ספירת העומר של הכסף שלך 49 יום בין ההחלטה לנכס — באיזה יום אתה נמצא | זום נדל"ן פרק 245 | פודקאסט 328

ספירת העומר של הכסף שלך

49 יום בין ההחלטה לנכס — באיזה יום אתה נמצא?

זום נדל"ן פרק 245 | פודקאסט נדל"ן בשידור פרק 328 | צחי קווטינסקי

יאללה, אנחנו באוויר. ערב טוב למי שנמצא, ערב טוב למי ששומע בהמשך. אלי, מה העניינים? שמתי אותך בניות. יפה.

אז, למעשה, ככה — אני מקווה שראיתם קצת את הסרטונים שלי מהשבוע. העליתי דווקא סרטון, היו עליו תגובות מעניינות, היו גם הרבה צפיות יחסית. שאלתי: לגבי בן אדם שהתקשר אליי, שאמר לי שיש לו 650 אלף שקל, ושאל אם לסגור את המשכנתא או לא. אנשים ממש ענו — ענו לי בכל מיני מקומות, גם בפרטי ענו לי המון. הרבה אמרו לסגור את המשכנתא, זה מעניין. אבל היו גם כמה בודדים שאמרו לקנות. וכאן אני עניתי על זה בסרטון, והתשובה שלי היא פשוט — זה לא משנה מה התשובה לאותו בן אדם, אין דבר כזה, ואוי ובוי למי שנותן תשובות בשליפה מהמותן.

אחד המשפטים שחוזרים אצלי, לא פעם ולא פעמיים, בשיחות טלפון שאנשים מצלצלים ואומרים לי שהם רוצים עצה — אני אומר להם: אם אני נותן לכם תשובה עכשיו ככה, תנתקו את הטלפון ויותר אל תקשיבו לי. לא לפודקאסטים שלי, לא אליי, ולא תבואו אליי. אני כנראה לא אשווה את התשובה הזאת. ואם אני עונה תשובות חסרות אחריות, אז כנראה אני פוגע באנשים.

וכאן אני רוצה לספר לכם מחוויה של השבוע — בלי להיכנס לשמות. השבוע עשיתי ייעוץ לזוג שהעסק שלהם די בבעיה תזרימית. יש להם נכסים, וזה עסק שמאוד חשוב להם, ויש להם עוד בעיות. אני לא אכנס לכל הפרטים, אבל הצעתי להם בסופו של דבר למכור את אחד הנכסים, לקחת ממנו חלק מהכסף לעזור לעסק — כדי לסגור חובות — ולתת להם זמן לעבוד וליישר את העסק, ולקנות נכס אחר שיעשה להם טוב. זאת אומרת, לא ויתרתי על נכס ואפשר בסכומים.

ומה שקרה זה שאחרי זה הם דיברו עם עוד מישהו, והוא אמר להם: לא, נכס לא מוכרים, וכסף לחברה לא מזרימים, ואולי אתם עושים פה טעות. ואני חייב להגיד — אי אפשר אף פעם לתת עצה בלי לרדת לעומקם של דברים. חלק מהדברים שאנחנו צריכים להתייחס אליהם קשורים לרגש. חלק מהם יש להם משמעויות נוספות לאנשים. למשל, אם העסק הזה הוא "הבייבי" שלהם, ואם באמת חסר לו איזה שקט נפשי, או חסר לו כמה שקלים בשביל לעשות את הקפיצה שלו — יש דברים שהם קשורים בהרבה מאוד גורמים: בהיסטוריה, בטראומות, בכסף. ולבוא ולהגיד דברים שלכאורה לימדו אותם באוניברסיטה, ולהסתכל על דברים בקור כמו רואה חשבון, בלי להסתכל על המשמעויות האחרות של הדברים — זו טעות מוחלטת.

אני אגיד את זה בצורה אחרת, ממקום אחר. יש אנשים שקנו נכסים, ובאיזשהו שלב עצרו — למרות שיש להם יכולות גדולות. עשו גלגולים, עשו מינופים, עשו את הפעולות, גם הצליח להם, והם מחליטים בגיל 40–50 לעצור. ויש מי שמסתכל עליהם ומופתע: "רגע, התגלגלתם, עבדתם, זה זרם לכם, למה אתם עוצרים?" אז יש לזה הרבה מאוד סיבות. יכולה להיות סיבה שפשוט כבר מרגישים ששמנו יותר מדי עומס, או מינוף — על המשפחה. ואחד מבני הזוג, לא משנה אם זה האישה או הגבר, שנתן לצד השני לעשות כל מה שרוצה — אפילו אם הם לא אומרים — מגיע לו שיהיה לו שקט נפשי.

אז לא חייבים שיהיה מיליון נכסים. אפשר בכמה נכסים לבנות את החיים, לבנות את הבסיס, ובשלב מסוים להתחיל לעצור — כדי לענות לבני הזוג ולהגיד להם: "הנה, נתתם לנו, עשינו, לא הפרעתם לנו, להפך, תמכתם בנו — הנה, עכשיו אנחנו בולמים, ויש לנו מספיק."

יכול להיות שבן אדם ממש בגיל מסוים, נכס שלו, ובמקום ללכת לקנות עוד נכסים, או אפילו לסגור את המשכנתא — יכול להיות שהוא גם סוגר חלק מהמשכנתא, אבל הולך לחיות, ומוציא כסף, ונוסעים, ומשפצים את הבית, ונוסעים לתאילנד, ונוסעים לאירופה, ונוסעים לארה"ב, מחליפים אוטו, עושים חיים, קונים יהלומים. אנשים צריכים לדעת לשים את הגבולות האמיתיים שלהם. שחלק מזה זה המסגרת המשפחתית — לא הכל זה התחרות כמה נכסים יש לי. ואם אני מגיע להגשמה עצמית ואני עושה טוב לביתי, אני לא חייב שיהיה לי פורטפוליו של נכסים ב-50 מיליון שקל. יכול להיות שב-15 מיליון שקל, או 10 מיליון שקל, יש לי את מה שאני צריך — יש לי הכנסה פסיבית, יש לי את מה שאני רוצה, יש לי גם כסף לפינוקים, ואני יכול להתקדם קדימה.

אז כל אחד צריך לעשות את החשבון: מה טוב לו ומה נכון לו, מה לא יעשה לו טוב, מה יעשה להם כבני זוג טוב, מה יעשה למשפחה טוב. ואנחנו לא נמצאים בתחרות ובצורך להראות שלנו יש יותר נכסים. תשימו לב — בקרב הקהילות, בקרב מנהיגי הקהילות, בקרב קולגות שלי — כמה תחרות יש: "יש לי כזה ויש לי כזה ויש לי כזה." למה? את מי זה מעניין? גם לא מעניין אותנו כמה אתה ממונף. אותנו מעניין אם זה עושה לך נכון, אם זה מסדר לך את הבית, אם אין לך לחצים אחרים בבית, אם הגשמת את עצמך. כל היתר — בסדר.

על זה הייתי חייב להגיד. והיום ישב לי מאוד כשדיברתי על זה. והיום אני ככה חשבתי על מה אני רוצה לדבר, ובעקבות זה אמרתי: נדבר על ספירת העומר. ובהבדלה שעשיתי — ונחלטתי שאני גם אקליט את זה כפרק בפודקאסט.

ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט "נדל"ן בשידור" של צחי קווטינסקי, נדל"ן בקלות. ושוב אנחנו נמצאים בזום הנדל"ן — זום הנדל"ן שמשודר בשידור חי בימי ראשון בשעה שמונה וחצי בערב. היום, השלישי לחמישי, עשרים ושישה.

ונכון שכבר עשיתי את הפתיחה, בזמן שאני נמצא כבר בזום הנדל"ן — אבל שמרתי את זה בשביל להגיד את מה שעכשיו אני הולך להגיד. לפני שניכנס לנושא של ההשוואה בין ימי העומר וספירת העומר להשקעה בנדל"ן — היום זה השלישי לחמישי, ואני לא יודע אם ראיתם בסטוריס שלי, בפייסבוק, באינסטגרם, בטיקטוק, בכל מקום — השלישי לחמישי בשבילי הוא יום מאוד מאוד מיוחד.

השלישי לחמישי זה היום שבו התגייסתי לצבא. בשנת שבעים ושמונה אני כבר הייתי שייך לצבא. אני ואתה באותה שנה, אלי, באותו תאריך — אני ואתה, מה היינו יחד באותו גיוס? לא, עוד איזה עשרים שנה אחריך. שמונים ושבע. אבל התאריך — זה תאריך. שלישי לחמישי.

אז אני התגייסתי בשלישי לחמישי. הייתי שייך לצבא מהשמונה עשרה לדצמבר שבעים ושבע. הייתי בקורס אזרחי — קורס מודיעין. בשלישי לחמישי התגייסתי באופן רשמי בשבעים ותשע, ממש שנה אחרי, באופן חריג — ביחידה שמונה מאתיים. יצאתי לקורס צנחנים. ובשלישי לחמישי שמונים ושתיים — השתחררתי. אז השתחררתי בדרגת סגן. אבל בהמשך, למרות שעשיתי מילואים בשב"כ ולא בצבא, קיבלתי את הסרן.

יותר מזה — לא עשיתי כל כך הרבה מילואים במדים, אז לא הגיע. ולמיטב זיכרוני — אבא, אמא גם התגייסה בתאריך הזה, בשלישי לחמישי. וכמובן הראשון לחמישי, שזה יום ההולדת של אמא שלי — שתחיה לאורך ימים ושנים — שראיתם אותה קודם. אני מאחל רק בריאות ואריכות ימים. וזה באמת יום מאוד מאוד מיוחד.

ורציתי לבטא את זה. כמו שכתבתי כאן, ועזר לי ה-AI מאוד — שזה תאריך שבעצם פתח לי דרך שלמה. תאריך של התחלה. תאריך של כמה התחלות: התחלה של הצבא, התחלה שלי כקצין, ההתחלה של חיי האזרחיים. יש לזה המון המון משמעויות מבחינתי. וכמובן, בכל תפקיד שעשיתי, מהצבא ועד היום — שאני רואה בתפקידים שלקחתי על עצמי שליחויות — גם במה שאני עושה היום למען הלקוחות שלי, שקונה להם נכסים, בונה להם חיים, משנה להם חיים מבחינה כלכלית. ובעבר — התפקידים שלי כקצין, ובכל מה שעשיתי. אבל לא זאת הבמה שאני צריך לדבר על זה, ואתם יכולים לשמוע את זה בפודקאסטים שלי. אז זה התאריך הזה בשבילי. ובואו נצא לדרך.

ספירת העומר — המשמעות וההשוואה לנדל"ן

כשניסיתי ללמוד מה המשמעות של ספירת העומר — הלכתי לבדוק, קראתי כל מיני פירושים. הכנסתי להמון פירושים של המשמעות של הספירה.

אז יש לנו את הספירה של העומר — שזה השלבים, או הימים, 49 הימים של הכנה הרוחנית לקבלת התורה. בזה לא יכולתי בכלל להתחרות. יש את תהליך התיקון העצמי — שזה אולי בעצם הדבר שיכול לבנות לנו את הקשר בין העשייה בנדל"ן לבין רכישת הנכס ולבין ספירת העומר, ותכף נדבר על זה. יש לנו את המסע שאנחנו עושים מחירות פיזית לחירות רוחנית.

ואתם תגידו: רגע, בעצם כשאנחנו קונים נכס, זה חירות רוחנית או חירות פיזית? יפה השאלה, אלי — אם חירות כלכלית היא חירות רוחנית או חירות פיזית. וכאן אני חשבתי על זה, ולמעשה — החירות הכלכלית שאמרת, היא בעצם החירות הרוחנית. כשאנחנו בשלבים של החיים שאנחנו בונים את הכלכלה שלנו, בונים את הביטחון שלנו, בונים את העיסוק שלנו, את הכלכלה המשפחתית שלנו — אנחנו למעשה נמצאים בחירות. אבל חירות פיזית.

למה אני קורא לזה חירות פיזית? כי מצד אחד אנחנו בעבודה פיזית. ולא משנה אם אנחנו יועצי משכנתאות, אם אנחנו עורכי דין, לא משנה אם אנחנו נפחים ואנחנו עומדים עם הפטיש, או אם אנחנו עובדי ניקיון ואנחנו עובדים עם הפח, או אם אנחנו נהגים — מה שלא נהיה. ואנחנו בתהליך של העבודה. זה החלק הפיזי.

אבל מה? יש לנו חירות. למה? אנחנו עובדים, אנחנו מרוויחים כסף, אנחנו מצליחים להיות — בהנחה שהכל תקין — מצליחים לגדל את המשפחה, לתת חינוך טוב לילדים, לעשות לנפש שלנו, ללכת לתיאטרון, לקנות לנו את האוטו שאנחנו אוהבים, לנסוע לחופשות, לנסוע לטייל, לקנות אוכל. יש לנו, בתוך החירות הפיזית הזאת, בתוך העומס הפיזי הזה — גם חירות, שהחירות היא בעצם התוצאה של הכספים. ואחד הדברים שגם אנחנו עושים בתוך החירות הפיזית הזאת — אנחנו גם חוסכים ומנסים, או עושים הכל כדי לבנות את העתיד שלנו.

זאת אומרת — אנחנו, בחירות הפיזית, גם עושים את הכלכלה השוטפת שלנו וגם עושים את הכלכלה העתידית. למי שפועל נכון — מכינים כמו הנמלה שחסכה בקיץ, בניגוד לחגב — אנחנו מכינים לעצמנו את העתיד הכלכלי שלנו, את החופש הכלכלי שלנו, את היכולת שלנו לשרוד ביום שנפסיק לעבוד, או שנגיע לפנסיה, או לגיל אחר.

החירות הרוחנית, בהשוואה לזה — זה באמת השלב שעשינו לביתנו, עבדנו, עשינו את כל מה שאמרנו עד עכשיו. ומה שקרה בגיל הזה, בשלב השלישי — מה שאנחנו קוראים לו "הגיל השלישי" — אנחנו נהנים מהתוצרים של מה שבנינו בכל השלבים הראשונים. ואם הכל הלך כמו שצריך — יש לנו הכנסה פסיבית מפנסיה שנוצרת מהעבודה, יש לנו הכנסה פסיבית משוק ההון, יש לנו הכנסה פסיבית משוק הנדל"ן. מה שעשינו ויצרנו ובנינו — יש כאלה שבנו עסק ויש להם הכנסות אחר כך מהעסק או ממכירת המניות. כל אחד בדרך שלו.

יש לו את החירות הרוחנית שלו — ככה אני רואה את זה. יש לו את החירות שהוא לא צריך לעבוד פיזית בתוך העסק, אלא יש לו את האפשרות ליהנות מהדבר הזה.

השוואה ראשונה — 49 שנות הבנייה

אז כשאני כבר מסתכל על ההשוואה — ההשוואה הראשונה שיש לי בין העשייה, בין עולם שוק הנדל"ן לעומת ספירת העומר — אני מסתכל על 49 שנים. אפשר גם לראות את זה כארבעים ותשע שנים — השנים שבין גיל עשרים ואחת ועד גיל שישים ושבע בערך. ובשנים האלה באמת אנחנו בונים לנו את הנכסים, בונים לנו את הכלכלה העתידית שלנו. ובתום ארבעים ותשע שנים — כמו שאנחנו מסתכלים על ימי העומר — אנחנו עוברים מהחירות הפיזית לחירות הרוחנית.

והנה, עוד לא פתחנו את הערב וכבר אנחנו רואים השוואה אחת גדולה. וכשאני מתייחס להשוואה הזאת, אני אומר — שאנשים צריכים להתחיל להבין. ואני מקווה ששומעים את הפרק הזה גם צעירים.

אחד הדברים שהפריעו לי — ואמרתי לו את זה, אבל הוא התעקש שזה נכון — הוא אמר: "פנסיה עצמית מבוססת השקעות נדל"ן." אמרתי לו: "הצעירים לא יבינו את זה." הצעירים לא יבינו איך הם צריכים להתייחס למילה "פנסיה" — למה בגיל 20 שהם משתחררים מהצבא, למה בגיל 30 שהם מתחילים קצת להתבסס אחרי לימודים ומתחילים להכניס כסף — למה הם צריכים להתחיל לבנות את הפנסיה שלהם שכל כך רחוקה?

זה רחוק מהם שנות אור. הם בני 20, הם בני 30. הם מסתכלים על גיל 70 — זה שני דורות מעליהם, זה הדור של ההורים וזה הדור של הסבים והסבתות. ואם אנחנו חרדים — זה כמעט ארבעה דורות. והם אומרים: מה הקשר בינינו לבין זה?

ואם הם יקשיבו לי, ואם הם מקשיבים לפרק הזה — ואני מאוד מקווה שהם יעשו עם זה — ואם אנחנו עדיין בשלב הראשון של ההשוואה, והם שמעו והבינו שבהשוואה הזאת אנחנו מתייחסים ל-49 השנים שבין 21 ל-70 — זאת התקופה שאם לא נתחיל אותה מוקדם, ככל שנעלה בגיל, יהיה לנו הרבה יותר קשה להשיג את זה.

אם אנחנו רוצים ליצור לעצמנו עתיד בטוח ונכון — גם אם אנחנו מרוויחים 10, 20, 30 ו-40 אלף שקל, ובייחוד אם אנחנו בהייטק והפיתוי הוא גדול — כבר דיברנו על זה לא פעם. על השיחות שיש לי עם אנשי הייטק שסוחרים דירות ב-15, 16 ו-17 אלף שקל, בגלל שהם מרוויחים מצוין. הם חוטפים ממני על הראש. אנחנו צריכים להתחיל לפנות לאט לאט, ולעשות את זה הרבה יותר בטוח את הגיל הרחוק, גם אם הוא נראה לנו רחוק מאוד.

הרבה יותר קשה לעשות את זה כשאנחנו בני 40, 50 ו-35. ככל שאנחנו עולים בגיל, הרבה יותר קשה לנו לצבור את הכסף. יש לנו כבר מטלות אחרות. יש לנו ילדים וילדים. איך אבא שלי אמר: "ילדים קטנים, צרות קטנות. ילדים גדולים, צרות גדולות." נכון, אבא? ככה לימדת אותנו, ואתה צדקת גם — אתה בא על ניסיון.

זאת אומרת — זה לא "צרות" — שנהיה בריאים. הילדים הקטנים, נכון שיש לנו הוצאות. אבל ככל שהם גדלים — הכל גדל והכל צומח. וצריכים להשקיע בהם בחינוך, ובפינוק פרטי, ושעות נוספות ומורים פרטיים, וצריך לתת להם בגדים ומותגים. זה כבר לא התקופה שהיינו אנחנו ילדים. והכל תחרות — בין חברים, מכוניות, וסיפורים. והיום הילדים מפונקים, וכל ילד חדר, וכל מה שזה לא יהיה.

אז אם אנחנו רוצים לעשות את זה — ככל שהזמנים עוברים, הרבה יותר קשה לנו. בגלל זה טוב יעשו הצעירים אם יבינו כאן, שכבר בגיל 21 שהם משתחררים, או אחרי — הם יוצאים למסע שהם בונים ל-49 השנים. שבהם הם בונים את ההזדקנות שלהם בשקט — את השנים שיהיה להם את היכולת לשרוד עד גיל 90, 100 ו-110.

אם בדורות לפניי היינו רגילים שגיל 60 זה כבר "זקנים" — ובגיל 80 זהו — לא, לא. אנחנו כבר מזמן לא שם. ברוך השם שיש תוחלת חיים הרבה יותר ארוכה. ברוך השם שאנחנו רואים את ההורים שלנו הולכים איתנו עד גילאים מאוד מאוד מבוגרים, ושיימשיכו ככה. וצריכים לשרוד.

ואני אגלה לכם משהו — הביטוח הלאומי לא תכנן את זה לגיל 95, 96, 97. הוא לא מתוכנן. והפנסיות שיש לנו מהעבודות לא מתוכננות לגילאים האלה. אז אנחנו — ככל שנכין את עצמנו הרבה יותר טוב, ככל שנבנה את עצמנו הרבה יותר נכון — ככה נוכל לשרוד את כל התקופות האלה ולא ליפול, חלילה, על כתפי הילדים, על כתפי הנכדים, או על כתפי הביטוח הלאומי שלא תמיד עוזר.

למרות שאני חייב לפתוח סוגריים ולהגיד לכם — שאם היום יש מישהו שמאוד עוזר לי, זה הביטוח הלאומי, בתחומים אחרים שלא קשורים לכאן. אז זה לגבי ה-49 שנים וההשוואה הראשונה.

השוואה שנייה — 49 הצעדים של רכישת הנכס

ההשוואה השנייה שאני רוצה לעשות — כשאנחנו נכנסים לתוך ספירת העומר ב-49 הימים — אנחנו רואים… ואני באמת לא רוצה להיכנס למשמעויות הדתיות, אבל ניסיתי לפשט את זה. וכן, נעזרתי קצת בכלים ובבינה מלאכותית. והיום תדעו לכם — ה-AI, למשל קלוד וכאלה, זה כלים מטורפים. צריכים לדעת רק מה אנחנו רוצים מהם, ולשאול את השאלות הנכונות ולכוון.

כשאנחנו מסתכלים על הספירה עצמה, ואנחנו מבינים — בלי להיכנס לכל הנושא של חסד, גבורה, תפארת, נצח, הוד, יסוד, מלכות — כל השלבים בספירת העומר. אני לא רוצה להיכנס לזה כי אני לא רב. אני אלך לפרשנות של זה כמו שאני מסתכל עליו.

אני רואה בדבר הזה — וזה בעצם הדבר הראשון שהסתכלתי עליו כשאמרתי שאני אעשה את ההשוואה בערב הזה — אני רואה את השלב שלוקח אותנו במסע. שאמנם הוא 49 ימים, שאנחנו עושים וצריכים להתעכב יום יום, יום יום, ולעשות את הספירה ולברך על הספירה, ולעשות את הכל בצורה מסודרת ומדויקת. והדבר הזה אומר — וזה מה שהדליק לי את האור — שמי שמסתכל על זה ומשווה את זה לתהליכים של העשייה — וזה יכול להיות לגבי כל עשייה בכלל, וכמובן עשייה בנדל"ן בפרט — זה אומר שאין דברים שאנחנו עושים בלי ללכת צעד בצד צעד, עקב בצד גודל. אין דבר כזה.

שאנחנו עושים פעולה, שאנחנו הולכים ועושים את המעבר מהחירות הפיזית לרוחנית, עושים התקדמות פנימית וקבלה רוחנית בכלל — שאנחנו עושים את כל הדברים — אנחנו בונים את עצמנו, אנחנו עושים את זה שלב אחרי שלב. אנחנו עוצרים, אנחנו סופרים, אנחנו חושבים, אנחנו מנתחים. ואני חושב שזה דבר שאנחנו יכולים ללמוד היטב מנושא של ספירת העומר.

אנחנו נפעל לחופש הכלכלי שלנו, אנחנו נפעל לקניית נכס, אנחנו נעשה את זה בשלבים. ואם אנחנו ניקח ונשליך על השלבים — כמו שאמרתי שיש את החסד, הגבורה, התפארת, ואם יש פה אנשים דתיים שיסבירו את זה, לא אני — אנחנו צריכים להסתכל על זה במבטים הבאים:

קודם כל — השלב הראשון. מה זה שלב ההתעוררות? שלב ההתעוררות — השלב של הבדיקה, או ההסתכלות על מה שאנחנו רוצים. אנחנו צריכים להתחיל לחשוב: מה אנחנו רוצים, לאן אנחנו רוצים להגיע, מה המטרות שלנו, מה אבני הדרך שלנו, לאן אנחנו רוצים שתוביל אותנו הדרך הזאת, מתי אנחנו נזדקק לתוצאה של מה שאנחנו עושים — לכספים שייכנסו לנו. האם אנחנו מוכנים לקנות נכס להשקעה ולגור בנכס של מישהו אחר? או שאנחנו לא מוכנים? אנחנו צריכים לעשות הרבה מאוד תרגילים כדי להתחיל ולקבוע את הדרך שלנו.

וכן, אני יודע שאחד הוויכוחים שלי — ואני לא אכנס לזה עד הסוף — הוא מה קורה אם בן אדם אומר: "אני בתודעה שלי לא מוכן לגור בנכס של מישהו אחר, אני גר רק בנכס שלי." האם הדירה שהוא קונה לעצמו היא נכס להשקעה? האם יכולים לראות אותו כנכס להשקעה? או שזה נכס מגורים והוא לא נחשב ולא במשחק? אז אני רק פותח סוגריים בקטן ואומר: כל נכס שבבעלותנו הוא נכס להשקעה. ואם אנחנו גם גרים בו — וזה בדיוק מה שאנחנו צריכים — דיינו. לא לכל אחד זה מתאפשר.

ואם אני ירושלמי או תל אביבי, שהנכסים שם נחתלים בשמיים, ואני מעדיף — או יש לי יכולת — לקנות נכס בעלות יותר נמוכה, אז אני אצטרך לקנות נכס להשקעה במקום אחר ולגור איפה שאני רוצה. אבל אם שני הדברים משתלבים — כמו שגם בני עשה — אפשר לגור בדירה שקנינו להשקעה.

נכון, צריך להכניס רק לעצמנו לראש — תלוי באיזה שלב אנחנו. יכול להיות שזה הנכס שאנחנו רוצים לגור בו ולהזדקן בו. אז יש לנו את הנכס הזה שהוא כרגע לא נכס פעיל מבחינה כלכלית — אנחנו לא נמכור אותו, אבל כמובן ככל שצריך כן אמנף אותו. ויכול להיות שאנחנו נקנה נכס באזורים שאנחנו גם רוצים לגור בהם, אז נגור בנכס. אין ספק שאנחנו הדיירים הכי טובים שיכולים להיות לנו בנכס — אנחנו תמיד נשלם לעצמנו, אנחנו נשמור על הנכס, אנחנו נטפח אותו, אנחנו הכל.

אז כל הדברים האלה — זה הדברים של שבוע הראשון, שבוע החשיבה. אני לוקח בחשבון, אני בונה לעצמי את המבנה של ההשקעה, בונה לעצמי את ההחלטה: מה הכיוון שלי ואיך אני רוצה לצאת לדרך.

בשלב השני — שלב הגבורה — זה השלב שבו אני עושה בדיקה עצמית-כלכלית. אני שואל את עצמי: מה יש לי ומה אין לי. אני בודק מה הכספים שעומדים לרשותי. אני בודק מה היכולות שלי מבחינת מינוף, מה המשכורות שלי, מה זה אומר, מה ההכנסות שלי ומה החובות שלי. האם יש לי ערבויות שאני ערב לאחרים? האם יש לי הלוואות שלקחתי לצרכים אחרים, ואיך זה משפיע על לקיחת הלוואה — או בעצם משכנתא, שהיא סוג של הלוואה עם השכון. זאת אומרת, אני עושה בדיקה שאומרת לי: "אתה יכול. יש לך את הכספים האלה ואלה שעומדים לרשותך. אתה יכול למנף ככה וככה. אתה יודע מה היכולות שלך." ולמעשה, אתה יכול להתחיל לבנות לעצמך את הדרך.

וזה בשבוע השני — שאנחנו יום יום עושים צעד אחרי צעד, יום אחד הולכים לבנק, מוציאים פה את האובליגו שלנו ואת הדפים הבנקאיים שלנו ואת הנכסים הפיננסיים שלנו. כמובן אנחנו עושים התעלמות מוחלטת בשלב הזה — למעט הסתכלות מה יהיה לנו בעתיד, מה הפנסיות שלנו, רק זה. אנחנו רואים את זה, אבל לא רואים בזה ככסף שוטף. ואני מציע גם לא לקחת עליו הלוואות — למעט על קרנות השתלמות וכאלה.

ובעצם אני מתחיל לגבש: אני יודע איפה אני רוצה ומה אני רוצה, ובאיזה סכומים אני רוצה. והאם זה חופף — האם אני יכול לקנות נכס להשקעה, אם אני יכול לקנות נכס למגורים. אני מתחיל להבין איפה המפגש שלי מתחבר.

ואז אני יכול להסתכל על שלב שבספירה זה "תפארת" — כאן אנחנו נסתכל עליו. זה בחירת מיקום ההשקעה. ומיקום ההשקעה — אחרי שכיוונתי את עצמי, בזכות הסכומים שיש לי, בזכות היכולות, בזכות לוח הזמנים שיש לי לחפש ולהשקיע ולעבוד, ובזכות זה שאני מבין שמי שרוצה נכס להשקעה זה לא משהו שעושים על רגל אחת — אלא זה הרבה עבודה סיזיפית שדורשת הרבה חקר שוק והרבה עשייה והליכה ובדיקה והתעמקות.

אז למעשה אני מתחיל לבדוק את השוק שאני נמצא בו, שאני רוצה לחקור אותו. מתחיל ללמוד את האוכלוסייה, מתחיל ללמוד את התוכניות של אותה סביבה — מה יש בה, מה התפתח, תעסוקה, תחבורה, מה שזה לא יהיה. אני מתחיל ללמוד את הסביבה, את היכולת הכלכלית של האנשים, מי סוג האוכלוסייה שנמצאת שם — האם זה אנשי עסקים, האם זה סטודנטים, האם זה משפחות, האם זה משפחות עמידות, האם זה משפחות ברמה סוציו-אקונומית נמוכה ובינונית.

אני מתחיל ללמוד את האזורים, ואני מתחיל לצמצם לי את האזורים שאני רוצה להשקיע בהם. ואני עושה את זה — בכל יום אני עושה עוד משהו. פעם אחת אני הולך למתווכים, ופעם אחת אני הולך בשטח, ופעם אחת אני הולך לדבר עם אנשים, ופעם אחת אני נוסע בתוך השכונה. כל יום אני עושה עוד פעולה. ואני מקפיד לעשות יום אחרי יום את הפעולה. שלימדו אותי בספירת העומר שלא מפספסים אפילו יום אחד.

לא מפספסים יום אחד. וכל יום סופרים וכל יום עושים. אז אני עושה את הפעולות האלה. ואז אני נכנס לשלב — אפשר לקרוא לזה "נצח" — שאני נכנס לעומקם של הנכסים. אחרי שכבר אני מכיר את הסביבה, אני מתחיל להיכנס ללוחות, אני מתחיל להסתובב, אני מתחיל להיפגש עם מתווכים. אני כבר יודע איזה גודל של דירות אני צריך, אני כבר הגדרתי את האוכלוסייה. אני כבר מתחיל להיכנס בשלב הזה.

ואני כל יום עושה עוד צעד, ועוד צעד, ועוד צעד. ומי שחושב שבעשייה בנדל"ן אפשר לדלג — אין דילוגים. אם אני לא למדתי משהו — אם למשל לא למדתי מי זו האוכלוסייה ומה הרמה הסוציו-אקונומית שלה — אני לא יכול להסתכל על נכסים, כי אני לא יודע איזה נכסים להתאים להם. אם אני לא יודע את הגילאים של הנכסים ואת גודל המשפחות, אם אני לא יודע את אופי המגורים שלהם — כמו מגורים של חרדים או כמו מגורים של משפחות מסורתיות, כאלה או אחרים — ואני לא מבין איך הם חיים, אני לא יכול להתקדם.

אני כל יום צריך לעשות צעד, וצעד, וצעד, וצעד. ושלימדו אותי בספירת העומר שלא מפספסים אף יום. וכל ספירה שאנחנו עושים — "היום ככה וככה לעומר" — אנחנו בעצם ביום של חשבון נפש לעשייה שעשינו. מה עשינו, איך פעלנו באותו יום למען המטרה שגדרנו אותה בשבוע הראשון.

ואם אנחנו מסתכלים על השלב הבא — על השבוע הבא — זה כבר הימים שאחרי שמצאנו נכס. אנחנו מתחילים להתעמק בנכס, מתחילים ללמוד אותו. מבחינת מסמכים, מבחינת נסחים, מבחינת היתר בנייה, מבחינת איכות הבנייה, בדק בית — מה שנקרא — מבחינת שווי, מבחינת כל התנאים האחרים של הנכס: חובות שיש לו, לא חובות, רישומים. כל מה שיש בהגדרה של הנכס, ואשר בעצם הופכים את הנכס לנכס סחיר — נקי ואיכותי — שאנחנו יכולים לקבל עליו משכנתא.

וגם בודקים את המשכנתא. כבר נכנסים לעומקם של דברים בתוך המשכנתאות, ואם צריך לוקחים בעל מקצוע. אנחנו עושים את זה שלב אחרי שלב, עושים את ההתקשרות החוזית והכל, אנחנו לא מפספסים. ובעצם מה שאנחנו מדברים עליו — אנחנו בעצם בונים לנו את התהליך, כמו התהליך שיש בספירת העומר. את התהליך של צעד אחרי צעד של קניית הנכסים, של ההתארגנות לזה, ועד שאנחנו עושים.

ואם אנחנו מסתכלים על השבוע הבא — ויש לנו שבעה שבועות — שבעה שבועות להגיע ל-49 ימים — אז כאן נכנס כבר השלב של מה שנקרא "היסוד". ועוד פעם אמרתי שלא נסתכל על ההשוואה המדויקת. אז כאן נכנס הנושא של המחיר, של המשא ומתן על המחיר, של בניית התקציב ושל העמידה בתקציב שקבענו לעצמנו. ולראות שאנחנו עומדים בדיוק בסכום שהחלטנו, שאנחנו לא חורגים.

ואם קנינו דירה לשיפוצים שדורשת יותר כסף בשיפוצים — האם לקחנו את זה בחשבון, שחסכנו ממחיר הדירה, ושיש לנו תקציב? ותקציב זה משהו שהוא כמו שני קווים בכביש — שני קווים בכביש לא חוצים. אפילו שהתהפך העולם. ואותו דבר — אם קבענו תקציב, שם אנחנו עוצרים. לא נשנה את זה, לא נעבור את זה, ולא נלך לשום מקום.

וזה דבר מאוד מאוד חשוב. תבואו לקורסים שלי ותשמעו את זה. אז אנחנו, כמו שאני אומר — בימים האלה אנחנו נכנסים לעומקם של כל הניתוח הכספי, כל העלויות הנוספות, עלות ועד בית, כל העלויות של המתווכים, וכל מה שקשור. ואיך אנחנו עושים את העסקה הזאת, ואיך אנחנו עומדים בה. ואיזה כספים יש לנו, והמשכנתא שאנחנו מקבלים, וההתקשרות החוזית. זאת אומרת, אנחנו נמצאים כאן בשלב שאנחנו כבר מתחברים, וכבר לאט לאט מסיימים את העסקה.

ובשלב הבא — המלכות. מה זה "המלכות"? המלכות אנחנו יכולים להסתכל עליה בשני אופנים. המלכות זה השלב שאנחנו עושים את ההתקשרות החוזית, ואנחנו מעבירים את השרביט אלינו. כמו שראינו ביום העצמאות — שמעבירים את הדגל מחיל לחיל — אז בעצם הדגל עובר מהבעלות של המוכר לבעלות שלנו. לא משנה אם זה הבעלות של הקבלן והיזם, לא משנה אם זה הבעלות של היד הקודמת — זה אותו דבר.

זה השלב שאנחנו נערכים ובונים את העברת הדגל אלינו. זה השלב שאנחנו עושים את ההתקשרות החוזית. השלב שאנחנו מקבלים את הדירה. כשאנחנו עוברים את המשכנתא. זה השלב שאנחנו מסדרים את הדירה, אנחנו דואגים לשפץ אותה, לסדר אותה, להכין אותה לקראת הדיירים. ובשלב הזה — כמובן בסופו — העסקה המושלמת: שיהיה בדירה, או אנחנו גרים, או גרים הדיירים שלנו שנכנסים לגור כשוכרים.

אז מה בעצם ראינו פה? ראינו פה — ולא התמקדתי שורה בשורה כמו שאפילו הכנתי את זה — שלמעשה ההשוואה השנייה, אחרי מה שאמרתי בהשוואה הראשונה של ההתארגנות של השנים — זה ההתארגנות. ונכון — יגידו לכם פה רבים: "זה לא לוקח 49 יום, זה לוקח הרבה יותר." וזה ברור. אבל אם אני מסתכל על זה בחשיבה העקרונית, ואני לומד שיש לי רשימת עשייה — ואת רשימת העשייה הזאת אני חייב לעבור, מה שנקרא "צ׳קליסט" — לעבור דבר דבר. אני צריך לבדוק.

כשאני בודק את האוכלוסייה, ואני צריך לבדוק את המצב הכלכלי שלהם ואיפה הם עובדים ומה התעסוקה — אני בודק דבר דבר. ואני בונה לעצמי את הצקליסט. שלא אחד יצפה שיבנו לו את הצקליסט — כל אחד יבנה צקליסט לעצמו לפי הניסיון האישי שלו. וכמובן אם הוא יבוא לקורסים שלי, אז הוא יקבל את זה גם לפי הניסיון שלי.

אבל בכל התהליך הזה של רכישת הנכס — יש דברים שאנחנו לא יכולים לוותר עליהם. ומה שאני רואה בהם — המאפיין שלהם — זה המאפיין של 49 ימי העומר. זאת אומרת, 49 ברמה סמלית, של הפעולות שצריך לעשות, שאסור לדלג עליהן בדרך לקנייה של הנכס.

ברגע שאני לא עושה את כל הפעולות האלה, ברגע שאני פועל אחרת — למשל, אני לא נכנס לכל התוכנית הכלכלית, אלא אני מחליט שאני יוצא, הולך למתווך, רואה דירה וקונה — אני לא נמצא בשלב של השקעה רגילה. אני נמצא בשלב של מהמר. אני הופך להיות מהמר. ברגע שאני שמח על ההחלטות של האנשים, על חשיבות של האנשים — אני אולי מצמצם את ההימור, אבל אני שוחק על האנשים שלא תמיד פועלים בצורה מושלמת ונכונה.

כל אחד צריך לדאוג לעצמו, לדאוג לביתו, לדאוג לכספו, לדאוג לעתידו. אתם לא יכולים — קחו אותי כמלווה משקיעים, קחו אותי — אני אדאג לכם שאתם תעשו את הפעולות האלה בצורה מסודרת אחת אחרי השנייה. אבל חייב להיות ברור שלא מדלגים על שום אבן.

כל אבן היא אבן שהיא אבן יסוד שאנחנו לא יכולים לדלג עליה. היא שלב קריטי. רק ההבדל מה שנקרא "גאנט" — שכאן יש פעולות שאנחנו יכולים לעשות במקביל. אבל יש דברים שהם בנתיב הקריטי — ואני לא יכול, כמו שאמרתי — אני לא יכול ללכת להתחיל לראות נכסים אם אני לא יודע בהגדרה מדויקת מי האוכלוסייה שבשבילה אני מחפש.

שאלתי בקורס בחיפה לפני הרבה מאוד שנים — וכבר דיברתי איתכם על זה. היו לי שם, בין השאר, שני תלמידים. אחד תלמיד שהיה שחקן כדורגל — מאיפשהו, הפועל ככה — ולא זוכר בדיוק. והשני עורך דין. ושניהם היו מאזור הקריות. ויצאו לחפש ולבדוק נכסים באזור קריית מוצקין. ושחזרו — שניהם אמרו את אותו דבר.

שניהם אמרו שהאוכלוסייה שם היא אוכלוסייה של משפחות, של שלושה דורות שגרים ביחד — סבתא, בתה והנכד שלה. הרבה כאלה היו. ושאלתי אותם אז: איזה דירות צריך? העורך דין אמר ארבעה חדרים, ושחקן הכדורגל אמר שלושה חדרים. והוא צדק, כמובן. שהוא הבין את האנשים ואמר: "לאנשים האלה כל שקל חשוב — הם יצטרכו לזכור עוד חדר, ולחשוב שהם צריכים לקרר אותו, למזג אותו, שהם צריכים לנקות אותו, שהם צריכים לשלם עליו ארנונה, לשלם עליו חשמל — הם יחשבו 16 פעמים." אז אם אנחנו לא מבינים מי האוכלוסייה — אני לא יכול להתקדם. יש לי שלבים קריטיים בדרך.

סיכום

אז ההשוואה כאן — כמו שאמרתי מבחינתי — ש-49, 49 ימי העומר, 49 ימים שכל יום יש לו משמעות רוחנית ואחרת — אלה השלבים שאני חייב לבנות לי בהשוואה לעולם שלי, לעולם הנדל"ן, כדי להגיע מהרגע שאני מחליט — עד לרגע שאני מכניס את המפתח למנעול של הדירה שקניתי.

הסתכלתי ובחנתי את ההשוואה בין ימי העומר, שאנחנו נמצאים בעיצומם — והרי מחר ערב ל"ג בעומר. ואנחנו נגיד: "רגע, אבל יש ל"ג בעומר, זה שלושים ושלושה ימים לעומר." אבל מחר — למי שלא יודע — העומר לא נגמר. אנחנו סופרים 49 ימים.

ואני אומר: הסתכלתי וראיתי בזה — גם את השלב של 49 השנים, גם אם יוצא 47 או 46, לא נדקדק אחד על השני — של בניית העתיד והחופש הכלכלי שלנו, החירות הרוחנית שלנו, לקראת הגיל השלישי, לקראת גיל הפנסיה. ואני גם רואה בזה את הבנייה והרכישה — ולא משנה אם זה הדירה הראשונה שלנו להשקעה, למגורים — זה אותו תהליך. וכמובן גם אם זה הדירה השנייה והשלישית שלנו.

שבדרך אנחנו צריכים להחליט — את כל מה שאמרתי: מהמטרות והתוכניות והחשיבה, ועד המימון וכל מה שקשור, והאיתור של הנכס, וכל הבדיקות שלו, וכל מה שאמרתי כאן.

ואני חושב שבזה ניציתי את ההשוואה הזאת. אז כאן אני אסיים את הפרק של הפודקאסט. תודה רבה לכל מי שהאזין. ואתם מוזמנים לשמוע את הפרקים הבאים ואת הפרקים הקודמים כמובן גם, ולהצטרף לזומי הנדל"ן, להצטרף ולשמוע אותם בשידור חי, להיות בפנים, לשאול שאלות, להשתתף בצורה פעילה. שאל לכולם ערב טוב.

ועכשיו אני אשמח לחזור לנשים שנמצאים איתי פה. היום הייתם שקטים, אלי. זאת ההרצאה. אני אשמח לשמוע דעתכם עליה.

קודם כל — הרצאה מעניינת בנושא הזה. בדיוק מתנגש לי. כבר אמרתי לך פעם שקראתי ספר — במקרה אתה מדבר ואז אני אומר: "אתה נוגע בנקודות שמופיעות בספר הזה." אם אתה רואה אותו — לא תראה אותו. הספר נקרא "למה שלא תחיה פעמיים", משנת 2008. הוא מדבר על דור ה"בייבי בום" שהגיע למשבר גיל ה-40, ואז הספר בא ואומר: "לא, זה ההפך. משבר גיל ה-40 זה בדיוק החירות הכלכלית שלך. מפה מתחילה החירות הכלכלית שלך." 45 שנה אתה בונה את עצמך — ילדים, משפחה, צבא — ואז באיזשהו שלב הילדים כבר בוגרים, פחות בבית, ואתה עומד עם עצמך ומתברר שיש לך היום, אם האריכות אוכל את החיים — יש לך עוד 40 שנה להגשים את עצמך. וואו. אני אביא לך אותו בהזדמנות. תקרא אותו. ספר מאוד מעניין.

יאללה, קדימה. יפה. אז זהו, ראיתם — דיברתי, התאמצתי מכל הלב. ואני חושב שהיום היה מעניין.

כן, ירושלמי כתב שיש לו מה להגיד. רגע, פה.

כן. תודה. ההרצאה מאוד מעניינת. ופשוט עלה לרעיון — שבעצם בשיטה הזו, של ספירת ימי העומר בנדל"ן — ובכלל, בקבלת החלטות — אנחנו יכולים להשתמש לא רק בתקופת ל"ג בעומר, אלא בעצם בכל תקופות השנה. רצינו להשתמש בשיטה הזו כדי שיהיה לנו זמן לקשוב, לתכנן, לבדוק, ובסופו של דבר לקבל החלטות נכונות. אז רציתי לשאול — מה אתה חושב על זה?

אני חושב שאתה צודק. אומרים שבכל דבר שאתה רוצה להצליח — אתה צריך "לספור עד עשר", אתה צריך לעשות את השלבים ולעשות את זה לאט לאט. וזה נכון לכל דבר, וזה נכון לכל תחום. ואנחנו היום — חושבים שאנחנו יודעים לעשות את הכל ולקצר בקיצורי דרך.

ואתה יודע מה? היום, למשל, בעולם ה-AI — מי שחושב שהוא יודע לעשות קיצורי דרך, מי שמנסה לקצר ולכתוב בקצרה, ולא לכתוב את כל התהליך, ולדבר עם GPT, או עם קלוד, עם ג'מיני, ולתת להם את הפרומפט לאט לאט לאט מסודר — הוא גלה שהוא לא מקבל שום תוצאה. ובסוף צריכים לדייק את זה. ואז אתה מקבל את הדיוק של התוצאה. וכדי לקבל תוצאות מדויקות, כדי להצליח — אין דרך אחרת.

אז כמו שאתה אומר — זה נכון לנדל"ן, אבל זה נכון לחיים בכלל. ברוח הזאת, אנחנו ממשיכים. שאלה לכולנו — ערב טוב. תודה רבה שהייתם איתי. תודה רבה לכל מי ששומע את זה מחוץ למפגש. ואנחנו נתראה במפגשים הבאים. לילה טוב.

ביי. לילה טוב. תודה רבה. ביי.