות. ‫אבל אתה, כשאתה נכנס ‫לאיזשהו דיון כזה, ‫גם כשאתה רוצה להשיג משהו ‫וגם כשאתה רוצה לקבל משהו, ‫יש לך את כל גבולות הגזרה, ‫כמו שאומרים, למה אתה רוצה. ‫ואת זה אני למדתי, ‫ועם זה אני עובד לאורך שנים.

‫בצורה הזאת, ואני רוצה להגיד לך ‫שזה ממש מביא לדברים. ‫אבל איך התחלתי עם זה? ‫כי נתתי למישהו את הפתק הזה, ‫וכשעכשיו עזבתי את היחידה ההובה, ‫נתן לי צילום של הפתק ‫שנתתי לו שנים קודם, ‫הוא אמר לי, זה פתק לחיים. ‫אתה לימדתי אותי, ‫ואני עם זה הולך כל הדרך.

‫כן, אבל היה לו גם קל, ‫היה לו גם קל לקח את הפתק הזה, ‫למרות שהיה אנטי, ואמרת, ‫היה אנטי בתוך הזה, ‫כדי שהוא הבין, ברגע שאתה שברת ‫את המרחק בינו ובינך, ‫ונתת לו להבין, ‫אני אומנם המנהל שלך, ‫ואפילו המנהל המיוחד שהביא אותי ‫להציל את היחידה, ‫אבל אני יודע להיות גם המנהל ‫ואני יודע גם להיות הבן אדם. ‫אני הבן אדם ואני השותף שלך. ‫ואני רוצה להגיד לך, אני בחיים ‫לא אמרתי למישהו שבא אליי מצה לא.

‫קודם כול, אני אומר כן. ‫אתה רוצה, יאללה, אני איתך, ‫אבל אם אני יודע שמשהו ‫לא מסתדר שם, ‫אבל אני אומר לו, תבדוק לי ‫אחת, שתיים, שלוש. ‫ואז הוא חוזר ואומר לי, וואלה, ‫על זה לא חשבתי, ‫את זה, זה, זה, צריך לשנות, ‫זה, זה.

‫אבל הוא מגויס למשימה כי כן, ‫אני איתו משלב א', אני איתו. ‫אני לוקח אותו איתו ‫לאן שהוא רוצה. ‫עכשיו, זה גם מחבר אותי ‫לנושאים של הנלפי.

‫בנלפי שאני למדתי, ‫אחד הדברים שמובילים ‫הם זה שהאיש החזק בארגון ‫זה האיש בעל היכולת הגמישות ‫הגבוהה ביותר, ‫והשני, זה עוד משהו ‫שהולך בכיוון, ‫זה האנרגיה זורמת ‫לאן שצומת הלב מופנה. ‫תסביר. ‫-כשאתה מופנה, ‫כשצומת הלב מופנה לדברים חיוביים, ‫הדברים החיוביים קורים.

‫אחד התפקידים של לתת מודע ‫זה לתת לנו הצדקות ‫למה שאנחנו מאמינים, ‫להביא אותנו למה שאנחנו רוצים. ‫נכון. ‫אז כשאתה הולך למשהו חיובי, ‫אתה מסתכל על כל הדברים החיוביים ‫שקורים.

כשאתה קם בבוקר ואומר, ‫אוי ואבוי, זה מה שיקרה, ‫אתה תראה את כל הסימנים ‫הרעים שהולכים לכל הדברים. ‫זה סוג של נבואות ‫שמגשימות את עצמם. ‫זה בדיוק נבואות.

‫יותר בזה, תחשוב, ‫כשאתה חושב על משהו, ‫מסתכל על מישהו ואומר, ‫הנה, זאת בהיריון, אתה מסתכל, ‫אתה רואה היריוניות מסביב ‫בכל הכיוונים. ‫מכוניות אדומות מכל הכיוונים. ‫התשומת הלב הולכת למה ש… ‫-למה שאתה מאמין.

‫למה שאתה מאמין, למה שאתה רוצה, ‫מה שאתה רוצה לקבל. ‫זה בדיוק ככה בחיים, ‫בכל מקום, בכל סיטואציה. ‫כשאתה מאמין בעצמך, ‫מאמין ביכולת שלך, זה יהיה.

‫אתה יודע, אנחנו צוחקים ‫על זימוני חניה. ‫מה זה זימון חניה? ‫אני, לפני שאני הולך לאיזשהו מקום, ‫אני מדמיין לעצמי את המקום, ‫איפה הוא נמצא, איפה זה, ‫ותמיד, אני אומר לך תמיד, ‫לא ב-90 אחוז, ב-100 אחוז, ‫אני מגיע למקום, מישהו יוצא ‫ואני נכנס. ‫אתה יודע, אני אומר לכולם ‫ואני מספר שאני מגיע לאיזה מקום.

‫היום היום היה לי את זה. ‫הלכתי בבוקר לסיטי לפני שבאת ‫והייתי צריך לחנות ליד במסגב לדח. ‫לא היה חניה בסיבוב הראשון, ‫מרמתי ראש לשמיים, ‫אמרתי, שמע, ישראל יצאה אוטו ברוורס, ‫ואני נכנסתי במקומו.

‫ורחלי תספר לך על זה ‫גם איזה קוריוז נחמד, ‫שהיא פעם אחת נסתה ‫ובמרכז העיר מצאה חניה, ‫אבל זה כל כך נכון. ‫זה כל כך נכון הדבר. ‫אבל אני רוצה לקחת את מה שאמרת, ‫לנצל את זה.

‫אתה אומר, אני עכשיו הולך להיות מנהל. ‫אתה יודע מה? ‫או אני הולך להיות מנוהל. ‫ואני אומר, הרי אחד הכללים ‫זה אם אתה מבין את העובדים שלך, ‫או להפוך, אם אתה מבין את הבוס שלך, ‫אתה יודע להיות מנהל יותר טוב ‫או מנהל יותר טוב.

‫איך אני, שאין לי את הכלים ‫שאתה רכשת בהן, אל-פי וכאלה, ‫איך אני יכול ללמוד ‫מי זה המנהל שלי ‫או מי זה המנהל שלי ‫כדי לעבוד איתו נכון, ‫כדי לדייק את העשייה או איתו ‫כדי להשיג ממנו את המקסימום? ‫אז, א' המקסימום הזה ‫צריך להיות ברור לך מה אתה רוצה, ‫וברגע שאתה יודע מה אתה רוצה ‫אתה תביא את עצמך למקום הזה. ‫אנחנו תמיד אומרים, אנחנו לא ‫יכולים לשנות אנשים אחרים, ‫אי אפשר לשנות אותם. ‫אתה יכול לשנות את עצמך ‫והסביבה המשתנה לפי מה שאתה אומר.

‫זה אותו דבר כמו עם ילדים. ‫אנחנו אומרים, ‫אתה יכול להגיד לבן שלך ‫מה שאתה רוצה. ‫הוא ילמד ממה שאתה עושה.

‫הוא לא ילמד ממה שאתה תגיד לו. ‫אתה יכול להגיד לו, ‫תהיה ככה וככה וככה וככה. ‫אם הוא יראה שאתה עושה הפוך, ‫הוא יעשה בדיוק מה שאתה עושה, ‫כי הם לומדים מהעשייה ‫והם לומדים מה… ‫אבל זה אומרים, ‫נאה דורש, נאה מקיים.

‫דרך אגב, אני רוצה שיהיה ברור ‫לאנשים שבעצם מה שאנחנו מדברים, ‫אנחנו לא מדברים גם ‫במערכות עבודה, ‫זה בהחלט לזוגיות, ‫למשפחה הזה, זה כלים. ‫זה כלים לכל דבר בחיים, ‫זה לא רק לעבודה. ‫וכשאומרים, בעבודה אני ככה ‫ובבית אני ככה, ‫אני לא מאמין בזה, ‫לא מאמין בזה.

‫אני מאמין בזה שאתה מאמין ‫שבבית אתה יכול להיות, ‫סליחה, סמרטוט, ‫אז אתה תהיה סמרטוט. ‫או שאם בבית אתה תהיה אלים, ‫למדת שהגבריות שלך היא באלימות, ‫אז אתה תהיה אלים. ‫בדרך כלל האלימות הזאת ‫זו סוג של חולשה, אנחנו יודעים.

‫האלימות הזאת זו סוג של א', חולשה, ‫בבית משהו שאתה רכשת ‫ולמדת בבית. ‫אנחנו אומרים בדרך כלל, ‫כשאנחנו באים לעולם, ‫אנחנו באים בדרך כלל דף חלק. ‫ואנחנו מתחילים ללמוד ‫ממה שנקרא, ‫מהמבוגרים המשמעותיים בחיינו, ‫שזה ההורים.

‫ועם האמונות ומה שאנחנו לומדים מהם, ‫זה מלווה אותנו כל החיים. ‫ומספיק שפעם אחת, אתה יודע, ‫הילד יושב ומשחק ומרכיב ומפרק לגו, ‫ואבא שלו שלא מבין ‫שזה שלב בחיים, ‫הוא אומר, הולה, תראה, ‫הוא לא מצליח לעשות את זה. ‫הוא לא… שעה הוא מפרק ומרכיב, ‫לא מצליח, לא יצא ממנו כלום בחיים, ‫והילד שלומד את זה… ‫-זהו, אמר את זה.

‫אמר את זה, והוא לוקח… ‫-זה משפט שנצרב. זה צריבה. ‫זה משפט שנצרב והוא טבוע.

‫והילד יכול לקחת את זה ‫לשני מקומות. ‫מקום אחד זה שאם ‫הוא יהיה לו קושי בחיים, ‫הוא יגיד, אני לא ניגש לקושי של זה, ‫כי אבא שלי אמר… ‫והוא לא ידע שזה נובע ‫מהמשפט הזה. ‫הוא לא יודע.

‫-כבר הורידו אותו. ‫הוא לא יודע, הוא לא יודע. ‫אבל הוא יכול לקחת את זה לשני ‫מקומות, כמו שהתחלתי להגיד.

‫אחד זה שהוא לא ייגש לזה, ‫והשני זה שכל החיים הוא יהיה ‫במלחמה להוכיח לכל העולם ‫שהוא הכי טוב, הוא ישרוף את עצמו ‫על המלחמה הזאת. ‫והחוכמה שלנו כמטפלים, ‫או שלי כמטפל וכל חבריי המטפלים, ‫זה להגיע לאותו אירוע שבו נצרבה ‫ההחלטה הזאת ולשנות את ההחלטה. ‫כי התקבודה עובד לפי הפעם ‫האחרונה שהוא טיפל לו הבעיה.

‫זאת אומרת, הוא יודע, ‫אם הבעיה לא טופלה, הוא הולך למקור. ‫אם הבעיה טופלה, ‫הוא הולך לפרשנות שמקור. ‫אבל אתה יודע, יכול להיות, ‫אחרי אנחנו לא זוכרים באופן עקרוני ‫את מה שקרה לנו בגיל שלוש.

‫מי שמספר שהוא זוכר, ‫והוא יודע, חברים, הוא שיחק והכול, ‫אולי הוא זוכר מסיפורים. ‫כשאני פגשתי את הגננת שלי ‫מגיל שלוש, אמא של חברים, ‫של חברה שלנו, ‫שפגשתי אותה, שהכרתי את רחלי, ‫אני ידעתי מי היא, ‫לא בזכות שזכרתי שזאת היא, ‫בלא שאני זכרתי אותה מהתמונות. ‫ככה אני מאמין, כן? ‫איך בן אדם, איך אפשר ‫לגרום לבן אדם להיזכר במשהו ‫שהוא לא בטוח זוכר ‫שהאבא שלו אמר לו? ‫יש לו את הזיכרון של התת מודע, ‫ויש לו את הזיכרון של הגוף.

‫תסביר לי. ‫-הגוף זוכר הכול. ‫הגוף זוכר את כל האירועים שקרו, ‫בוודאי האירועים המשמעותיים ‫והטראומטיים שקיימים, ‫הוא זוכר והוא חוזר אליהם.

‫הוא חוזר לפי התפוסים. ‫כשהוא ירגיש אז פחד וסגירות, ‫הפחד והסגירות יחזרו ‫בכל פעם שיקרה משהו דומה לזה. ‫שיהיה טריגר שיעורר את זה, ‫הפחד והסגירות תהיה.

‫הביקרים הקיצוניים, ‫נגיד זה טראומו, בסדר? ‫אנחנו לוקחים, אני אקח מקרה ‫של בחורה שנענסת. ‫הרי בסוף היא אומרת לעצמה, ‫וואי, יכולתי לעשות ככה ‫ויכולתי לעשות ככה. לא גברת.

‫לא יכולת לעשות כלום. ‫הגוף שלך היה בסטרס. כל החשמל ‫במוח שלך הלך לנושא של שרידות.

‫לא ידעת לא מימין, לא משמאל, ‫או איך קוראים לך. ‫שום דבר, לא ידעת. ‫לא ידעת שאת יכולה לעשות כלום.

‫את היית ברגע של שרידות. ‫היית או בקיפאון שזה יעבור, ‫או במלחמה שאולי הצלח. ‫זה מה שהיה לך.

‫אנחנו לא יכולים לעשות ‫משהו אחר. ‫לכן כשקוראים לנו דברים כאלה, ‫אנחנו מנועלים על ידי הפרשנות ‫של אותו רגע, ‫על ידי המצב של אותו רגע, ‫ואנחנו לא יכולים לעשות משהו אחר, ‫גם אם אנחנו מאוד נרצה. ‫זה מה שיש, זה מה שמלווה אותנו, ‫ושוב אני חוזר.

‫החוכמה שלנו כמטפלים או כאנשים ‫זה לעשות את השינויים ‫ואת הפרשנויות האלה, ‫ולתת לבן אדם אפשרות לחיות אחרת. ‫וזה מופיע בכל תחום בחיים, ‫זה מופיע בתחום של החלטות. ‫אם אני יודע שאני לא מוצלח, ‫אז אני לא אקבל החלטות, ‫ואני כי חבל לי, ואם אני הייתי ‫באיזשהו סטרס שקרה משהו ‫וזה גרם לגוף שלי להגיב, ‫אתה יודע, הגוף מגיב.

‫הוא מגיב במקום שהכי חלש הוא, ‫אנחנו יודעים שפה זה יש… ‫ההבאה היא פה, ויש לנו מקומות ‫בגוף שבהם הם מביאים משהו. ‫והגוף מגיב בהתאם, ויש לי הרבה ‫מקרים כאלה של נגיד מישהי ‫ששנתיים, הייתה סבלה משיעול ‫כרוני, שנתיים וחצי הרופאים ‫הפכו אותה לגמרי, ‫עשתו את כל הבדיקות, ‫הכניסו לו אונוסקופיה בפנים ‫ועשו לו בדיקות רגישות, ‫בדיקות דם ובדיקות מה שאתה רוצה, ‫לא לאכול את זה ולא לשתות את זה, ‫והכול. לא הצליחה ‫להיות על הבעיה.

‫וכשהתחלנו לטפל בזה, ‫ואני יושבתי בצד ואמרתי לה, ‫זה משהו רגשי. בתחושת בטן שלי ‫זה משהו רגשי. ‫וכשהיא התיישב מהכול, היא באה, ‫ואנחנו עבדנו על זה, ‫והסתבר שהבעיה שלה שהביאה ‫לשיעול הזה זה סטרס ‫שהיה קשור לאבא שלה.

‫אבא שלה היה איש מאוד קשה. ‫הוא היה בן אדם טוב, בן אדם פתוח, ‫הוא היה איש מאוד קשה, ‫ובסוף חייו הוא היה גם חולה סופני, ‫והוא ירד עליהם בלי הפסקה. ‫והנושא הזה גרם לה לסטרס ‫שפה, פה, עמד לה פה, ‫והשתעלה כל הזמן ממשהו.

‫ברגע שהיא הבינה את זה, ‫ברגע שהבנו את זה ופתרנו ‫את הבעיה של הטראומה, ‫באורח פלא גם השיעול נפטר ‫וגם היא הפסיקה להשתעל ‫והכול נהיה בסדר, ‫והיא חיה בשקט ובשלווה. ‫זאת אומרת, אם אני מבין אותך נכון, ‫אנחנו בכל מקרה חייבים לרדת ‫להיסטוריה ולאתר את הגורם, ‫ואתה אומר, זה לא חייב להיות ‫רק באיזה בעיה של החלטות או דברים, ‫זה יכול גם לרמה של מחלות. ‫אז אני אשאל אותך, ‫אני עשיתי פעם עבודה, ‫לא סיפרתי לך, ‫עשיתי על איזה שמן מרפא ‫באנרגיה של ידיים, ‫שהיה לו מחשמל את האנשים, ‫והוא היה מהרים, ‫הייתה לי עבודה מרתקת, ‫קיבלתי אפילו, ‫זו העבודה היחידה באוניברסיטה, ‫עוד אחת שקיבלתי מצטיין, ‫ואפילו עשיתי אותה יותר ארוכה ‫וממש נהניתי.

‫הוא העמיד אנשים על הרגליים ‫שלא יכלו לעמוד, ‫ורפואה קונבנציונלית, ‫כולל אחות שלא הייתה יכולה לעמוד. ‫הוא הגיע למקור, ‫אבל הוא בעצם שם לא חיפש את המקור. ‫הוא גרם להם להאמין ‫שהטיפול שלו בחשמל ‫הוא הטיפול האמיתי, ‫הוא לא ירד לעומקם של הבעיות, ‫ואז הוא עשה לי כטיפול מסכם, ‫הוא אמר לי, בוא, תשכב.

‫הייתי רק עם מכנסיים ‫והוא הביר על היד ‫ולא הרגשתי חשמל, ‫בגלל שלא היה לי בעיה, ‫וזה בעצם הטיפול הפסיכומטי ‫וזה פסיכוסומטי, ‫וזה בעצם היה המסקנה ‫שזה משפיע רק על מי. ‫מה ההבדל בין טיפול כזה ‫שרק גורם לאנשים להאמין, ‫שמגיע לבעיה הפסיכוסומטית ‫שאנחנו יודעים שהיא יכולה להיות, ‫כמו אצלך, שאתה אומר ‫שזה יכול להיות מעצורים בהיריון, ‫זה יכול להיות הרבה מאוד דברים, ‫לבין מה שהוא עושה. ‫מה שהוא עושה זה הוא לוקח ‫את הבעיה ואומר, בוא נפתור אותה.

‫ויש דרך גם, ‫ואני מאמין שזה נכון וזה נכון, ‫אנחנו מאמינים ויש לנו מקרים כאלה ‫שחולים סופניים, שהאלה הם גידולים, ‫ולא הסכימו לטפל טיפול ‫קונבנציאנרי, ‫אלא תוך כדי לימוד של עתת מודע, ‫ממש צמצמו, צמצמו, ‫ניקו את הנגע הזה, והנגע הזה נעלם ‫והרופאים לא האמינו. ‫אנחנו מכירים הרבה מקרים כאלה. ‫-הוא הצליח להקטין גידול למישהי, ‫זאתי שבעצם הפגישה אותי איתו, ‫אבל לא לבטל אותו.

‫אז יש כאלה שממש מבטלים, ‫ממש מבטלים, ‫ויש כאלה שמקטינים ומעקבים. ‫אנחנו מדברים על… לפעמים זה ‫משהו כזה שהוא כבר פיזי, כבר פגע. ‫אנחנו מדברים על לפעמים שיש ‫סימפטומים שעוד לפני שיש את הפגיעה ‫הפיזית, שבו אנחנו הולכים ‫למקור של הבעיה, ‫מטפלים במקור של הבעיה, ‫ואז הבעיה הזאת בכלל נמנעת.

‫כי בסוף הרבה מאוד מהבעיות שלהם ‫הן תוצאה ממשהו רגשי. ‫אם אתה מטפל במשהו הרגשי הזה, ‫אין לזה אפקט פיזי. ‫אנחנו מונעים את האפקט פיזי.

‫-יכול להיות שלמשל מחלה שמתחזקת ‫נובעת מזה שבעבר לימדו אותך ‫או שמעת שאתה לא יודע ‫להתמודד עם דברים? ‫-אני מאמין שהכול קשור, ‫ואנחנו יודעים שהכול קשור. ‫הגוף והנפש קשורים. ‫ואם אתה לא מאמין, ‫אתה לא תצליח להגיע.

‫זה לא יעזור כלום. אם אתה יודע, ‫אתה מאמין בתוכך שאתה לא ייעוץ לך, ‫לא תצליח להיות מנהל גדול בחיים. ‫גם לא תצליח לקבל החלטות גדולות, ‫לא תצליח, כי אתה לא תיגש לזה ‫בכלל.

אתה מראש מונע מעצמך ‫כי אתה יודע שאתה לא… ‫-אז בוא, בוא תסביר לי, ‫תסביר לי לבור כמוני, איך אתה, ‫ואני חוזר לשאלה שאמרתי קודם, ‫איך אתה מצליח לגרום לבן אדם, ‫לחזור לגיל שלוש, ‫אתה אמרת לי משהו שתכף אני ‫כמעט התמוטטתי, ‫שאתה גם… דברים שבן אדם שמע ‫ברכן שהוא היה. ‫נכון, נכון. ‫-איך אתה מצליח לגרום לו ‫להיזכר בזה שלא בטוח ‫שהוא זוכר את זה בצורה טבעית? ‫כשאנחנו עובדים, כשאני עובד ‫על הנושאים האלה, ‫בייחוד בשיטות של אין-אל-פי, ‫אנחנו משחררים את המוח מהטיפול.

‫אומרים לו, אתה לך, תנוח. ‫ואנחנו עובדים רק עם התחושות, ‫עם הרגשות. ‫וברגע שאתה עובד עם רגש ותחושה, ‫אתה יכול להגיע למקור של הבעיה.

‫והמקור של הבעיה יכול להיות ‫שאתה ברחם, אתה נמצא ברחם, ‫ואתה שמעת שאבא צועק, ‫אני אמרתי לך שזה לא הזמן ‫המתאים להיריון, ‫זה לא מתאים לנו עכשיו. ‫אנחנו לא במצב כלכלי, ‫ואתה מרגיש את זה ‫ואתה יוצא ילד לא רצוי. ‫ואתה יוצא ילד… ‫אתה חי את התחושה של הלא רצוי.

‫כן, אבל איך אתה מצליח לדעת את זה? ‫איך אתה… ‫הגוף זוכר את זה. ‫-אני לא בטוח שהאבא זוכר ‫שהוא אמר את זה. ‫-הגוף זוכר את זה.

‫אני אומר לך, ‫אני יכול לתת לך דוגמה מעצמי. ‫אני כשיצאתי… ‫אני כשהייתי מאוד חסר ביטחון, בסדר? ‫מאוד חסר ביטחון. ‫כשאני עשיתי את העבודה על עצמי, ‫הלכתי, הגעתי ליום שנולדתי.

‫וביום שנולדתי אני יצאתי, ‫האימא שלי הייתה לידה ממש קשה, ‫וכשאני יצאתי, יצאתי עם אף עקום ‫ובלו אותה בראש. ‫והאימא שלי לא ידעה ‫איך להגיד לאבא שלי, ‫היא אמרה לו, הילד פגום, ‫הוא לא בסדר. ‫והרופאים אמרו לה, הכול בסדר, ‫אתה יתן לדעת לחץ, הכול יסתדר.

‫יומיים, שלושה, שבועיים, ‫זה ייצא, זה יסתדר, הכול בסדר. ‫וכל היום ניסתה ליישר לי את האף ‫וללחוץ לי על הבלו אותה. ‫ואני יצאתי עם התחושה הזאת ‫שאני לא בסדר, אני יצאתי לא בסדר.

‫או שזה מה ששמעת. ‫-וזה, זה שמעתי, ‫אבל כשהייתי בניום אתה יודע לשמוע, ‫אתה יכול יודע להבין? אתה לא. ‫אתה לא יודע להרגיש את זה.

‫הגוף מרגיש את זה, ‫ועם זה הוא חי כל החיים. ‫עד שהגעתי בגיל 30 ו… ‫בטיפול שאני עשיתי לעצמי, ‫שלא אני עשיתי לעצמי, ‫שעשו לי תוך כדי הלימודים, ‫הגעתי למקום הזה. ‫הגעתי למקום הזה שבו אני… ‫זהו, אחר כך הלכתי לבדוק את זה.

‫יש לי כל הסיפורים. ‫אני חושב שמה שכדאי לקחת מפה, ‫מעבר לזה שאפשר להגיע לזה, ‫שמי ששומע אותנו עכשיו, ‫בין אם הם הורים ובין אם הם מנהלים, ‫תשתמשו בחיובי ‫ואל תלכו לשלילי. ‫אם אתם חושבים שאתם הורים לילד, ‫אה, אתה לא תצליח לבנות את הפאזל הזה, ‫או זה דברים… ‫-זה אסור.

‫להפך, תנסו… ‫או בואו נגיד במילים אחרות, ‫נגיד שאתם משחקים עם הילדים ‫ואתם מנצחים אותם. ‫קודם כול, תשתדלו לא. ‫תשתדלו לא, בלשי הילד צריך להרגיש.

‫אל תפסידו בכוונה, ‫בלשי הילד זוכר שזה בכוונה. ‫הילד זוכר ויודע, ‫והילד גם ירגיש ש… ‫אבל אל תגידו לו, ‫אני יותר טוב ממך ואתה לא תצליח. ‫אל תגידו דבר כזה בלשי זה דבר ‫שעלול לחזור באחד מהימים.

‫זה עלול לחזור. אני תמיד אומר, ‫אתה צריך לחזק את הצדדים החיוביים, ‫ואתה צריך לתת לבן אדם ‫את התחושה שהוא יכול. ‫גם אם הוא נכשל, ואנשים נכשלים, ‫ולפסיד זה כישלון.

‫זה לא נורא, זה כישלון. ‫אני שיחקת, עשית את המקסימום ‫שיכולת תצליח בהמשך. ‫אני יודע שאתה יכול.

‫אני יודע שאתה יכול הכול. ‫ואני אומר את זה לילדים שלי ‫מגיל אפס, אתם יכולים הכול. ‫זה רק תלוי בכם, זה תלוי בכם.

‫ואתה יודע, בצבא היו לי שתי תקופות, ‫עד בדור מיוחדים וממדור מיוחדים. ‫עד בדור מיוחדים ידעתי שיש לי ‫אמצעים ויש לי יכולת, ‫ואני יודע לעשות את זה, ‫ואני יכול להשיג תוצאות ‫בהתאם למה שיש לי. ‫כשבאתי לבדור מיוחדי, אמרו לי, ‫לא, אתה לא מבין, מה אתה רוצה? ‫אמרתי, מה שאני רוצה אין.

‫אז אמרו לי, לא, לא, ‫מה אתה רוצה? ‫אמרתי, מה אני רוצה? ‫אמרו לי, אוקיי. ‫עכשיו השאלה הבנתי, באותו רגע הבנתי, ‫שמה שאתה תשקיע ומה שאתה תרצה ‫ומה שאתה תחלום זה מה שיהיה. ‫וככל, אם אתה תשקיע יותר ‫ותעבוד יותר ותרצה יותר… ‫ותאמין שאתה יכול להגיע לזה.

‫-על אף, תאמין שאתה יכול ‫ותהיה מוכן לשלם את המחירים, בסדר? ‫זאת אומרת, בין אם זה כסף ‫ובין אם זה מאמץ ובין אם זה מחשבה ‫ובין אם זה לא חשוב מה. ‫אם אתה תהיה מוכן לשלם ‫את המחירים, זה יהיה. ‫וזה מאז מוטו אצלי בחיים.

‫המילה לא קיימת. ‫זרוקתי מהחלון, כאן יש דרך ערובה, ‫לא, זה, שבור את הקיר, אני אגיע. ‫זה היה לי, כשנכנסתי לעבוד ‫בשבות הביטחון, קרא לי שמעון רומח.

‫כולם מכירים אותו, ‫היה נציב קבעות בעבר, ‫היה סגן ראש המרחב שלנו, ‫והוא קרא לי, היה לי איתו ‫איזה יחסים מיוחדים, ‫הוא הושיב אותי אצלו ואמר לי, ‫צריך להתקשיב. ‫קודם כול, תחשוב שאנחנו, ‫אתה עד כאן צריך להגיד הכול ‫ולחשוב הכול, וכל דבר הוא אפשרי. ‫תן לנו להחליט, לנו, למנהלים, ‫אם זה אפשרי או לא.

‫אנחנו יודעים אם יש את הכלים. ‫אם אתה תציע את זה, ‫מזה יקרו דברים טובים, ‫וזה לא סוד שקרו דברים טובים, ‫רק עזבתי שם לשמחתי ולצערי, ‫אני אהבתי מאוד את העבודה, ‫אבל הצלחתי בה. ‫זה שהוא פתח לי, הוא נתן לי, ‫הוא אמר לי, ‫תחשוב, אפילו בסרטי ג'יימס בונד, ‫תן לנו להבין אם אנחנו יודעים ‫לעשות את זה, ‫וקרו דברים טובים מזה.

‫זה לגמרי נכון, זה לגמרי נכון. ‫אם אתה חולם ואם אתה רוצה ‫ואתה מוכרע לשלם מכירים, ‫אתה תגיע להכול. ‫טוב.

יפה, אז בואו ננסה להבין ‫קצת ביחסים שלנו. ‫כן, אנחנו, אתה יודע מה? ‫אני רואה דברים שיכולים להשפיע, כן? ‫אני רואה אנשים שבאים מבתים ‫הרוסים, ‫ואני רואה שני סוגים ‫של דברים שקורים. ‫או אני רואה אדם שגדל בבית שבור, ‫בבית הרוס שהורים אלוהים ישמור, ‫והוא הופך להיות הבן זוג ‫הכי טוב בעולם, ‫או שאני רואה שזה לא יעזור, ‫הוא הולך בדרכם.

‫איך הדברים האלה עובדים? ‫תראה, זה בדיוק מה שאמרתי. ‫כשהבן אדם מקבל החלטה ‫הוא יכול ללכת בשני כיוונים, ‫או להיות נמנע, או להילחם ‫כל החיים על מה שהוא רוצה. ‫אז כשהבן אדם רואה בית שבור כזה, ‫אז הוא אומר, אני ככה לא אהיה, ‫והוא מוכן לשלם כל מכיר, ‫כולל מכירים קשים, ‫בשביל להישאר בזוגיות, ‫או שהוא יודע שהזוגיות לא תצליח, ‫ואז הוא גורם הורס בכל דבר כזה.

‫ואני אומר עוד פעם, החוכמה היא ‫להגיע למקום שבו התקבלה ‫אותה החלטה שהוא הסתכל ‫על ההורים ואמר, וואלה, ‫ככה זה רע, ומה אני עושה עם זה? ‫או קיבל איזושהי סריטה ‫וככה אני צריך… ‫עם זה אני צריך לחיות? ‫ללכת לשם ולעשות הפרשנות ‫שאפשר לשנות ‫ולהחליט מה אני כן רוצה ‫ולמיימדת כוח, ‫ולראות שאותה החלטה ‫היא לא החלטה שלו, ‫היא החלטה שהוא אימץ ממישהו אחר, ‫וזה לא הוא, זה לא מישהו. ‫הוא בכלל מישהו אחר, ‫אבל אבא שלו התנהג ככה ‫והוא אימץ את התמות האבאית ‫של אבא שלו, ‫או שאימא שלו נמנעת או לוחמנית ‫והוא אמר, ככה אני לא רוצה להיות, ‫זה לא חשוב מה, אבל את הדפוסים ‫האלה, לא חשוב אם זה אבא או אימא. ‫זה לא משנה מי זה.

‫הוא יכול להיות ולהחליט ‫שככה אני לא רוצה או ככה אני לא יכול. ‫אז אני מבין מהדברים שלך, ‫אתה יודע, אחד הדברים ‫שאנחנו רואים היום, ‫המון אלימות כלפי נשים, ‫ואנחנו רואים שגם יש אלימות ‫של נשים כלפי גברים, ‫אבל אנחנו רואים את הדבר הזה ‫ואנחנו רואים שהורים ‫הרבה גברים שפגעו בנשים שלהם, ‫אני אפילו חוויתי את זה ‫עם לקוחה שלי, ‫ואני אומר, יכול להיות שחלק מהטיפול ‫צריך להיות כבר שהילד ראה את זה, ‫לבוא ולקחת את הילד ‫ולתת לו הכוונה מעכשיו, ‫כבר לקחת את זה שזה אותרי, ‫לכוון אותו מגזה, ‫איך יוצאים מזה לדברים הטובים? ‫אני רוצה להגיד לך, ככל שאתה עושה ‫את זה יותר צמוד למקרה, ‫הריפוי יותר קל ויותר טוב. ‫ואנחנו יודעים, אנחנו עובדים, ‫אני עובד גם עם ילדים, ‫האמת, אני משתדל לעבוד ‫יותר עם בוגרים, ‫כי בילדים זה הרבה יותר משחקים ‫ודברים שעוקפים את התת מודע ‫כדי לא לפוגע בהם ‫בהתפתחות שלהם.

‫אבל ככל שאנחנו עושים את זה ‫יותר מוקדם ‫וככל שאנחנו יודעים מה הילד חוו ‫ועושים לו תיקון, ‫היכולת שלו לגדול והיכולת שלו, ‫איך אומרים, ‫לחיות את יתרת חייו בצורה ‫הרבה יותר טובה או הרבה יותר נכונה, ‫הרבה יותר קלה ‫והרבה יותר נכונה. ‫אז אני רוצה לקחת אותך לעוד נושא ‫שאני חושב שיש לו השפעה מאוד גדולה, ‫וזה שדווקא מזמן שאנחנו מבוגרים, ‫בן אדם עובר תאונה. ‫אני זוכר שעוד הייתי… ‫שעוד הייתי בשירות.

‫היה לי רכב פרטי ונכנס בי ‫אוטו חזיתי ליד סומת קוקה-קולה, ‫ומאז, כל הזמן שהייתי נכנס לסומת, ‫זה היה שם, אז היה ממש סומת קוקה-קולה ‫עם רמזורים והכול, היום זה מחלף. ‫כל פעם שהייתי נכנס למחלף או לסומת, ‫הייתי מחכה לבום. ‫זו התנאיה.

‫-והייתי צריך לעבוד על עצמי, ‫וזה לקח לי הרבה שנים. ‫אז איך ומה נכון לבן אדם ‫שעבר תאונה או איך זה משפיע ‫כדי שזה לא יישאר לו ‫כטראומה לכל החיים? ‫שתי דברים. ‫אחד זה לחזור להגה כמה שיותר מהר.

‫כמה שיותר מהר. ‫זה דרך אגב, אני יכול להגיד לך ‫שהייתי נער, הייתי לפני צבא, ‫נכנס בי אוטו ליד תחנה מרכזית, ‫יצא מצומת ב-60 או 70 כמה, ‫נכנס בי בצד באשמתו, ‫הוא לא עצר בעצור. ‫הצלחנו לשחרר, היה לנו וולבו, ‫אז היה רק לשחרר את הכנף מהגלגל, ‫ואבא שלי אמר, תיכנס לאוטו ‫ותנהגת על המוסך, ‫ולימים הבנתי כמה הוא היה חכם, ‫ואחר כך עשיתי את זה עם הבת שלי ‫שנכנס באוטובוס.

‫אבל בוא, בוא תסביר את זה. ‫אבל עדיין יש התנאיות. ‫כשיש משהו כזה, זה איום.

‫אתה יודע, כשקורה לנו משהו כזה, ‫יש לנו במוח, בנותא, ‫שברגע שיש משהו מהיר, מאיים, ‫אי אפשר מכניסת הגוף לסרידות, ‫ולכן כשיש משהו קורה כזה, ‫כשאתה רואה אוטובוס, ‫אם נפגעת מהאוטובוס, ‫אתה רואה אוטובוס, ‫זה מעלה מיד, זה טריגר ‫לתאונה שהייתה. ‫אנחנו יודעים היום בשיטות ‫האנלפיסטיות לטפל בזה, ‫ויש לי בחור שקראתה לו ‫כזאת תאונה, והוא גר בירושלים, ‫והיה לו דייט באשדוד. ‫הוא מתקשר אליי, אומר לי, ‫אלי, תציל אותי, תעשה לי טובה, ‫אני צריך לנסוע מחוץ, לא יכול.

‫ואני רוצה להגיד לך טיפול אחד ‫שישבנו, זה היה משהו מאוד תחום, ‫תאונה, אז זה היה משהו ‫מאוד תחום שיכולנו ללכת לתאונה הזו. ‫זאת אומרת, היה קל להגיע למקור. ‫אנחנו ידענו בדיוק מה המקור, ‫זה לא צריך לחפש.

‫אנחנו יודעים מה המקור, אבל היכולת ‫לטפל בטראומה בדרך האנלפיסטית ‫היא מאוד קלה והיא מאוד פשוטה. ‫ואיך זה היה לפני, אני חושב ‫שהוא היה אצלי לפני שלוש שנים, ‫ממש לאחרונה הוא שלח לי ‫וואטסאפ, הוא אמר לי, ‫אלי, תדע לך, הצלת לי את החיים, ‫ממש ככה הצלת לי את החיים. ‫כשהוא דסה לזה, הוא התקשר לאחרי זה, ‫הוא אמר לי איזה כיף, ‫הייתי באשדוד, היה לי דייט על הכיפה, ‫ואנחנו עוד מתראים.

‫אז זה לשחרר חסמים ולשחרר דברים ‫שאתה תקוע איתם, אתה תקוע, ‫אתה פוחד, אתה יושב במתח. ‫גם אם אתה תסע בחוץ, ‫תהיה את הכולך במתח, ‫אם אתה תראה איזה משהו שאיים, ‫מאיים עליך, אתה כולך בסטרס. ‫ואתה חי, זה פותח לך את החיים, ‫אתה חי משוחרר, אתה חי מאושר, אתה חי… ‫אז אולי הגיע באמת הזמן ‫שאני אבוא לטפל בפוסט-טראומה הקטנה ‫שיש לי מהפיגוע ב-97', ‫שעדיין שנופל מגש לידי, ‫אני נכנס ללחץ, אני מטפל בעצמי, ‫אני מיד מרגיע את עצמי, ‫למדתי לחיות עם זה, ‫אבל זה עדיין מתרד.

‫תקשיב, שהתנהלנו בשיחה ‫לפני ההקלטה, ‫דיברנו על הרבה דברים. ‫קודם כול, השתחררת, ‫ודיברת וזרמת, ‫ואני חושב שחלק מהצניעות שלך ‫ומהרגישות שלך ‫זה זה שחששת שזה לא עזרון ‫בגלל שאתה נכבה אל הכלים. ‫אז זה… ‫-זה לא המקרש הביתי שלי, בוא נגיד.

‫יפה. אז קודם כול, אני יכול להגיד לך ‫שהנה, פתרתי לך את הטראומה, ‫אז אני היום הייתי המטפל, ‫ואני חושב שאחד הפרקים החשובים, ‫ואני חושב שאני אסכם את זה, ‫אבל אני אתן לך לסכם את זה, ‫שאנחנו ראינו פה שני דברים. ‫קודם כול, שקורה לך משהו ‫שיש בו איזה היבט טראומטי, ‫כמו תאונה, אל תזניח את זה.

‫גם אם אתה אקבר גבר או זה, ‫או אתה אישה שמאוד קריזמטית והכול, ‫יש לדברים האלה משקעים, ‫ולפעמים טיפול אחד, ‫איך אמרת, בטיפול אחד שאתה, ‫הבנת מה וידעת איך לנווט את זה ‫ולשחרר את אותו בחור ברמה ‫שהוא יכול היה לנסוע חזרה, ‫זה שווה את כל העולם. ‫אז לא צריכים לעשות אולי ‫סדרה טיפולים, ‫אבל אפשר, אם אתה מבין ‫שעברת טראומה, ‫כולל מגירושים, כולל מפיתורים בעבודה, ‫כולל מפיגוע כמוני שעברתי, ‫כולל מכל מיני דברים, ‫לפעמים אנחנו ממשיכים לזרום ‫ואנחנו מפסידים את זה. ‫אז קודם כול, אני מקח את הזה ‫שלא הלכתי לטיפול ‫ולא ידעתי שיש את הדבר הזה.

‫זה אחד, ותכף אני אתן לך לסכם. ‫דבר שני, אם יש לכם דברים ‫שאתם לא מבינים ‫למה הם עוצרים אתכם, ‫למה אתם מתנהגים בצורה מסוימת, ‫למה אתם מגיבים אולי בעצבים ‫שמישהו אומר לכם איזו מילה, ‫או שאתם לא מצליחים לפתור דברים ‫או שאתם נעצרים בכל מיני מקומות, ‫אפשר להגיע, גם אם אתם ‫לא זוכרים למה ‫וגם נראה לכם שאתם לא יודעים, ‫יש מי שיקח אתכם אחורה, ‫ובמקרה הזה זה אתה, ‫שאימצא את המקור של זה. ‫יכול להיות שזה ייקח ‫שניים, שלושה, חמישה טיפולים.

‫לא תמיד זה בא ביום אחד, ‫אבל לכו ואל תחסכו את זה ‫כדי להגיע לדברים ותשחררו. ‫יכול להיות שתהיו לעצמכם ‫יותר מוצלחים, יותר טובים, ‫ותשחררו לכם את החיים, ‫ולך אני אתן לסכם. ‫אז אני לוקח את מה שאמרת, ‫שהכול נכון, ואני אכליל את זה, בסדר? ‫מצוין.

‫מה שעוצר אותנו בחיים ‫ומה שתוקע אותנו ‫או מה שגורם לנו לבעיה בהתנהלות, ‫בין אם זה בעבודה, ‫בין אם זה בזוגיות, ‫בין אם זה בהורות, ‫בכל תחום בחיים, זה משהו ‫שהוא לא גזרה משמיים אחד, ‫זה לא משהו שמעיד משהו על עצמנו, ‫כי יכול להיות שזה בעיה ‫שאימצנו מההורים, שההורים ‫אימצו מההורים שלהם. ‫לא רק מההורים, ‫יכול להיות מהסביבה. ‫מההורים, מהסביבה.

‫-יכול להיות משכנים. ‫לגמרי. אנחנו מבחינים בין כמה ‫ההחלטות כאלה שבלעבוד בחיים.

‫ואני אומר, ההחלטות הקשות ‫והמהותיות ‫זה כאלה שאנחנו מאמצים עם ההורים, ‫מי שגידיל אותנו. ‫ולכן יש לנו את היכולת לעשות שינוי, ‫השינוי הבין-דורי, מה שנקרא. ‫ואם אתה רוצה לעשות ‫איזשהו שינוי בעצמך ‫כדי שתוכל להנחיל את זה לילדים ‫וכדי שנוכל להנחיל את זה לעצמך ‫וכדי שהכול ישתפר ממך והלאה, ‫בוא רגע אחד נחזור אחורה, ‫נראה מה קרה, מה למדת, ‫אם זה שייך אליך או לא שייך אליך, ‫האם זה נכון לך או לא נכון לך, ‫ויאללה, החיים יפים.

‫אפשר לחיות ממש הרבה יותר טוב. ‫וזה לא טיפולים ארוכים ‫וזה לא טיפולים של שנים. ‫ואם אתה יודע מה זה, ‫זה טיפולים עמוקת דין.

‫אם זה לא, אז ייקח את ה… ‫שמונה, עשרה טיפולים, בסדר. ‫אבל אתה יכול לחיות הרבה יותר טוב, ‫אתה יכול לחיות הרבה יותר משוחרר, ‫אתה יכול ליהנות. ‫אלי, לא יכולתי לצפות לפרק יותר טוב ‫וידעתי למה הבאתי אותך לפה, ‫ותודה רבה על כל הידע הזה ‫ותודה רבה שאנחנו חברים, ‫ואנחנו נמשיך להיות חברים.

‫-אנחנו נמשיך. ‫תודה רבה. ‫-בכיף גדול.