פרק 39-נדל"ן בשידור וצחי קווטינסקי מארחים את עו"ד ורה אורמן – עוצמה נשית – נשים בונות הון

ברוכים הבאים לערוץ הפודקאסט נדל"ן בשידור של צחי קווטינסקי ונדל"ן בקלות, המומחים בבניית פנסיה עצמית המבוססת השקעות נדל"ן. ערוץ הפודקאסט עוסק בנושאי השקעה שונים ובנושאים אקטואליים בנדל"ן בישראל.

האזנה נעימה!

צחי:    ברוכים הבאים לעוד פודקאסט של צחי קווטינסקי ונדל"ן בקלות. והיום אנחנו ניקח צעד הצידה מהנדל"ן. אנחנו כל הפודקאסטים שלנו קשורים בנדל"ן ועוסקים בנדל"ן, אבל היום אנחנו ניקח משהו שאולי קשור בעקיפין לנדל"ן, קשור בבנייה של עולם הנשים וכן קשור ואני יכול להעיד שאצלי הרבה מאוד מהלקוחות הן נשים. הנה עוד לא אמרתי לך את זה לפני. ואחד הדברים המעניינים הוא שגם בזוגות שמגיעים אליי ואני מוביל אותם לרכישות או שאנחנו יושבים בייעוצים, ברוב המקרים, מי שדומיננטי ומוביל את התהליך זה הנשים, זה לא יאומן. אבל בגלל שזה נושא שמאוד חשוב ומאוד קרוב אליי, אני זכיתי היום, אני יכול לקרוא לך עו"ד ורה אורמן, אבל את נהנית כשקוראים לך רק בשם.

ורה:    נכון.

צחי:    התואר פחות חשוב אבל שידעו, כן שאנשים ידעו. אז התכבדתי בזה שורה הגיעה אליי לירושלים. אמנם באה עם חברה, אז גם כבוד עוד יותר גדול והגיעה אליי כדי לספר לנו וכדי לפתוח לנו את העיניים איך אנחנו בונים את העוצמה הנשית. איך אנחנו מובילים את הנשים להצלחה ואני יודע רק להגיד את זה על קצה המזלג ובשביל זה היא פה והיא תעזור לנו ותכוון אותנו ואיך זה קשור לנדל"ן? אנחנו נבנה את זה תוך כדי. אז ברוכה הבאה ורה.

תורה:  תודה רבה.

צחי:    ואני אשמח ככה אם תספרי בכמה משפטים, בכמה דקות, תספרי מי זאת ורה שידעו, כולל שאת עורכת דין ואת לא צריכה להתבייש בזה. אז תספרי ותספרי אפילו איך התחלת את הנושא של הקטע עם הנשים ומשם אנחנו נזרום קדימה.

ורה:    אז קודם כל, תודה שהזמנת אותי ותודה שאתה מארח אותי. אז אני כן גם עורכת דין, גם מאמנת, גם מרצה והקמתי את המותג "נשים בונות הון". כן קשור לנדל"ן, לא קשור לנדל"ן, בעצם הסיפור שלי די מחובר לנושא של הנדל"ן ואנחנו נדבר על זה בהמשך. אז אני הייתי עורכת דין, בעלת משרד עצמאי במשך 8 שנים ועורכת דין בסך הכל 11 שנה. עד שכן, גם אליי הקורונה זימנה דברים טובים לחיים שלי. זה התחיל כאיזשהו משבר והקורונה בעצם אפשרה לי את הצמיחה. סגרתי את משרד עריכת דין שלי סופית לפני שנה ופתחתי את "נשים בונות הון" והיום בהתבסס על הסיפור האישי שלי, על השיטה שפיתחתי, אני מחברת נשים לכסף שלהן. אני מחברת נשים לקול הזה שלכולנו יש אותו. אנחנו פשוט כבר לא רגילות לשמוע אותו. כל הרעשים מבחוץ לא מאפשרים לנו מבחוץ לא מאפשרים לנו לשמוע את הקול הזה.

צחי:    יהיו אנשים שיקראו לזה העצמה נשית.

ורה:    כבר לא צריך להעצים אותנו, אנחנו עוצמתיות במקור. ולכן,

צחי:    לא, אני לא אמרתי שלא, אתן לא עוצמתיות. אתן לא הייתן מודעות לזה שאתן עוצמתיות.

ורה:    אולי חלק כן מודעות, חלק פחות. אני חושבת שהגיע הזמן שגם אלה שכן מודעות ושנפסיק להתבייש בזה ונודה שזה חלק מאיתנו. זה משהו שכל אחת, אני רוצה שכל אחת תהיה מסוגלת להתחבר לזה. כן ממקום של עוצמה נשית כי אני חושבת שברגע שהנשים יהיו יותר עוצמתיות ויביאו את זה הרבה יותר לידי ביטוי, אז גם כל המשפחה תרוויח מזה. תמיד אני אומרת שכשלאישה טוב, לכל המשפחה טוב, לכל הבית טוב.

צחי:    ברור.

ורה:    אני בטוחה שתסכים איתי.

צחי:    אני גם מדבר על זה בלי סוף. זה גם את יודעת, הכוח הנשי, הדרייב הנשי, אני למשל, אני מספר, יש לי זוגיות ברוך השם טובה ואני לא מפסיק לדבר על זה גם בהרצאות שלי כיוון שיש לזה חלק בהוויה שלי. ויש לי אישה שאנחנו פשוט חילקנו את הבית. את המטלות של הבית. לא מדבר על כביסה ודברים כאלה. את המטלות, למרות שגם היא מביאה ומפרנסת, אבל כל אחד עסוק בשלו ורק מייעצים אחד לשני וזה חשוב, זה חלק מבניית זוגיות נכונה. לא להתערב אחד לשני, אבל אחד הדברים שאני מספר זה איך היא עמדה אחריי בנפילה שלי ואיך אם היא לא הייתה נותנת לי את הרוח הגבית איך לא היה קורה כלום.

ורה:    בדיוק.

צחי:    ההבנה הזאת ולא הנו, נו, נו ולמה עשית. וכמובן זה גם הדדי שהיא עומדת בעליות, ירידות. אמנם היא שכירה אבל שכירה בתפקיד מעניין, אז צריכים את הדרייב הזה. אבל בואי, את הלכת ישר ואמרת בפתיח שאת מלמדת אותן להתחבר לכסף. לפני שמתחברים לכסף לדעתי, צריכים להתחבר למי שאת. הכסף זה משהו. הכסף תמיד זה האמצעי, אבל בואי נתחיל. אמרת שיש לך איזו חוויה אישית, משהו שבנה אותך, אם את מוכנה לספר, לא שאלתי אותך לפני זה רשות.

ורה:    בטח.

צחי:    אבל אם את מוכנה לספר אני אשמח לשמוע. אני אוהב לספר את הסיפור שלי, אוהב…שמעי, זה חלק ממי שאני.

ורה:    לגמרי.

צחי:    אני חושב שזה הדבר האמיתי, אז אני אשמח לשמוע את הסיפור שלך גם ומשם נרוץ קדימה.

ורה:    אז למה אני מדברת דווקא על הכסף וכן אומרת להתחבר לכסף? בעצם כל החיים רדפתי אחרי הכסף כי המחשבה הייתה שהכסף יביא לי את ההצלחה. הצלחה = כסף בשורה התחתונה וכשאני אעשה הרבה כסף וכשאני אצליח, אז אני אהיה שווה, אז אני אהיה מוצלחת, אז מגיע לי שיכבדו אותי, שיסתכלו עליי בהערצה. כשבאמצעות הנדל"ן הגעתי לכסף, עשיתי את המיליון הראשון שלי בגיל 35. וואלה, זה לא קרה. אז מה? מה קורה? אז הכסף לא מביא לי את האושר? הכסף לא מביא לי את ההצלחה? הכסף לא מגדיר את מי שאני? מה שאני? כמה שאני שווה? שם היה המשבר הרציני כי לא הבנתי איך כל הדרך הקשה שעברתי, כל המחירים הכבדים ששילמתי והגעתי למטרה הזאת ומה שציפיתי לא קרה.

ומשם זה היה בעצם ירידה לצורך עלייה. אני מסכימה עם מה שאתה אומר, שקודם כל אנחנו צריכים להתחבר לעצמנו. יחד עם זאת, אני גם אומרת שכמו שטוני רובינס אומר "או שהכסף מנהל אותך או שאתה מנהל אותו". הכסף הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו. אנחנו מבינים את זה שבלי הכסף אז אנחנו לא יכולים לפרנס את הבית. הכסף בשורה התחתונה הוא הבטחון שלנו בחיים. עכשיו זה נכון שיש בטחון שמגיע מבפנים, אבל אי אפשר, כאילו להיתמם ולהגיד שאנחנו יכולים להיות מאושרים גם בלי הכסף, אני לא מאמינה בזה. גם לא טוענת את זה ולא אומרת את זה.

צחי:    הבעיה שהכסף הפך להיות להרבה מאוד מהאנשים,

ורה:    המטרה.

צחי:    המטרה.

ורה:    לגמרי.

צחי:    ואם אנחנו, זה מה שאנחנו שמים ואת יודעת מה, זה אולי גם חלק מהמשבר שהיה לך עם הדבר הזה. השאלה גם איך אנחנו מגדירים הצלחה.

ורה:    לגמרי.

צחי:    האם הצלחה, את יודעת, ישבתי יום אחד עם איזו עורכת דין והיא סיפרה לי. עכשיו כשאני יושב ואני מייעץ, אני יודע את האמת, לי צריכים לספר את הכל. למרות שראיתי ג'יפ חונה בכניסה. את יודעת, פעם היינו נפגשים פיזית. חנה לנד קרוזר לבן, יפה, ארבע דלתות יפה, חדש יחסית. פתאום הבנתי שאין לו בסיס כלכלי.

ורה:    בדיוק.

צחי:    פתאום הבנתי שזה סמל סטטוס.

ורה:    בדיוק.

צחי:    גם לא יאהב את זה שכן שלי אבל הוא השתנה אז אני יכול לספר את זה. כשהוא נהיה עורך דין הוא קנה יגואר. אמרתי לו "תגיד לי, מה זה?" ואת יודעת, הוא היה מסכן, למה? יגואר לוקח 1:1, אז אני מדבר לפני שנים, לוקח 1:1 בדלק אז כשהוא היה הולך לעבודה, הוא היה נוסע באוטובוס, היה לו קשה להדליק את האוטו.

ורה:    (צוחקת)

צחי:    אנשים תמיד מגדירים הצלחה לא נכון. אז מה זה כן הצלחה?

ורה:    אז שאלה מצוינת. בדיוק העליתי אתמול מאמר לבלוג שלי של "האם צריך לעבוד קשה בשביל להצליח בחיים?" אחת השאלות שעולה זה באמת מה זה הצלחה? ואני חושבת שמוכרים לנו כל הזמן את סמלי הסטטוס האלה. עכשיו אתה יודע, זו עבודה שיווקית מצוינת שעשו לנו שאם תקנה בית יותר גדול, תהיה מצליח. שאם תקנה רכב יקר, זה סימן שאתה מצליח. כל סמלי הסטטוס האלה בעצם מוכרים לך שבלי זה אתה לא שווה. וגם אני קניתי את זה.

צחי:    הבעיה שמודדים אותך היום.

ורה:    לגמרי. לא יודעת אם היום, אני חושבת שזה תמיד היה.

צחי:    אני העליתי פוסט לפני כמה, לפני שנה העליתי פוסט. לי יש סובארו, הנה. יש לי סובארו. הנה צעקתי, תראי, תראי את הקווים.

ורה:    יש לי טויוטה. (צוחקת)

צחי:    תקשיבי, אני יום אחד עשיתי לאישה מאוד עשירה, עשיתי ייעוץ. אני לא אגיד איפה כדי שזה לא יקשר. גמרנו את הייעוץ, ישבנו בבית קפה והלכנו לאוטו. במקרה הלכנו יחד.  הרכב שלה חנה ליד הרכב שלי, שלי חנה ראשון ואני אומר "טוב הנה הגענו לאוטו שלי". מסתכלת עליי, היא אומרת לי "צחי, אתה? סובארו?" אמרתי לה "למה?" אומרת "אני חשבתי שאתה מרצדס, אתה משהו". קרה לי את זה גם עם בחור חרדי. אמרתי לה "תגידי לי משהו, סיימנו לפני 10 דקות ייעוץ, אמרת לי שאת מרוצה מעל הראש, הרגשת שהיה לי סובארו? זה מה שמשרת אותי, זה מה שעושה לי את העבודה, מה אני צריך? אני קניתי את האוטו לי או לך? לי או לך?"

ורה:    בדיוק.

צחי:    אבל אנשים מודדים אותנו.

ורה:    בדיוק, בדיוק. עכשיו אתה מאפשר לזה, לא אתה, אבל אנשים מאפשרים לזה למדוד אותנו כי זה מה שאני עשיתי כל החיים ובזה גם האמנתי וזה גם מה שהוביל אותי. אבל בשורה התחתונה, כשהשגתי את זה, הבנתי שזה לא עושה לי כלום. בסופו של דבר זה גם לא מגדיר אותי.

צחי:    בגלל זה היה לך המשבר.

ורה:    לגמרי.

צחי:    את לא הבנת איפה את.

ורה:    לא הבנתי איך אני הגעתי למה שרציתי באמת, וגם שילמתי מחירים מאוד, מאוד כבדים בשביל להגיע לזה. בום! לא קורה כלום. איך אני לא גאה בזה? איך אני לא מאושרת? איך אין את כל הזיקוקים? מה קורה? למה מרצדס לא חונה לי למטה?

צחי:    לא, וגם אם הוא היה חונה, השאלה אם זה היה עושה את זה?

ורה:    לא היה עושה לי כלום. לא היה עושה לי שום דבר. זה נכון שזה נייס טו הב כל מיני דברים שכיף לנו. אני לצורך העניין, אם דיברנו על רכבים, אז אני מאוד אוהבת רכב. האם זה אומר שבשביל סמל סטטוס אני אלך ואקנה משהו שבמקום זה אני יכולה לנסוע לחו"ל? אולי לא עכשיו, אבל יכולה להשתמש בכסף הזה לעתיד יותר טוב, לביטחון כלכלי, לכל הדברים האלה שאני יכולה להרשות לעצמי במקום הרכב הזה שהוא לא אומר עליי שום דבר? אז בדיוק על המקום הזה אני מדברת. כשאתה מאפשר לסביבה להגיד לך כמה אתה שווה או כמה את שווה לפי הרכב שאתה נוסע עליו, הכסף מנהל אותך. ואז גם האושר שלך הוא פשוט תלוי כל הזמן בכמה קניתי ומה יש לי ואיזה בגד יש לי בארון. כשאנחנו נתחבר לעצמנו, אמרת את זה בצורה מדויקת וגם נדע לשאול את עצמנו בכלל מה זה הצלחה בשבילי ונצליח להגדיר את זה לא רק בסמלים ומדדים של כסף או רכב או מה שזה לא יהיה, אלא בכלל מה עושה לי טוב בחיים, אז אני אתחיל לנהל את הכסף, אז אני אגיד לכסף מה לעשות, אז אני אגיד לכסף שהבית הזה מספק לי את הצרכים שלי, שהרכב הזה מספק לי את הצרכים שלי. מה אני צריכה בכלל בשביל להרגיש ביטחון?

צחי:    בואו נהיה פרקטיים.

ורה:    לגמרי.

צחי:    בואו נקנה את מה שאנחנו צריכים. זה שבן אדם, דרך אגב, יש אנשים שנוסעים במכוניות שהן, זה תחביב. אי אפשר לקחת את זה.

ורה:    זה משהו אחר.

צחי:    אבל הם לא עושים, את יודעת, אני פעם קניתי אוטו. כל החיים למדנו מדברים. אני פעם קניתי רכב, אני אגיד, קניתי בשנת 94' פונטיאק. עשינו עסקה עם UMI היה לנו בלגן, אביהו בן נון החליף לנו רכב ברכב חדש בגלל תקלות שהיו ברכב וזה היה תנאי שאקנה עוד אוטו. לא היה להם אוטו גדול, קניתי פונטיאק מפואר כזה, אוטו מנקר עיניים. כשהבאתי את זה הביתה, אמא שלי אמרה לי "צחי, מה זה?" מאותו יום שנאתי את האוטו. חיכיתי ליום שאני אפטר ממנו. אז בואי נלך באמת למקום שאנחנו צריכים ללמד, את שאת מלמדת את הנשים, את בעיקר נשים, למדוד את ההצלחה שלהן. מה זה ההצלחה שלהן?

ורה:    לא למדוד, להגדיר לעצמן.

צחי:    להגדיר, סליחה.

ורה:    כן, כל אחת תגדיר הצלחה מהי עבורה. כלומר אחת ההגדרה של ההצלחה עבורה תהיה שכל המשפחה שלה תהיה בריאה, שיהיה לה מספיק כסף ל-א, ב, ג, ד, שמספיק לה דירה בעיר כזו או אחרת. מישהי אחרת תגדיר הצלחה עבורה שזו הצלחה בקריירה. זה לא משנה בכלל מה ההגדרה שלך להצלחה כל עוד זו הגדרה שאת הגדרת אותה באמת ולא כל מיני רעשים. לא החינוך, לא האמונות שהכניסו לך לראש, שאת זה אישי שלך, שיהיה לך את זה בחיים. זהו. עכשיו הכסף, הוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו אבל הוא לא זה שמגדיר אותנו. ברגע שננתק את זה ונגדיר לעצמנו את ההצלחה וננתק את האושר שלנו, את שביעות הרצון שלנו מעצמנו מהכסף שיש לנו בחשבון הבנק, אז באמת נוכל להתחיל לחיות את החיים.

צחי:    זאת אומרת, שאנחנו לא צריכים למדוד את עצמנו בכמה משכורת אנחנו מביאים או כמה הון יש לנו בחשבון, אנחנו לא צריכים להתייחס להון הזה באיזושהי צורה?

ורה:    אם זה מה שחשוב לך, אז אתה יכול למדוד,

צחי:    לא, אני מדבר,

ורה:    אני לא אומרת מה צריך, אני אומרת, תשאלי את עצמך, כל אחת תשאל את עצמה מה ההגדרה שלה וכל מה שהיא תגיד זה יהיה נכון עבורה. אני לא אומרת כמה כסף את צריכה שיהיה לך בחשבון בשביל להרגיש בנוח. השיטה שלי אומרת, הכסף אמור לאפשר לך ביטחון כלכלי.

צחי:    או חיכיתי שתצעקי את זה.

ורה:    ביטחון זה אומר שיש לך כסף לשים אוכל על השולחן, שיש לך כסף לשלם את החשבונות, שאת לא בלחץ מאיפה נכנס מחר הסכום הבא, את לא בהישרדות. הכסף מאפשר לך את זה. מכאן והלאה מה שתחליטי עבורך, אין בעיה. הכסף, המטרה שלו זה להביא ביטחון. אם את רוצה מעבר לזה, חופש כלכלי, את רוצה להיות על החוף ולשתות קוקטייל ולא לעבוד, זה לא משנה מה את רוצה.

צחי:    יש כאן שאלה שאולי קצת מפריעה לי במה שאת אומרת. אם אישה ועוד פעם אנחנו מדברים על נשים, אני אומר לך שזה אותו הדבר גברים. היא איך אמרת, מספיק לה שיש לה למלא את המקרר ושיש לה קצת בשבת ארוחה כמו שצריך ויש לה את מה שהיא צריכה ולמלא את הדלק באוטו שלה. האם זה נכון להגיד לה זה בסדר וזה הביטחון הכלכלי שלך או שצריכים כמו שאני עושה ובטוח שגם את, כן? זה גם לכוון אותה לביטחון כלכלי עתידי. להגדיר לה, אולי היא לא יודעת להגדיר את זה, אבל צריכים להוביל אותה לביטחון שיהיה לה את יום המחר. הרי את יודעת, גם שכשדיברנו לפני זה, וכן נמצאת פה ביאנקה נכון? ודיברנו מה עשתה הקורונה ומה עשית בשבילה ומה הכל. אז חלק מזה היה למשל התקופה של המשבר של הקורונה. ואם לא בנינו משהו עתידי, משהו שבעצם נותן לנו את הזה, אנחנו לא עוברים את זה. השאלה איך אנחנו מכוונים את הנשים האלה להתכונן גם ליום שלמחרת?

ורה:    שאלה מצוינת. (צוחקת) אז השיטה שאני מדברת בעצם לקחת את הכסף שיש לך ולשים אותו בשלושה מאגרים. המאגר הראשון בעצם זה היומיום, זה לשלם את החשבונות, זה הדברים הרגילים שצריך. כמו שאמרת למלא את המקרר ולדאוג לשולחן שבת. המאגר השני זה ניהול סיכונים. ניהול סיכונים זו שפה שאני מדברת אותה כבר ב-15 שנה האחרונות וזה משהו שהוא חלק בלתי נפרד מהחיים שלנו ולהתנהל בחיים ביומיום כאילו אין סיכונים בעולם הזה, כאילו הסיכונים לא קשורים לחיים שלנו, זה פשוט לשים כיסוי עיניים ולהסתובב בלי לראות לאן אנחנו הולכים. עכשיו אתה יודע ואני יודעת שהחיים מלאים בסיכונים. 99% מהסיכונים אנחנו מכירים אותם, אין שום סיכון שיכול לקרות לך שאתה לא יכול לצפות אותו. יש סיכונים פה ושם שיכולים להפתיע אותך, אבל ברוב המקרים אפשר להתמודד עם הסיכונים האלה והמאגר השני בעצם.

צחי:    בואי ניתן כמה דוגמאות.

ורה:    אני כבר אתן דוגמא. המאגר השני אמור לדאוג לניהול הסיכונים. אני רגע אלך קדימה ואני אחזור אחורה.

צחי:    מצוין.

ורה:    המאגר השלישי בעצם זה המאגר של הנכסים. זה מאגר למי שרוצה מעבר לביטחון הכלכלי, אם מישהי רוצה להתקדם לעצמאות כלכלית, לחופש כלכלי. שם כבר צריכים לבוא אליך, להשקיע,

צחי:    לפנסיה מבוססת השקעות נדל"ן.

ורה:    בדיוק, בדיוק. לגמרי, לגמרי.

צחי:    אנחנו פה.

ורה:    אתה גם יודע שזה לא מתאים לכולם ולא כולם רוצים ומסוגלים לעשות את זה. אבל מי שכן רוצה, אז יכולה להגיע למקום הזה. אבל בעצם הביטחון הכלכלי זה הבסיס שממנו מתחילים וניהול הסיכונים, בעצם גם שם יש חלוקה לשלושה רבדים. בעצם קודם כל זה הביטוחים, הפנסיות, זה לשים כסף בצד.

צחי:    פנסיה זו מילה נרדפת לביטחון כלכלי.

ורה:    חד משמעית. אתה יודע, לחיות, גם אני עצמאית. ביום שפתחתי את העסק שלי ב-2012, ישבתי עם סוכן ביטוח שפתח לי פנסיה. זה היה לי ברור שזה סיכון שאמנם הוא כל כך רחוק ממני כי הייתי צעירה, אבל ברור לי שזה הולך להתממש. זה לא משהו שאני יכולה להסתובב בעולם הזה ולחשוב שהוא לא יקרה, הוא יקרה.

צחי:    לי יש בעיה, הרי מיתגו אותי פנסיה עצמית מבוססת השקעות נדל"ן ויש הרבה מאוד אנשים שהם צעירים, שהם פחות מ-40 שאני אומר להם "פנסיה עצמית", אומרים לי "רגע, מה אתה מעניין אותנו? אנחנו נדאג לפנסיה כשנהיה גדולים. קודם בוא נדאג לעתיד". אבל לא, פנסיה זה משהו שגם פותר את מערכת הסיכונים שאני כל כך רוצה שתמשיכי לדבר עליה בגלל שמה אנחנו עושים אם אין לנו את הפנסיה, את המילה ביטחון שנכנסת הקורונה ואנחנו מתיישבים בבית?

ורה:    בול, בול! עכשיו מה הוציא אותי מהמקום הזה? הרי אני כבר מתלבטת ורוצה לצאת מהמקצוע כבר תקופה. עכשיו מה באמת היה הטריגר שלי? ממש, ממש בהתחלה כשהתחילה הקורונה, גם סיימתי קורס אימון וגיליתי את הכלים האימוניים ששם בעצם היה מעבר בין יועצת, זו שבאים אליה ואני אומרת לאנשים מה לעשות למה שתמיד חלמתי וזה להפסיק להגיד לאנשים מה לעשות ולאפשר להם את האפשרויות, להציג אפשרויות ושכל אחת תבחר מה שטוב לה. אז בעצם כשהקורונה נכנסה והיינו יום וחצי בתוך הסגר, אנשים התחילו להגיד שהם במצב לא טוב, אין להם מה לאכול. היינו יום וחצי בתוך הסגר.

מצד אחד, אמרתי לעצמי "מה קורה פה?" מצד שני, אמרתי לעצמי "למה את בעצם מופתעת? הרי אני כעורכת דין ייצגתי אנשים שהסתבכו, עסקים שנפלו, שיש להם חובות, פשיטת רגל, הוצאה לפועל, שיש להם חובות שמשלמים ריבית לבנק על הלוואה שהיא בגובה של ריבית שוק שחור ואין להם מושג אפילו ואת מכירה את זה, אז למה זה כזה מפתיע אותך?"

אבל הגיע הזמן לעשות עם זה משהו. אז להתנהל בעולם הזה שקורונה, אוקיי אז קורונה. אבל כל כמה שנים יש משבר עולמי וזה כל פעם נוגע בנקודה כזאת או אחרת, אבל לחשוב שזה לא יקרה לי ובגיל 40 פנסיה רחוקה ממני, מה זה רחוקה? זה עוד 25-27 שנים, מה זה? זה כלום, הזמן עובר ככה. אבל אם אתה לא דואג לזה, בטח אם זה חיסכון בחברת ביטוח או אם זה נדל"ן, זה כבר כאן.

צחי:    אנשים גם לא מודעים למן מצב שיש מצבים שפתאום בחיים אנחנו כבר לא יכולים לדאוג לעתיד בעצמנו.

ורה:    בדיוק. אתה יודע, יש לי סיפור שאני זוכרת אותו כל כך חרוט אצלי של בעל עסק שהיה כבר לקראת גיל 60, תכף הפנסיה כבר שם. הוא נפל עם העסק שלו והוא עצמאי כל חייו. אין לו פנסיה, עזוב איזה נדל"ן, איזה חסכונות, אין כלום. המצב הבריאותי שלו לא מאפשר לו להמשיך לעבוד, אין לו כלום. אתה יודע מה קורה לו? אתה יודע מי משלם את החובות שלו? תן ניחוש.

צחי:    נו?

ורה:    הבן שלן. זה דור שני. עכשיו לבן שלו,

צחי:    פעם זה היה הפוך.

ורה:    בדיוק. עכשיו, הבן שלו מסתכל על אבא שלו והוא לא מסוגל, אז הוא ממשיך לשלם את החובות שלו. עכשיו מי יחזיר? מי יחזיר את החוב? הילדים של הבן, הנכדים של אותו בעל עסק. הסיפור הזה כל כך חרוט אצלי שאנשים מתנהלים כאילו אין משברים, כאילו אין סיכונים.

צחי:    השאלה שאני מתלבט עליה כל הזמן,

ורה:    כן,

צחי:    כל העולם היה בכאוס. כל העולם היה בכאוס. אנשים יזכרו את זה? אנחנו מתחילים לצאת משם. אנחנו רואים את ההתנהגות של הציבור, שהציבור נורא חיכה ליום שיעשה משהו. שוכחים שיש מחלה, עדיין המחלה קיימת. הציבור יזכור את המשבר הזה? הוא למד מזה?

ורה:    ציבור, אתה יודע, זו מילה מאוד מאוד כללית. אני חושבת שמי שלא למד מזה, אז הוא ילמד כנראה בדרך יותר קשה.

צחי:    לא יודע אם יש דרך יותר קשה מהמצב הזה.

ורה:    אבל עובדה שכשפתחו חנויות, אני דרך אגב, אפילו לא הייתי מודעת שפתחו קניונים וחניונים כי זה לא מעניין אותי. זה לא מעניין אותי כבר שנים. השנה הזאת זה בכלל לא מעניין אותי ויש אנשים שרק חיכו עם כרטיס האשראי להיכנס ולהתחיל לגהץ.

צחי:    מה זה, אנשים עמדו בתורים בפתיחות הקטנות.

ורה:    על מה?? עכשיו, זה בדיוק עונה לך על השאלה. אלה האנשים שעמדו שם, טוב אולי יש כאלה שהיו צריכים משהו, שכנראה לא למדו, כנראה לא הבינו שאוקיי, השנה הייתה קורונה, זה היה משבר עולמי שנגע ביותר רצינות וגם בארץ. אבל כל כך הרבה עסקים נפלו גם כשנפלה הבורסה. בוא, כל כמה שנים, כל 3-4 שנים יש משבר. להגיד "לי זה לא יקרה", אנחנו יודעים שזה קורה לכל אחד בשלב כזה או אחר. עכשיו, אם מישהו מפוטר מהעבודה שלו, בוא לא נלך על עצמאיים. מישהו מפטרים אותו מהעבודה, ביום למחרת כבר אנשים נכנסים למינוס כי ברוב המשפחות, אנחנו יודעים על מה הסטטיסטיקה מדברת. רוב המשפחות בארץ שחיים מעל היכולות שלהם, מוציאים יותר ממה שהם מכניסים. עכשיו, הקטע הכי הזוי זה שככל שמכניסים יותר גם מוציאים יותר. אלה שדווקא במעמד הביניים לא סתם נשחק בשנים האחרונות כי הקטע של הסטטוס הרבה יותר משחק שם, הרבה יותר חשוב להם לקנות בית יותר חדש.

צחי:    היום אצל הצעירים הסטטוס הוא כלי נוראי.

ורה:    הרשתות החברתיות.

צחי:    אני רואה פה, אני רואה את החברים של הילדים שלי שברוך השם, הילדים שלי למדו לשמור על עצמם. אבל אני רואה, חשוב להם לנסוע במכוניות חדשות. אין כזה דבר לנסוע היום באוטו ישן. את יודעת, עשיתי ייעוץ לזוג, אני ידעתי את המצב שלהם ובאתי אליהם לפעם שניה. באתי אליהם עד היישוב שלהם. ידעתי שאין להם. ואני רואה אוטו חדש חונה בחניה. ואני אומר "מה זה? של מי זה?" אמרו "מה, זה עולה לנו סך הכל 1000 ומשהו שקל בחודש".

ורה:    סך הכל.

צחי:    מה זה סך הכל? ואם הייתם קונים אוטו ישן שמשרת אתכם, את יודעת, אני כשנפלתי עם העסק והיה לי וולבו לפני זה וברוך השם, לפני שהיה לי את העסק של הקוסמטיקה, הנה את יושבת בבניין שבניתי. הרווחתי טוב לפני זה. נאלצתי, היה לי פאסאט חדשה, מכרתי אותה כדי לשלם משכורות כי אני בן אדם הגון והייתי צריך אוטו והיה לי, יש לי ארבעה ילדים אז קניתי פיאט מולטיפלה. לא יודע אם אתם יודעים, זה אוטו פיאט כזה, שישה מקומות.

יום אחד לקחתי את הילדים לצופים והילדים אמרו, "אבא תחנה רחוק, זה אוטו שלכאורה לא מוסיף כבוד". אמרתי להם "אין בעיה". נסעתי עם האוטו ודרכתי על הרגל של אלה שעמדו שם. אני מתכוון הגעתי עד אליהם ואמרתי להם "אתם בחיים לא תתביישו. אנחנו צריכים לחיות לעצמנו ולהתאים את עצמנו לתקופות".

אני בתחילת המשבר עשיתי שינוי מוחלט, הכל עצרתי. אני הראשון דרך אגב שהוציא פקס לבנקים אם אני יכול לעצור את המשכנתא שלי. ואז אמרו לי חכה, אנחנו מבשלים. אז צריכים לדעת להתנהל ולא לחיות מעבר. אז איך את באמת לוקחת את הנשים למקום הזה? איך את בונה להם את החשיבה הנכונה הזאת שצריכים להתנהל בצורה פרקטית ונכונה?

ורה:    אני נותנת כלים. וכל אחת תחליט אם היא לוקחת את הכלים האלה ומיישמת אותם. כי בסופו של דבר, אם למדתי משהו מהדרך שלי זה כשנתנו לי משהו שהוא לא שלי, כשאמרו לי מה לעשות, זה לא עבד לי כי בסופו של דבר, אם אתה לא מתנהל מתוך מנוע פנימי של אני רוצה שזה יקרה, זה לא יקרה. אז היום אם היא תשב מולי, היא תעשה ומחר היא לא תעשה, אז מה עשיתי בזה? אז אני מעניקה כלים שהם בעצם כלים לדרך. משהו שכל הזמן צריך לעשות. אם דיברת על הרכב זה עולה לנו סך הכל 1000 ומשהו בחודש, אז אם את ה-1000 שקל הזה תשימי כל חודש בצד ותחסכי, אז איפה תהיי בעוד שנה, בעוד שנתיים, בעוד חמש, בעוד 10 כשהפנסיה כבר תדפוק לך על הדלת ואת לא יכולה לשים את ה-1000 שקל הזה בצד.

בעצם אני יכולה לתת את הידע שלי, את כל הכלים, את השיטה שבניתי וכל אחת תחליט אם היא לוקחת את זה ומיישמת את זה וחיה חיים של ביטחון כלכלי, של עצמאות כלכלית, כל אחת תחליט לעצמה וזה באמת החלטה שצריך לקחת אותה מהמקום הכי, אני רוצה משהו אחר בחיים.

צחי:    מה ההבדל בין מה שאת עושה למה שעושות היועצות לכלכלת משפחה? זאת אומרת, אלה שיושבות, שיש פעמונים וכל אלה שמלמדים אותך לתמחר את הכספים שלך. מה ההבדל בין העשייה שלך לעשייה הזאת?

ורה:    ייעוץ לכלכלת משפחה הוא אגב, ייעוץ מאוד, מאוד חשוב.

צחי:    מאוד.

ורה:    מאוד. זה בעצם הכסף הכי פרקטי, הניהול הכי פרקטי של הכסף. זה משהו שחייבים לקחת אותו בעיניי. לא חייבים ייעוץ בדרך כזו או אחרת, כל אחת תחליט לעצמה, אבל אלה כלים שמאוד, מאוד חשוב וגם בכל מיני דברים, אני גם מעניקה את הכלים האלה, את הידע הזה. אלה כלים, זה הרגלים, אז יכולים לסדר לך את המאזן, אבל ואנס יצאת משם, אתה צריך ביומיום שלך. אתה עומד בסופר, מה ההחלטה שאתה מקבל? איך אתה קונה? איך אתה עושה את הרכישות? כשפותחים את הקניון, אתה הולך או לא הולך? כשיש מבצע לרכב, אתה קונה או לא קונה? בדיוק עכשיו לי ובעלי הייתה התלבטות לגבי רכב חדש, קונים/לא קונים? השיחה שאנחנו מנהלים והחשבון שאנחנו עושים. כל הדברים האלה הם הרגלים שצריך להכניס אותם לחיים. אז לשבת ולעשות את החשבון, להבין את המספרים, להבין איפה מצמצמים, איפה מגדילים, איך מנהלים את זה נכון, זה מאוד, מאוד חשוב. השאלה מה עושים ביום למחרת.

עכשיו אם אני כל הזמן אאמין שמה שקניתי מגדיר אותי, זה לא משנה. אני יכולה לבוא לייעוץ כזה פעם בשנה ואני אחזור לאותה נקודה שממנה התחלתי. אם אני חושבת שאני מסתכלת על חברה שלי שנוסעת לחופשה ואני אומרת, מה אני לא יכולה להרשות לעצמי? גם אני אסע. עכשיו אני באמת לא יכולה להרשות לעצמי ואני נוסעת, אז הסטייט אוף מיינד הזה לא יקדם אותי. לא משנה כמה ייעוץ אני אקח. אז בעצם כלים מאוד, מאוד חשובים וחשוב לקבל אותם, אבל חשוב ליישם אותם. כי אם לא מיישמים וזה היישום בעצם נובע מתוך האמונות. מתוך מה אני מאמינה.

צחי:    בעצם אנחנו צריכים לחלק את זה.

ורה:    לחבר.

צחי:    לחלק את זה לחשיבה, לבניית החשיבה, לבניית התובנה, לבניית הדרך וצריכים ללכת משם גם לפרקטי, איך לעשות את זה בתכלס.

ורה:    חד משמעית. תאוריה בלי פרקטיקה לא שווה כלום.

צחי:    את יודעת להבדיל, גם בדיאטה, יש את האלה שמלמדים אותך אורחות חיים ויש כאלה שמלמדים אותך לספור קלוריות. בסופו של יום אלה שמנצחים למרות שאף אחד לא הצליח אצלי, זה אלה שמלמדים אותך לחשוב. דרך אגב, הנה אני אגלה לך, אני מלמד לחשוב נדל"ן. למה אני מלמד לחשוב נדל"ן ובשביל זה קל לי להתחבר למה שאת עושה. למה את יודעת אומרים לי, כשהולכים לכל מיני מכללות וכל מיני מקומות, מלמדים אותנו תיקח נייר, תבדוק, תדבר עם אנשים ברחוב. את יודעת, מלמדים.

ורה:    תוכנית עסקית.

צחי:    לא, לא תוכנית עסקית. זאת אומרת איך לעשות את זה בפרקטי, ברחוב, איך לדפוק בדלת ואיך הכל. אני גם את זה מלמד. אבל אני מלמד כל הקורס ואני קורא לקורס שלי איך לחשוב נדל"ן. מה זה לחשוב? זה להבין את המהלכים, להבין את התהליכים, להבין מי אתה לפני זה. יש לי גם פודקאסט דרך אגב, "האדם הוא לב העסקה". זה להבין מי אתה וזה מאוד חשוב. אני חושב שאם אני לוקח את זה ולמרות שאני מלמד את זה, אני מבין עכשיו ואני לומד, הנה, אחד הדברים שיש לי יתרון בפודקאסט שאני לומד כל הזמן.

זה שכחלק מתהליך, אם אני הולך ונגיד כשמגיעות אליי נשים שבאות לבנות את החיים שלהן, מגיעות אליי הרבה מאוד נשים גרושות אחרי משברים וכאלה. צריכים לשלוח אותם אלייך כדי שקודם כל תבני אותן, תעצימי אותן, שתראי להן את הדר הנכונה ותלמדי אותן מה שחשוב ומה לא חשוב ולהסתכל על החיים נכון. תקני אותי אם אני טועה. ואז ברמה הפרקטית, אני יכול, נכון שאני לא מלמד כלכלת משפחה, אבל אין מומחה ממני מתוקף החיים בעשייה הזאת ומשם להוביל אותם כולל הבנייה, האם אני אומר דברים נכונים?

ורה:    אני רק אדייק את הדברים שאתה אומר. בגדול, אתה אומר דברים נכונים כל הזמן, אבל אני רק אדייק שאני לא בונה ואני לא עושה. אני מעניקה כלים והאישה צריכה לקחת אותם וליישם. אני לא אומרת מה צריך לעשות, אני מציגה איזושהי אפשרות לחיים אחרים וכל אחת תחליט לעצמה אם היא לוקחת את זה או לא. עכשיו, לגבי לחשוב נדל"ן או לחשוב כסף, זה כל כך מדויק. אני למשל, מאוהבת בנדל"ן, אוקי? גם הכסף שעשיתי היה מתוך עסקת נדל"ן. אני חושבת נדל"ן, אני מאוד אוהבת, אני רואה עסקאות, אני יזמית בנשמה שלי. זה בדיוק אותו דבר. לחשוב כסף, זה לא כמו לדעת לחשב, לעשות חשבון או לנהל את החשבון של הבית. לחשוב כסף זה בא לידי ביטוי בכל דבר שתעשה.

עכשיו, אם אני רוצה סתם אני אתן לך דוגמא, אני רוצה לצאת לעצמאות, לא אני, מישהי אחרת רוצה לצאת לעצמאות. איך מישהי כזאת חושבת כסף? מישהי שאומרת אוקיי, יהיה בסדר, חושבת שהעולם נטול סיכונים?

צחי:    אמרת איזה שתי מילים שמפחידות אותי "יהיה בסדר".

ורה:    בול. כמה בעלי עסקים אנחנו מכירים? לא צריך ללכת רחוק. יש לנו את הסטטיסטיקה שרק הולכת ונראית הרבה יותר גרוע. אז יהיה בסדר, אוקיי? זו מישהי שאומרת אני רוצה להגשים חלום ורוצה לצאת לעצמאות. מישהי שחושבת כסף, אומרת אוקיי, איך אני גורמת לזה לקרות בלי לפשוט רגל? מה התוכנית שאני צריכה לבנות? איזה כסף אני צריכה לשים בצד?

צחי:    אולי היעד שלי לא מתאים לי?

ורה:    אולי, אבל מה זאת אומרת היעד לא מתאים לי?

צחי:    בשינוי חשיבה. אולי אני לא צריכה וילה, אולי אני לא צריכה מרצדס.

ורה:    בדיוק.

צחי:    אולי אני צריכה לבנות יעדים שהם ריאליים ולא את היעדים של האחרים.

ורה:    בדיוק. אז כשאני אומרת אני רוצה משהו, אני רוצה משהו, אז אני שואלת גם כשאני חושבת כסף, אז אני אומרת אוקיי, אני רוצה את זה, אז מה המחיר שאני מוכנה לשלם? מה התוכנית שאני בונה? מה האסטרטגיה שאני בונה בשביל להשיג את מה שאני רוצה? לא מה שחברות שלי מסתכלות. עכשיו אם יש לי חברות כאלה, עדיף אתה יודע, כמה שפחות. אם אני רוצה לחיות את החיים שאני רוצה, אז אני צריכה לשאול את עצמי מה המטרות שאני רוצה להשיג ומה הפעולות שאני צריכה לעשות בשביל להשיג אותן? עכשיו, חשיבה, לחשוב כסף זה בדיוק זה. לחשוב נדל"ן, זה בדיוק מה שאתה אומר. זה לא לראות עכשיו איך אני משיג את המחיר, איך אני חוסך בכל מיני מקומות. זה לראות רגע קדימה. זה בכלל להבין האם אני מתאים לכל העסק הזה של נדל"ן. יש אנשים שעדיף שלא יתקרבו כמו שיש אנשים שעדיף שלא יתקרבו לשוק ההון. אני נגיד, אפילו לקחתי קורס בשוק ההון. וואלה, לא מתחברת לעולם הזה. הנדל"ן הוא זורם לי בדם. אני מבינה אותו.

צחי:    שנה למדתי שוק ההון.

ורה:    (צוחקת) שקל לא השקעת?

צחי:    לא, לצערי הרב, טוב אני לא אכנס לזה. זה שלימד אותי את שוק ההון, לצערי הוא התאבד. הפסיד לי הרבה כסף שהרווחנו בעסקת נדל"ן ונתתי את זה, הרגשתי שזה לא בשבילי שוק ההון. אני מאמין, אם את מאוהבת בנדל"ן, אני חושב שאני לא צריך להוכיח את האהבה שלי לנדל"ן. זכיתי להתעסק בשני דברים שאני אוהב, זה אנשים ונדל"ן.

ורה:    איזה כיף.

צחי:    ואני מחבר ביניהם.

ורה:    חיבור מדהים.

צחי:    אז אנחנו הלכנו ובנינו את הדרך שלנו בצורה נכונה. אני רוצה לחזור טיפה לסיכונים. אמרנו שנרחיב על זה ואני חושב שזה דבר מאוד, מאוד חשוב. אנשים חושבים שגם בנדל"ן אין סיכונים. אני אומר בסיכונים שאני אומר לאנשים, אתם תחשבו. ככה אני מתמחר להם. גם בתמחור אני לא הולך לפי אחוזים ואני אומר לאנשים "תחשבו את זה לפי מה יקרה אם נגיד אנחנו נרצה למכור את הדירה בעוד 10-20 שנים בהפסד של 20-30%, האם העסקה עבדה לנו?" ככה אני מסתכל. אני מסתכל על מה יקרה אם לא יקרה. הלכנו למקום שאנחנו חושבים שיתפתח וזה לא מצליח, מה יקרה אם חס וחלילה זה לא יקרה, מה יקרה לכסף שלנו? אם לא הפסדנו אנחנו בסדר. אם לא הרווחנו זה בסדר גמור, העיקר לא נפסיד.

אני אומר, בואי תאירי קצת, זה נורא חשוב שאנשים ישמעו אותך על העולם הזה של הסיכונים. אמרת שזה מתחלק, התחלת לתת, אני רוצה לשמוע דוגמאות.

ורה:    במאגר של הסיכונים בעצם לפי השיטה, אז יש את הסיכונים הכי יומיומיים. נשבר לי משהו בבית ואני צריכה עכשיו להוציא 5000 שקל, יש לי פיצוץ בצינור, משהו שקרה בבית וזה כמה אלפי שקלים. ויש לי כסף, אני הייתי מוכנה לסיכון הזה, יש לי כסף בצד, אני לא בלחץ. הייתי מוכנה לזה, זה קרה. אני לוקחת את הכסף, איפה ששמתי אותו, משלמת, ממשיכה בחיים שלי. אין לי משבר בחיים.

יש את הסיכונים היותר משמעותיים שכבר קצת דיברתי עליהם שזה פיטור אחד מבני הזוג מהעבודה, עסק שפתאום אין לו הכנסות כמו בקורונה שהייתה תקופה שלהרבה עסקים לא היו הכנסות. יש איזשהו סיכון שמתממש שהוא הרבה יותר גדול שזה נגיד, היעדר הכנסה של כמה חודשים עד חצי שנה, תשעה חודשים, כל אחד כמה שהוא רוצה לרפד את עצמו וזה גם כסף שהייתי מוכנה לסיכון הזה, שמתי את הכסף הזה בצד. זה קורה, אני לא בלחץ. אני יודעת לנהל את מה שקורה ולא שהמשבר מנהל אותי ואני לא יודעת מאיפה אני מוציאה את הכסף ואני בלחץ ואתה יודע, כשכולנו בלחץ אנחנו מקבלים החלטות הכי לא נכונות.

צחי:    ספרי לי על זה.

ורה:    עכשיו זה ניהול סיכונים. הסיכון השלישי זה חלילה מוות של אחד מבני המשפחה, מחלה קשה של אחד מבני הזוג. לכל זה יש לנו ביטוחים שזה כל אחד צריך להתייעץ עם הסוכן ולהתאים לעצמו את הביטוחים. אפשר לקנות בעצם פוליסת ביטוח. קונים וגם זה לא מאה אחוז, אבל לפחות מרפדים את עצמנו ומכסים את רוב הסיכונים. עכשיו אם יש סיכון שנפל בין הכיסאות, רוב הסיכויים שיש כיסוי אחר שמכסה אותו. ככה אנחנו מכסים את עצמנו מפני סיכונים. בכל דבר בחיים יש סיכונים, בכל החלטה. אני תמיד מנהלת סיכונים, באמת, אני לא יודעת איך לדבר בשפה אחרת. כל החלטה שאני מקבלת, אני תמיד מנהלת סיכונים. גם נגיד באותה עסקת נדל"ן שנכנסתי אליה שהביאה לי את המיליון בסופו של דבר, הייתה עסקה מאוד מסוכנת. עכשיו אני, בגלל שהייתי עורכת דין והייתי מסוגלת להבין את הסיכונים. אני בגדול, אוהבת סיכונים, אבל סיכונים שאני יודעת לזהות.

עכשיו מה מלחיץ אותי בשוק ההון? שבשביל להכיר את הסיכונים ולהבין אותם, אני יודעת שאני צריכה ללמוד עוד כל כך הרבה זמן ואני פחות אוהבת לתת את הכסף שלי לאנשים אחרים ואני אוהבת לנהל את הכסף שלי בעצמי. אבל זה שלי. בכל מקרה, אותה עסקה הייתה מאוד, מאוד מסוכנת, אבל ידעתי להעריך את הסיכונים וידעתי אם אחד הסיכונים יתממש, איך אני יוצאת מזה. עכשיו מישהו שנכנס לעסקה כזאת כשהוא רק רואה את הרווח, אוי ואבוי. עכשיו, אחד הסיכונים יתממש.

עסקה שנכנסתי אליה והייתה אמורה תוך שלוש שנים, הכל מוכן, הכסף הגיע לחשבון הבנק שש שנים אחרי, אוקיי? עכשיו, שילמתי את המחיר, אבל הייתי מוכנה לזה. זה לא הפתיע אותי. אז כן, אחד הסיכונים התממש. הייתי מוכנה לזה. שוב, שילמתי את המחיר, אבל אוקיי, לא יצר משבר. זה לא גרר לי הפסדים, אוקיי? אם לא הייתי מוכנה לזה, הייתי נכנסת להפסדים חד משמעית אבל הייתי מוכנה לזה כי עשיתי הערכת סיכונים לפני שיצאתי לדרך אז גם הסיכויים התממשו, כן? כי בסופו של דבר גם עשיתי רווח מאוד יפה. זה בדיוק העניין, לנהל את החיים שלנו כל הזמן תוך זה שאנחנו עם עין אחת כל הזמן על ניהול סיכונים. כל החלטה שאנחנו מקבלים בחיים, יש סיכונים בחיים נקודה, פשוט צריך לשאול אותם.

עכשיו אם אתה לא יודע, לא מודע או לא רוצה לדעת, זו גם אסטרטגיה בחיים. אז אתה גם לא שואל, אתה גם לא יודע, אז אתה גם מקבל החלטות שאתה עיוור לסיכונים ואז הם קורים ופשוט כמו הקורונה שקרתה ואנשים מצאו את עצמם במקומות לא טובים.

צחי:    אני רוצה, אנחנו כבר בסוף הפודקאסט, אני רוצה כבר, את יודעת, אני עכשיו מאוד מבסוט ממה שאני עושה ומה שאני מלמד. קיבלתי על זה עכשיו גושפנקא.

ורה:    חיזוק.

צחי:    קודם כל, אני מלמד בקורס שלי וגם כשאני מדבר עם אנשים, אני שואל אותם, "מה יש לכם בשנתיים הקרובות שאתם צריכים לעשות?" אומרים "מה, אנחנו? אנחנו נעשה אקזיט". אז א', אני לא מלוחמי האקזיט למרות שאני מאמין בזה. אבל אני רוצה שההחלטה שלנו בכל דבר, בעסק, גם תבוא ממקום של חשיבה וכלכליות ולא מאילוץ. אז זה אומר בדיוק את מה שאת אומרת. להתכונן לטווח ארוך. יש כספים שאתה יודע שצריך להוציא, תשמור אותם, אל תשתמש בהם כדי שלא תאלץ לעשות החלטות לא נכונות. כמו שלמשל, אם את היית בונה על הכסף הזה לשלוש שנים, היית צריכה למכור את זה כנראה. אני לא יודע מה העסקה, אבל כנראה שהיית צריכה למכור את זה באותו זמן שזה היה במצב לא טוב והיית מפסידה כסף.

ורה:    נכון.

צחי:    דבר שני, אני אומר, תמיד תשאיר לעצמך עוד כסף גם אם אתה בהתחלת הדרך. את יודעת, אני שואל אנשים כשאני יושב איתם בייעוץ. אני לומד גם את הבן אדם, את האופי, לא רק מלמד את הכסף. אבל אני שואל מה יש, מה אין. יש כאלה שלא מספרים לי את הכל ואז אני שם להם כסף בצד. הם אומרים לי "רגע לא, זה השארנו אנחנו". לא, אתה לא יכול לבוא ליועץ ולהגיד לו אחר כך השארתם. אני בתוכנית שלי משאיר. אז נכון, תלוי גם מי היועץ אבל אני מדבר כרגע כשאתה מייעץ לעצמך. אז תתכונן. אז באמת לא סתם התעקשתי שנחזור לסיכונים וגם שאמרת ל-5000 שקל של הדוד שמש שצריכים לעשות מחדש והכל. אנשים לא מתייחסים לזה.

ורה:    בדיוק.

צחי:    אנשים לא מסתכלים ואני רואה את זה. אני רואה את זה גם בנדל"ן. אנשים חושבים קנו, זהו, הכל יהיה לנצח טוב, אבל זה נדל"ן. אין מה לעשות, יש מלאי, יש הכל. אז אני חושב שאיך שלא סובבנו את זה, דיברנו נדל"ן.

(צוחקים)

צחי:    דיברנו נדל"ן ודיברנו על הדברים החשובים האלה. אני חושב שהפעולה שאת עושה, שאת בונה לנשים האלה את החיים נכון היא מאוד, מאוד חשובה. אז בואי תני לנו איזו מילה לסיכום. אנחנו כבר בחריגת זמן. לא בכיף, אנשים יושבים ונהנים. מזה אנחנו ניפרד ואולי נעשה עוד משהו עוד פעם בעתיד.

ורה:    בטוח נראה לי. אז לסיכום, אז אני רוצה להגיד את המוטו של "נשים בונות הון". כל אישה תדע, מה שהיא רוצה היא יכולה וכל מה שהיא צריכה יש כבר בתוכה. אף אחד שלא יגיד לך מה את צריכה, מה את חייבת.

צחי:    זו תהיה הכותרת של הפודקאסט.

ורה:    מעולה. (צוחקת)

צחי:    ככה אנחנו נכתוב אותו גם באתר שלי.

ורה:    מעולה. אז להקשיב לקול הזה כי באמת כל אחת יודעת, פשוט להקשיב לזה.

צחי:    יופי, אז מי שירצה להגיע לורה, הפרטים שלה יהיו באתר שלי גלויים, לא דרכי ולא כלום. אז מי ששומע את הפודקאסט ורוצה שייכנס ל"נדל"ן בקלות" ובדף של הפודקאסט, המקום שהוא מוקלט, יש את הפרטים של ורה. והמון, המון תודה שבאת.

ורה:    תודה לך.

צחי:    אני למדתי המון בפודקאסט הזה. אני אקשיב לו עוד פעם אין לי ספק ואני חושב שכולנו למדנו מזה, אז המון, המון תודה ולכולם, אנחנו נפגש בפודקאסט הבא, תודה.

ורה:    תודה.