מהשימור אל ההתחדשות – אומנות הבנייה שמעצבת את העתיד צחי מארח צורי סעדה מיפו תל אביב, פרק 312

ברוכים הבאים לעוד פרק בפודקאסט ‫'נדלן בשידור' של צחי euuטינסקי ‫ונדלן בקלות. ‫והיום אני אצל אבא ובן, ‫אומנם שני שמות שונים, ‫אבל זה אותו שם, ‫אצל צורי סעדה ואצל קובי סער, ‫ואני בחברת יפו תל אביב. ‫ואני ממש מעריך שככה פיניתם זמן ‫והזמנתם, הסכמתם לשמוע אותי, ‫אחרי שאני שמעתי עליכם ‫והבנתי שנכנס גוף מיוחד לשוק ‫שמתעסק בהתחדשות עירונית, ‫שהוא לא בגוף הסטנדרטי, ‫והיה לי מאוד מאוד חשוב להביא ‫סוג של בשורה חדשה, ‫בגלל שאני נתקל בזה המון ‫בכל העולם של ההתחדשות העירונית.

‫היום הרי זה נפוץ, ‫וכבר עשיתי פרקים על התחדשות עירונית, ‫אבל אני הבנתי, ‫מהסיפורים ששמעתי עליכם, ‫שאנחנו כאן נמצאים באיזה משהו מיוחד, ‫בה שלא התחלנו מאותו מקום, ‫אז אנחנו הולכים לספר את הסיפור הזה. ‫ואני כבר יודע, ‫כבר קיבלתי ככה את התדריך לפני. ‫אז לפני שאנחנו ככה נדבר ‫על החברה והכול, ‫בואו ככה, כל אחד יציג את עצמו ‫בשתי מילים, ממש ככה להתחלה, ‫ואז נצלול לכל הסיפור ‫של החברה הזאת, נספר את ההיסטוריה, ‫נבין למה מפה אנחנו בהווה הנוכחי, ‫וזה, אז בואו ניתן לאבא לכבוד.

‫בואו תספר לי מי זה בעל החברה. ‫צורי סעדה, ‫המון המון שנים בנדלן, ‫מגיל 13, בתור ילד, ‫פועל בניין פשוט, ‫דרך כל מרכיבי הנדלן, ‫ביצוע, תיבוך, ‫ארגון קבוצות רכישה, ‫יזמות, אפשרת קרקעות, ‫הכול עד לפה. ‫אני עושה את זה כבר, ‫זה העשור ה-6 כבר שאני עושה את זה.

‫אני בתוך הענף הזה. ‫אתה צריך לשכנע אנשים ‫שאתה מעל גיל 60, לא רואים את זה. ‫מה לעשות, אני 67, ‫לפני עשרה ימים.

‫אה, מזל טוב. ‫-תודה. ‫סעדה, 12 יום.

‫נהנה מזה, יצירתיות, ‫זה מבחינתי נדלן, ‫זה לא בלוקים בבטון, ‫אני רואה בזה יצירה בדיוק כמו פיסול. ‫אני חושב שאנחנו כאן ‫יכולים לעצור את הפרק, ‫אמרת את הכול, ‫ושהגישה, ההסתכלות הזאת, ‫שאתה מדבר מפה של נאהבה, ‫ובגישה של מה שאתה אומר, ‫זה עושה את ההבדל בין כולם. ‫ההבדל שאתה פוגש אנשים ‫וכולם מדברים, זה מקור פרנסה.

‫ואצלך זה סוג של אומן שעושה יצירה. ‫-אחד מהשמיים. ‫ככה אני מרגיש מרגש שנכנסתי.

‫אני יכול לספר לך סיפור אמיתי קצר. ‫אני ב-87' נפצעתי בתאונת עבודה, ‫נפרטתי מבניין, ‫עברתי תהליך של שיקום ‫של בתי חולים, עוד אינו, ‫ובשלב מסוים לא יכולתי ‫לחזור לביצוע, ‫וביטוח לאומי היה צריך לתת לי… ‫שיקום תעסוקתי. ‫-שיקום תעסוקתי.

‫ובאו ונתנו לי כמה אפשרויות, ‫והסתכלתי על אותה פקידת שיקום, ‫שאני מכיר אותה הרבה שנים ‫ועוד לפני כן, ‫הייתה נחמה, כאילו, את באמת ‫מאמינה שאני יכול לעשות את זה? ‫אמרתי, מה אתה עושה היום? ‫אתה עובדת עבודת פרח, ‫אתה עובד בבלוק עם בטון, ‫עבודה מלוכלכת. ‫האמת כנראה שאת לא מבינה. ‫תחשבי שאת מגרש ריק, אין בו כלום, ‫ואת נכנסת לעבודה, ואת צריכה להבין ‫שבסופו של יום יעמוד פה בית ‫שיגורו בו אנשים שצריך לחשוב ‫על כל מה שהם… ‫כל הצרכים שלהם, איך ייראה, ‫אם כיוון… ‫זה לא, מבחינתי, אמרתי, אני לא שונה ‫מאותו אמן שלוקח קמבאס, ‫מורח אותו על הקיר ומתחיל לצייר, ‫או מאותו פסל שלוקח חומר גלם ‫ומתחיל לעבוד.

‫זה אומנות לכל דבר. ‫זה שיש לנו תוכניות ומביאים לנו ‫פחות או יותר דברים מה צריך לעשות, ‫עדיין צריך לעשות אותם. ‫ומי שעושה אותם, זו אומנות.

‫אבל זה לא רק התוכניות, ‫שגם כשאתה הולך לתכנן, ‫הדליכל שעושה לך את העבודה… ‫-הוא מקבל את ההכוונה שלך… ‫הוא עושה את העבודה האחרית ‫למשהו הזה. ‫אתה יודע, אנחנו פוגשים את זה היום ‫באיי-איי, ‫שאתה יודע לתת לו את ההוראות. ‫הוא מקבל את ההכוונה, אני… ‫לומד כל יום ממקומות שאני מגיע אליהם, ‫אם זה בתי מלון ואם זה מבני ציבור, ‫ולוקח משם אלמנטים ‫ומביא אותם לתוך הדירות.

‫אני אתן… אני אתן סאם דוגמה. ‫הייתי עם שתי הבנים שלי במיאמי, ‫ונכנסנו למלון, לא צריך לדקות בשמו, ‫מלון די מכובד, ‫וראיתי דבר יפה, שאני יורד מהמיטה, ‫נדלק ליאור מסביב למיטה. ‫ואמרתי, וואלה.

‫בן אדם בא, קם באמצע הלילה, קורא, ‫צריך לשירותים, צריך לקום לשתות מים. ‫למה הוא צריך להדליק אור ‫ולהעיר את מי שנמצא איתו בחדר? ‫זה דבר שטותי, לשים פס תאורה ‫מסביב למיטה, ‫עלויות של כלום ושום דבר. ‫-אם זה רגש, הוא ידליק לו את האור.

‫ואם נגיע ברצפה, מדליקה את האור, ‫ויש לו אותו אחד שירד ממער, ‫מספיק אור, ‫בשביל להגיע אליהם שהוא רוצה להגיע ‫בלי להתעכל בכלום ולא יפרט על השני. ‫בסופו של דבר, כשאתה בא לבית, ‫לדירה שאתה גר בה או לבית שאתה גר בה, ‫אתה צריך את הנוכחיות שלך, ‫אתה צריך שיהיה לך כיף להיות שם, ‫ולפעמים גם אין לך הרבה שטח, ‫אבל אתה צריך שבשטח המעט הזה ‫יהיה לך מספיק מרווח חיים ‫לצרכים שלך. ‫ומה שאני עושה ביום-יום, ‫בכל דקה זה ללמוד ‫מה אני יכול לתת בבניינים שאנחנו בונים, ‫לאותם דיירים שקנו מאיתנו את הדירות, ‫את הכי טוב שיכול להיות להם ‫בנוחות ביום-יום שלהם.

‫אז בוא ניתן, בוא ככה, אתה יודע ‫שאני רוצה כבר להיכנס לתוך הנושא ‫ולספר את ההיסטוריה, ‫ושאנשים סקרנים, אני הדלקתי אותם, ‫אבל קובי, ככה, תן לנו… ‫אנחנו צריכים לגלות, ‫אמרנו מאיפה אנחנו מכירים, ‫אבל בוא, אתה הבן שנכנס לתוך החברה, ‫ואנחנו לא ניכנס כאן לעניין ‫שנכנסים לתוך עסק של אבא, ‫שיש לך אבא מאוד יצירתי, ‫אז בוא תספר ככה, ‫נכנסת לחברה מתי, ‫ומה החלק שלך בחברה, מה אתה עושה? ‫אני נכנסתי לחברה מיד ‫עם השחרור שלי מהיצרה, ‫בעוד פחות מחודש ל-23 שנים. ‫התחלתי ממאזין, שזה בעצם ‫לשבת לידו ורק לשמוע, בלי לדבר, ‫ומהר מאוד נכנסתי ‫לכל העולם של השיווק ‫ומאמן על הפיתוח העסקי. ‫למדת גם את… ‫המורה הכי טוב נמצא פה לידי, ‫הוא לימד אותי.

‫את מה שלמדתי אחרי זה, ‫את כל התעודות שאחר כך, ‫הן לא שווות כלום בפועל, ‫כי כשהגעתי לשם, ‫הגעתי לקבל את התעודה ‫כי את הידע כבר הנחינו לי בבית. ‫זה ברור, וזה יתרון גדול ‫שאני מדבר הרבה מאוד ‫על העולם של הניסיון. ‫אבל אז בואו נלך לדרך.

‫בואו ככה, בואו נתחיל. ‫אנחנו בעצם מדברים על חברה, ‫חברה פרטית, ‫שהחברה הזאת לא התחילה ‫כמו שאנחנו מדברים היום ‫על כל ההתחדשות העירונית, ‫או בעצם אתה אמרת לי, ‫קובי, קודם תיקנת אותי, ‫כן, עשינו סוג של התחדשות עירונית, ‫גם לפני שזה היה פעם ה-38' ‫וכל הדברים ש… ‫זה היה רשום כהתחדשות עירונית, ‫אתם התחלתם כחברה שקנתה בניינים ‫ונכנסה וחיצ'ה אותם ‫ועשתה בני דברים. אז בוא ככה, צורי, ‫בוא תכניס אותי לכל הסיפור ‫ממה זה התחיל ואיך זה התחיל ‫ומה עשיתם ‫ומה היה מיוחד בדברים האלה.

‫ואיפה אתם בכלל מתעסקים? ‫זה התחיל מתוך אהבה שלי לשימור, ‫לבניינים לשימור, ‫לתל אביב של המאה הקודמת, ‫שנות ה-20' וה-30' של המאה הקודמת. ‫קודם דיברנו על זה ‫שזה סוג של אמנות. ‫שם באמת אתה יכול לראות ‫בניינים שהם אמנות, ‫אם זה בפיתוח של החלונות, ‫בחדרי מדרגות, ‫בריצופים שיש בבניינים האלה, ‫בכל האלמנטים שהיום אנחנו ‫מנסים לשמר אותם ולשרזר אותם.

‫בסיפורים שמאחורי הבניינים האלה. ‫יש היסטוריה בסוף בבניינים האלה. ‫זה בניינים שהיו פה בימי הבריטים ‫ואפשר להיות גם לפני.

‫כל בניין זה עולם ומלואו. ‫היסטוריה, אומנות. ‫זה בניינים ששמו את הכרזת העצמאות.

‫הכירות ששמו את הכרזת העצמאות. ‫הערך שלהם בעיניי ‫הוא הרבה יותר מן הדלת. ‫אבל אני אשאר אותך שאלה ‫בתור יזם.

‫אנשים תקשיבים ואומרים, רגע, ‫בשביל מה היה להיכנס ‫לשיגעון הזה של עולם השימור. ‫הרי השימור, ובמיוחד בתל אביב, ‫ואתם יודעים את זה יותר טוב ממני, ‫הוא עולם מאוד קשה, מאוד קפדני, ‫מאוד יקר בעלויות שלו, ‫עם דרישות אין ספור מהעולם הזה, ‫בפרטים הכי קטנים. ‫למה בן אדם צריך להכניס ‫את הראש הבריא שלו ‫למיטה החולה הזאת? ‫-אני אומר לך, זה הכי פשוט שיש.

‫אומרים עם שלא יודע ‫מה העבר שלו, לא יהיה לו עתיד. ‫אז זה אותו דבר גם במדינה שלנו. ‫בעצם, הייתה לנו פה תקופות ‫שלפני קור המדינה ‫שבנו פה בצורות שהיום לא בונים.

‫מדהים, הכול מאוד מאוד מדויק, ‫אתה רואה שהיה חשיבה. ‫היום לא בונים ככה. ‫היום הבנייה היא בנייה מודרנית, ‫זה קוביות, ואני יכול להסתכל… ‫אני יכול להסתכל על בניין ולהגיד לך ‫בדיוק מי ההדריכל שתכנן אותו ‫בבנייה הרגילה מהסיבה ‫המאוד פשוטה.

‫ההדריכלים שלא מתעסקים בשימור, ‫ברובם מאוד מרובעים בחשיבה שלהם. ‫והם עשו בניין אחד, ‫הוא יכול להיות יותר אחר, ‫הוא יכול להיות יותר צער, ‫טיפה יותר גבוה, ‫אבל בסוף אתה תראה עשרה בניינים ‫של אותו הדריכל, ‫בלי לדעת שזה אותו הדריכל, ‫ואתה תגיד זה אותו אחד. ‫הכול שטנץ, אין הבדל, ‫בשימור בסגנון של הבאורוס, ‫בסגנון האקלקטי, בבנייה הערבית, ‫יש חיים בתוך הבניין.

‫זה לא… אתה לא תראה שתי בניינים ‫זהים אחד לאחד. ‫הם יכולים להיות אולי קצת דומים, ‫אבל תמיד תראה שזה לא אח תאום. ‫אז בוא, צורי, אתה זה שנכנס ‫לתוך העניין הזה.

‫אני אגיד… ‫-אתה נרמחגיש שהלב שלך פועם. ‫אני שומע את התקרות לב. ‫דבר.

‫אני אגיד לך משהו. ‫לא יודע כמה, אבל הרבה מייזמים ‫והרבה מאנשים קמים בבוקר, ‫הולכים לעבודה או לעסקים שלהם ‫כדי לייצר כסף, בכמה שיותר כסף, ‫והם נהנים בעצם יצירת הכסף, אוקיי? ‫אוקיי. אני לא אצטנע ואגיד ‫שכסף לא מעניין אותי, ‫כסף מעניין אותי מאוד, ‫אני אוהב את החיים הטובים, ‫אני אוהב מותגים, אני אוהב ‫לחיות ברמות הכי גבוהות, ‫אבל אני לא קם בבוקר ‫רק בשביל להרוויח כסף.

‫ומבחינתי, העבודה שנקראת ‫בניין בכלל ושימור בפרט, ‫זה נשמה. ‫זה בניינים עם נשמה. ‫הבניינים האלה הם אי אפשר לייצרות.

‫הלוואי בעיריית תל אביב, ‫או כל עירייה אחרת, ‫הייתה מאפשרת לי, כצורי, ‫כיפו תל אביב, ‫כאזם לבוא ולבנות כמו שבנו ‫בשנות ה-20 וה-30, ‫עם אותם מרחבים, ‫עם אותו גובה של דירות, ‫עם אותו אומנות שיש ‫בתוך העשייה הזו. ‫השאלה אם העירייה לא נותנת ‫או שזה נהיה פחות כלכלי. ‫היא לא נותנת, היא לא נותנת.

‫גם כשרציתי, ‫יש לנו בניין ברחוב חברון, בתל אביב, ‫שבאתי ואמרתי לעירייה, ‫אני עושה שימור וולונטרי, ‫תנו לי לבנות אותו, ‫אמרו לי, לא מאשרים לך. ‫זה בניים לשימור, ‫יש להם את הייחוד שלהם, ‫זה בניים לשימור. ‫זה פשוט, הרבה מעבר לכסף, ‫ואני מאמין שגם הלקוחות ‫שקונים אצלנו ומשלמים יותר יקר ‫מדירות מה שהם יכולים לשלם ‫על בניין רגיל, ‫משלמים על השימור, ‫משלמים כי הם מבינים שהם קונים ‫מוצר, יצירה שהיא אומנות, ‫שהיא ייחודית, ‫שהיא אי אפשר לייצרות כמוהה.

‫זה נגמר, יש מספר מסוים ‫של בניינים בתל אביב, ‫יש כאלה בחיפה, ‫יש בירושלים שימור, ‫אבל זה מספר בניינים ‫שברגע שהם יישופצו ‫וייבנו ויגמרו, זהו זה, ‫אי אפשר לייצרות. ‫זה בדיוק כמו מכרי יעלומים ‫שיש נישה של יעלומים ורודים, ‫ברגע שהם מתי מעט, ‫ברגע שיוציאו אותם, ‫לא יהיה חזרה, ‫ומי שיש לו יעלום ורוד, ‫כנראה שבעוד 20 שנה ‫הוא יהיה שווה פי כמה יותר, ‫כי הוא ייחודי, כי הוא אחר. ‫אבל איך אנחנו מתמודדים ‫עם כל ההוראות של השימור האלה ‫שדורשים מאיתנו ‫תרשות מאוד מאוד קשות? ‫נכון, נכון, מצריך הרבה יותר משאבים, ‫הרבה יותר, הרבה מאוד אורך רוח, ‫הרבה מאוד סבלנות, ‫כי גם האנשים במחלקת השימור ‫בעירי התל אביב ‫לא תמיד יודעים לקבל החלטות, ‫ואנחנו כפופים להחלטות שלהם, ‫ולפעמים אנחנו יכולים להיות ‫במצב של חודש, חודש וחצי, ‫עומדים ומחכים להחלטה שלהם.

‫אם זה על הגוון של הצבע של התיח, ‫אם זה על האישור של מעקה, ‫אם זה על דברים שהם… ‫ואפילו פרופיל בזמן, אפילו פשוט שיש. ‫אז באמת, בוא תסבירו שניכם, ‫ואני חושב שזה מאוד חשוב, ‫אני חושב שמזה, זה הלב, ‫מה המשמעות של בנייה בשימור? ‫זאת אומרת, למה יש הבדל כזה גדול ‫בעבודה וביצירה, וזו אומנות, ‫אני מסכים איתך שזו אומנות. ‫-זו עבודה אחרת.

‫מה ההבדל בין בנייה קונבנציונלית ‫לבין עבודה בשימור? ‫מה זה דורש מהיזן? ‫זה כמו להגיד להטיס מטוס ‫או לנוגה לוטו. ‫אם אתה נוהג על אוטובוס, ‫אם אתה נוהג על אוטובוס, ‫אז גם אתה מסיע אנשים, ‫וגם במטוס אתה מטיס אנשים. ‫אבל זו שתי עולמות אחרים לגמרי.

‫-אז תסביר, תסביר מה זה אומר. ‫כי שאלה, איך אתה מתארגן ‫בלעבוד באתר בנייה? ‫ותקשיבו, תקשיבו כולם ‫לקול של צורי, ‫ותקשיבו מה קרה לו ‫שאנחנו מדברים על הדבר הזה. ‫אתה הרגשת? פתאום הקול עלה.

‫קדימה. ‫כשאתה בא לבניין ‫לבנות פרויקט רגיל, ‫יש לך מגרש ריק או מקסימום, ‫הרסת בית ובנית, ‫ואז אתה יודע להעמיד את המנות, ‫ואתה יודע להעמיד את החדר ‫של המנהל עבודה ושל המנהל פרויקטים, ‫ומקום לעובדים, ‫ואת כל מה שצריך בארגון האתר. ‫כשאתה בא לבניין לשימור, ‫יש פה בניין, אין פה שטח.

‫יש פה בניין שעומד, ובדרך כלל ‫הוא עומד על 80-90 אחוז משטח המגרש, ‫שכמעט ולא נשאר חשוליים לעבודה, ‫ואתה צריך להתארגן לעבודה הזו, אוקיי? ‫זה לא… אם אתה לא תדע מראש ‫איפה אתה שם כל דבר בכל שלב, ‫אתה פשוט לא יוצא מזה. ‫אם אתה לא תדע את הסדר העבודה, ‫אתה לא יכול להתחיל לשבור כמו שבא לך, ‫כי יש דברים שאם תשבור אותם ‫אז תפיל את החלק שאסור לשבור. ‫אז הכול צריך להיות מדויק ומתוכנן, ‫ועם סדר שאם לא תלך בסדר הזה, ‫אתה פשוט לא תגיע לסוף, ‫או שתעשה נזקים.

‫העבודה עצמה היא גם מאוד מאוד ‫מאוד מסורבלת, ‫כי אתה לא עובד בשטח נקה, ‫אתה לא בא ומקים קומה חדשה, ‫אתה מקים קומה שהיא חלק ‫מקומה קיימת, ‫אתה צריך להסתדר איתה בגבעים, ‫שבסוף יהיה כניסה מחדר מדריכות. ‫השיטות שעבדו פעם ‫הן לא השיטות של היום. ‫היום, בכדי לרצף דירה, ‫אתה צריך 15-20 סמטר של מילוי.

‫בבניינים לשימור אתה מוצא אולי, ‫אולי בין שלושה ל-5 סמטר של מילוי. ‫יש לך להעביר מערכות, ‫אתה לא יכול להעביר אותן ‫בין הרצפה לבין הריצוף, ‫אתה צריך להעביר אותן ‫בתקרה למעלה עם הנמכות גבס. ‫יש לך אלה ואחת דברים ‫שאם אתה לא חושב ומתכנן אותן מראש, ‫אתה לא יכול לבוא ולהגיד, ‫אני באתי לבניין היום, ‫רפותם, אני מתחיל לרוץ עם הבניין.

‫לא, אם לא ישבת יום לפני כן ‫ועשית לעצמך, עשית סידור עבודה, ‫איך אתה מנהל את הפרויקט הזה ‫יומיים לפני כן, ‫אתה לא יכול להתקדם איתו. ‫אחד הדברים, ‫ואני מתפלא שלא ככה נותנת עליו את הדגש, ‫אם אתה רוצה להכניס כלי הנדסי ‫לתוך המדינה… ‫אין לך אפשרות. ‫-זה לא משהו ש… ‫אתה בהרבה מאוד מקרים ‫אתה צריך או לפרק ברמה של שימור ‫ולסמן ולעשות, ‫או שאתה צריך להניף אותו.

‫בבניינים לשימור אתה לא יכול לפרק. ‫מה שלשימור לא ניתן לפירוק. ‫באוי ואבוי, אם תפרק במקרה… ‫או להניף את זה פנימה ‫ובצורות מאוד מיוחדות, ‫שזה עלויות אדירות.

‫-הלוגיסטיקה מטורפת. ‫היא פי כמה יותר מאשר ‫בבניינים רגילים, אבל זה כיף. ‫זה כיף.

אתה גומר בניין לשימור, ‫ואני עובר ליד בניינים שסיימתי, ‫אני נהנה להסתכל עליהם. ‫זה כמו… ‫-תן לי דוגמאות של בניינים. ‫אנשים שואלים עכשיו, ‫איזה בניינים בניתם? ‫איזה בניינים? שלושה או עשרה? ‫-מורחוב תשע, מונטיפיורי תשע עשרה, ‫שנקין חמישים, ‫זה הכל בניינים לשימור.

‫בעיניי, יצירות אומנות מטורפות. ‫כמה זמן לוקח לעשות ‫כל פרויקט כזה? ‫בין שלוש לארבע שנים, ‫וזה פרויקטים של… ‫אנחנו מדברים על… ‫-זו ביצוע שלוש לארבע שנים, או מתכנון? ‫לא, לא. תכנון בתל אביב ‫זה עושה עם השימור.

‫יש לנו לעבור את מחלקת השימור, ‫שהיא לבד, ‫לוקח לנו בין שנה וחצי, שנתיים, ‫לתאם איתה ולסגור איתה את הכול, ‫מה מתכננים, איך יהיו המעקות, ‫איזה סוג של מעקות, ‫איזה סוג של דלתות, איזה סוג… ‫הכול ברמה שהם יורדים איתנו ‫לרזולוציות של מתערבים בכול. ‫בכול, כולל גם אם יש לך… ‫בדרך כלל יש אגפים חדשים ‫שהמצאו לבניין לשימור, ‫כולל מה שיהיה באגף החדש, ‫כולל תאורה, איזה סוג של תאורה ‫תהיה. הכול, הכול, ‫הם יורדים איתך, אז זה לוקח ‫בערך שנה וחצי, שנתיים, ‫יותר מאשר תכנון רגיל.

‫הביצוע לוקח בין שלוש לארבע שנים לבצע. ‫זאת אומרת, אם אתה נכנס ‫לפרויקט לשימור, ‫סדר גודל של מרגע שרכשת את הקרקע ‫עד רגע שמסרת את הדירות, ‫אנחנו נהיים בין שבע לתשע שנים, ‫פחות או יותר. ‫ואני רוצה לשאול, ‫ואני אשאר אותך, קובי.

‫אתה יודע, אחד הדברים, ‫ואני שמעתי את אבא אומר, ‫אין לי את הרוחב, אני בניתי בירושלים ‫בניינים חכמים, ‫אז אני מודע כמה צריך ‫וכמה עוברים דברים, ‫והיום אנחנו צריכים ‫לתת את המודרניזציה. ‫איך אנחנו משלבים את המודרניזציה ‫שאבא נגע בה בקצה קצר ‫יחד עם השימור ועם ההיסטוריה? ‫זה משימה בפני עצמה שצריך ‫הרבה מאוד יועצים בשביל זה. ‫והרבה מאוד פעמים אתה לא יכול ‫לעשות משהו ואתה צריך לעשות אותו.

‫למשל? ‫-כמו צנרת, ‫או כמו שאני רוצה לעשות ‫חימום רצפתי, ‫בעל הכוח רוצה חימום תת רצפתי. ‫נכון שבתל אביב זה פחות נהוג, ‫בירושלים זה יותר, ‫אבל התחילו לבקש את זה ‫גם בתל אביב. ‫ואתה לא יכול לעשות את זה, ‫אבל אתה גם צריך למלא ‫את הרצון של הלקוח, ‫כי בסוף כשאתה מוכר מגור היוקך, ‫הלקוח רוצה משהו, ‫אתה, תפקידך להגשים לו חלום, ‫ולכן אתה תלך ליועצים ‫ואתה תחפש ספקים.

‫מצא לנו, לדעתי, בשנקין ‫עם חימום תת רצפתי, ‫עד שמצאנו את החימום באובי הנכון ‫שיכול להיכנס דרך… ‫מתחת ל… ‫-למצוא, לפעמים לגלח. ‫מתחת לריצוף. ‫-לגלח מהתקרה הקיימת, ‫ואז זה מצחיק אותך בחיזוקים, ‫בקונסטרוקטור, בעלויות נוספות, ‫כי גם ככה הרצפה של השימור ‫היא רצפה מאוד מאוד דקה.

‫היא גם לא רצפה באובי של 25, 30, ‫כמו שאנחנו רואים לפעמים, ‫היא 18, 15 סנטימטר, ‫והיא גם לא עם זיהום ברזל ‫כמו של היום, לפעמים זה סתם… ‫זה לא סתם, זה רלסים כאלה דקים. ‫כן, זה רלסים שחובקים ‫את הבטון שיצגו לתוכן. ‫אנחנו צריכים לחזק את זה ‫עם מסגרות, ‫ואתה צריך למצוא פתרונות לדברים ‫שבבנייה קונבנציונלית ‫הם מאוד מאוד פשוטים ומאוד… ‫-כן, אבל למשל, למשל, ‫אם פעם היו תריסים… ‫סליחה שאני שואל שאלה, ‫אני אתן לכם.

אם פעם היו תריסים, ‫עושים תריסים חיצוניים כאלה, ‫או דברים… ‫-די עושים את זה. ‫והיום אנחנו רוצים חשמלי, ‫אנחנו רוצים לפון נקי. ‫אז יש שתי סוגים של תריסים בשימור.

‫יש את התריסי כנפיים, ‫שהם לא יכולות להיות חשמליים. ‫ויש את התריסי גלילה. ‫מה שהיה תריסי גלילה, ‫כן אפשר לקיב להם מנוע חשמלי.

‫לא, אם היה גלילה, זה גלילה. ‫-לא, היה גלילה של… ‫של חוט. ידלית, של פר.

‫אה… אז אלה, אתה עושה… ‫משחזר אותם, ‫אבל אתה רק עושה אותם חשמלים, ‫לא עושה אותם… ‫זה גם גרור בגאירות, ‫פ passions are genauso flowers. ‫אלה תריסי כנפיים. ‫ואני יכול להגיד לך שהיום ‫אנחנו בונים בניין ‫שהדלתות כניסה לבניין, ‫זו יישמעה הזיה, ‫הדלתות כניסה לבניין ‫עם אותן דלתות, ‫עם החלק העליון חלון.

‫אני לא יודע עד כמה אתה זוכר, ‫אבל פעם היו דלתות. ‫אבל בסך הכול ‫שמה מתחתיך בגיל. ‫-כן, עדיין.

‫היו דלתות שמלמעלה, ‫מעל הדלת היה חלון. ‫נכון. ‫-והיום יש לנו בניין ‫שאנחנו עושים אותו, ‫ובא רוחש ואומר, תקשיבו, ‫זה הקומות הקיימות, ‫הם בדרך כלל קומה ראשונה, ‫שנייה, מקסימום שלישית, ‫זה לא בניין שנבנו לגובה.

‫ואני אומר, תשמע, קומה ראשונה, ‫כאילו, מה זה? ‫אז ייכנסו לגנבים בשנייה, ‫ובא לך קיבוי אש, ‫ואומר לך, אני צריך דלת ‫שתהיה עמידה בפני אש, ‫אבל זה דלתות עץ, ‫זה לא דלתות רב בריח או הרמטיקס ‫או כל חברה עם דלת הגנה. ‫ואתה צריך למצוא את השילוב ‫ולעשות את זה. ‫ואני רוצה לשאול שאלה ‫עוד פעם את קובי.

‫אתה יודע, אחת הבעיות, ‫בעיקר בתל אביב, זה חניה. ‫והיום שאתה מוכר דירת יוקרה, ‫ואנשים יש להם מכוניות גדולות, ‫ואנשים יש להם יותר ממכונית אחת ‫במשפחה, ‫ובדירות יוקרה זה יותר משלוש. ‫איך אנחנו עושים את הפתרון ‫ואיך אנחנו משלבים את החנייה? ‫הרי אמר אבא קודם, אמר, ‫אנחנו לפעמים עובדים בקווי אפס, ‫אנחנו עובדים על בתים ישנים.

‫איך אנחנו משלבים חניות ‫בתוך הבניינים האלה ‫שיש לנו גם בעיה לחפור? ‫הסבתה בדיוק על מה שרציתי ‫מקודם להגיד, ‫שזה הדבר הכי חשוב בבניינים לשימור, ‫וזה גם מה שהופך את הבניינים ‫שלו למיוחדים. ‫אנחנו לא בונים בניינים ‫שאין להם חנייה. ‫תסביר לי.

‫ובשימור יש הרבה מורכבות, ‫כי איך אתה נכנס לחנייה. ‫אז מה שעושים, ‫אנחנו חופקים את הבניין בתליה. ‫תסביר.

‫עושים רלסים שמחזיקים את הבניין, ‫מהנדס בא, ‫מתכנן לך איך לעשות את זה נכון. ‫זאת אומרת, אתה בונה ‫קונסטרוקציה של רלסים, ‫שמחזיק את כל הבניין. ‫-ואתה תולה את הבניין הפוך.

‫תולה את כל הבניין עליו. ‫אני מבין את זה, ‫זה חשוב לי שאנשים יבינו. ‫ואתה מתחיל לחפור מלמטה.

‫במקרים טובים, יש לך ‫ארבע מטר בצד, ‫זה מאוד נדיר שאתה יכול ‫לרדת מהם ולחפור. ‫במקרים אחרים, כמו במונטיפיורי, ‫היינו צריכים לרדת ‫מתחת למרפסת קיימת ‫שהייתה על קומת הקרקע, ‫גובה חצי מטר מעל קומת הקרקע, ‫ואתה מתחיל ממש חפירה ‫שהיא לא נורמלית ביום-יום, ‫היא מאוד חירוגית, מאוד עדינה. ‫-אתה חופר עם כפית.

‫תסביר. ‫אתה לא יכול להחליף כלים כבדים. ‫אתה חייב מיני-באגרים, ‫שזה ממש כלי שיכול ‫לכנס בכל מקום.

‫אתה צריך לתמוך את הבניין, ‫לפני כן… ‫לתמוך זה מה שקובי אמר. ‫לתמוך עם מסגרות שבעצם, ‫לווטל את האדמה שהבניין יושב עליה, ‫אתה מווטל את ה… ‫כאילו אין אדמה, ‫אתה פשוט תולד, הבניין נשאר, ‫יושב על המסגרות הזו, ‫שהיא מוחזקת מחוץ לבניין ‫על יסודות של בטון שאתה מייצר אותן, ‫ואתה מתחיל לחפור ‫מתחת לבניין קיים. ‫כשאתה מגיע לשלב שאתה ירדת ‫ל-4, 5, ולפעמים גם… ‫וירדנו גם ל-17 מטר.

‫ירדתי מרמת גן ל-27 מטר. ‫-לא, מרמת גן ירדנו ל-27 מטר, ‫אבל זה לא שימור אותו דבר. ‫ירדנו… ‫כן היה לשימור.

‫אתה יורד ל-15, ‫10 מטר, 17 מטר, ‫ובעצם מעליך יש בניין ‫שעומד שתי קומות, שלוש קומות. ‫שאתה יורד אליו עם מסעו ‫או עם מעלית? ‫לא, לא. בסוף אתה תירד עם מעלית.

‫אין סיכוי. מאוד מאוד נדיר. ‫הצלחנו לעשות את זה במונטיפיורים.

‫אנחנו מדברים על מעלית רכב, כן? ‫שאתה תסביר לאנשים. ‫זה מתקן חניה רובוטי, ‫מה שהיום קיים. ‫אנחנו התחלנו עם זה ב-2012, ‫שזה נותן פתרון לחניה, ‫כי מאוד מאוד… ‫-אני כבר ב-2002 ‫החליכו אותי לעשות בבניין בירושלים ‫מכפילי חניה.

‫כפילי חניה זה… ‫-זה הצעצוע. ‫אתם יודעים כבר, ‫המתקן רובוטי שמוריד את המחניות. ‫שמכנה את המכוניות.

‫-הוא מכנה את המכוניות. ‫אתה בא, נכנס לתוך תא, ‫שם את האוטו, לוחץ את הקוד, ‫יוצא מהלובי של אותו מתקן חניה, ‫האוטו יורד לבד. ‫אתם יודעים, הוא נכנס עם הפנים פנימה, ‫וכשהוא יוצא לך חזרה, כשאתה מזמין אותו, ‫הוא כבר עם הפנים החוצה.

‫הרובוט יודע לתת לך את הכול. ‫-אני רוצה עוד לשאול שאלה, ‫ואני הובלתי אתכם ‫בתוך מה שהתכוונתי. ‫דיברנו עכשיו על למטה, ‫על תוספת של חניה וחפירה מלמטה.

‫דיברנו על זה בשתי דקות, ‫שאנחנו מבינים, ‫והציבור לא מבין את זה, ‫בתור מישהו שחפר פעם ‫150 מטר מתחת לבניין, ‫ואני יודע כמה זה מורכב, ‫אז אנשים צריכים להבין ‫שזה אירוע מורכב. ‫עכשיו, אתה אמרת לתלות ‫את הרלסים הפוך והכול, ‫לעשות יסודות הפוכים, תלויים. ‫איך אני מוסיף לזה קומות למעלה? ‫איך אני מצליח שבעצם יש לי ‫את מסגרת של הבניין ‫להוסיף קומות מעל התוספת? ‫-בעצם התליה של הבניין ‫נותנת לך אפשרות ‫להוסיף את הקומות למעלה, ‫כי ברגע שתלית את הבניין ‫ובנית מרתף, ‫עשית, אתה פתוח לייצר יסודות ‫שיחזיקו גם את ההומסים הנוספים למעלה, ‫אוקיי? ואתה פשוט ממשיך עם זה.

‫המרתף שאתה יוצר אותו ‫הוא לא רק יסוד של הבניין הקיים, ‫הוא גם מחושב להחזיק ‫את הבניין החדש. ‫ובדרך כלל אתה מחזק ‫את העמודים הקיימים, ‫מהבה אותם טיפה וממשיך אותם למעלה, ‫וברוך השם זה עובד. ‫בתוך ישו דיבר, הבניינים לשימור, ‫בעצם הבניינים ישנים, ‫זה עוד הרבה הרבה לפני ‫תקופת הקלונסאות.

‫הם יושבים על רפסודות. ‫אתם יושבים על רפסודות, ‫אז להסביר לכולם, ‫זה כמו המבטיה ש… ‫-זה כמו המבטיה שבעצם ‫התחיל בבניין מונח עליה, ‫שהאדמה לא תשתנן, ‫זה יצרו לך בעצם ‫קובייה אמיתית. ‫היום חופרים קלונסאות,‫ וכשאתה יוצק את הקלונסאות… ‫הקלונסאות, למי שלא יודע ‫זה עמודים לתוך האדמה.

‫עמודים לתוך האדמה. ‫-עמודים בתוך האדמה. ‫ברגע שאתה יצקת אותם לתוך האדמה ‫וחיברת את הבניין הישן אליהם, ‫אתה ממשיך עם עמודים אחרים ‫שהם לא קלונסאות בתוך הבניין, ‫זה השלב.

‫ויוצר את הקומות הנוספות. ‫הרבה פעמים זה גם מגביל אותך ‫בתוך הקומות הקיימות, ‫כי עמודים פתאום מתווספים ‫ואתה לא תמיד יכול לסדר את זה ‫שיהיה מושלם, זה יכול להיות לך ‫איזה מרווח קטן של עמוד ‫שמגיע מיד אחריו איזשהו קיר, ‫איזה חמישה, שלושה סנטימטר. ‫בהחלט יכול להיות בבניינים לשימור ‫שיש לך קיר ויש לך עמוד שבולט מהקיר.

‫או שפתאום אתה רואה… ‫-זה לא עזר. ‫אז בוא, בוא, תעצור. ‫-ראה איזשהו יורד, נכון? ‫בוא, סליחה, קובי וצורי, ‫תבינו לאן לקחתי אתכם.

‫תראו, לקחתי אתכם עכשיו במסלול, ‫אני מקווה שהרגשתם. ‫דיברנו על השימור באופן כללי. ‫-על הפרצוע של השימור.

‫ומזה לקחנו איך אנחנו מתחילים ‫לעשות התוספות לשימור. ‫השימור זה לקחת ולעשות את האומנות ‫ולחדש את האלמנטים הקיימים, ‫להפוך אותם ליכולת מודרנית. ‫משם המשכנו… ‫-תוך שמירה על שיטות העבודה של פאר.

‫ברור, ברור, ברור. ‫-והחומכים של פאר. ‫ומשם לקחתי אתכם איך אנחנו ‫מוסיפים מתחת לבניין ‫ואיך אנחנו מוסיפים מעל לבניין.

‫ואני יכול לדבר איתכם. ‫אני לא יודע אם האנשים ‫רואים את החיוך שלי, ‫אני יכול להגיד לך שראיתי ‫את החיוך של צורי קודם, של אבא, ‫וראיתי אותו שהוא דיבר על התוספות, ‫זה בנשמתו. ‫ברור? ‫ואני חושב שלזה באתי.

‫אני חושב שלזה לזה באתי. ‫והסיבה שהסתכרמתי להגיע ‫ולדבר איתכם, ‫שהיום אני לוקח קבלנים, יזמים, ‫קבלנים שהולכים לבצע התחדשות אירונית, ‫זה לא אנשים שפגשו את קרים כמוכם. ‫אתם אנשים שבאתם מאילוצים, ‫לא יהיה לזה שם אחר, ‫אתם באתם מאילוץ, אתם לוקחים ‫בניין קיים שמאלץ אתכם ליצור פתרונות.

‫ואתם באים היום לבניין השגרתי, ‫לקחתם, החלטתם לקחת צד ‫ולהפוך את ההתחדשות שאתם עושים שם, ‫היא התחדשות אירונית, ‫אתה אמרת לי, זו התחדשות אירונית, ‫ואתם היום לוקחים את זה, ‫לוקחים את זה ובאים לציבור ואומרים, ‫רגע, בואו ניקח את כל היכולת שלנו, ‫בואו ניקח את כל היכולת שלנו, ‫עם היציבות הכלכלית שלנו, ‫ותכף צורי יספר לנו ‫במה זה מדובר, ‫ובואו ניתן לכם את זה בבנייה ‫שיש בה יכולות של אומנות, ‫שיש בה יכולות של יצירתיות, ‫שיש בה ידע איך אנחנו עושים את זה ‫גם באילוצים קשים, ‫אז בואו נדבר על הקטע הזה. ‫איפה אנחנו עומדים היום? ‫כשאנחנו באים ורוצים לעשות ‫התחדשות עירונית, ונכנסנו לזה ‫בשנה האחרונה, ‫איפה אנחנו באמת עושים את זה ‫ונותנים את היכולת שלנו ‫למי שאנחנו עושים לו את זה, ‫וזה פעם ראשונה שאתם נתקלים בזה ‫בלקוח מקדים ולא בלקוח ‫אחרי שגמרנו. ‫נכון, אז עד עכשיו, ‫כמו שדיברנו מקודם, ‫אנחנו עושים התחדשות עירונית, ‫הכול אצלנו זה התחדשות עירונית.

‫כי בתל אביב מי שאימצא פה מגרש, ‫זה בערך כמו שנגדיר את זה אחרת, ‫שבמלחמה באזה שאמרו טיל נפל ‫במגרש בשטח פתוח בתל אביב, ‫התקשרתי לאבא ושאלתי אותו ‫איפה יש מגרש פתוח בתל אביב. ‫זה משהו שהוא לא קיים. ‫-נכון.

‫ולכן זה רק התחדשות. ‫הכול אצלנו זה התחדשות. ‫אנחנו לא המצאנו את ההתחדשות, ‫אבל אנחנו כן באים ולוקחים את ה… ‫ישן, כמו שעושים ברומא לצורך העניין, ‫שאתה רואה בעניינים ‫שכל פעם בנו עליהם ‫עוד קצת ועוד קצת ועוד קצת, ‫ומצחיק לפני שנה הייתי ברומא ‫ויש לי חבר שגר שם בבניין, ‫באמת, הוא בין 800 שנה בבניין, ‫ועכשיו מוסיפים לו עוד שתי קומות.

‫אחרי שכל השנים… ‫אנחנו לוקחים את כל זה, ‫את כל הידע הזה ‫ואת כל היכולת הזאת, ‫ורוצים להעביר אותה לתוך ‫הבניינים המודרניים עם ה… ‫אפשר לקרוא להם מודרניים? ‫הבניינים שזכאים להתחדשות אירוני, ‫התאם ה-38, ואנחנו בעצם ‫באים עם כל הניסיון הזה ‫להתחיל לעשות את זה ‫גם לדיירים. ‫אני חושב שיתרון שלנו להבדיל ‫מאנשים אחרים זה, ‫אלף, שעד היום עבדנו ‫על שוק היוקרק, ‫השימור זה שוק היוקרק, ‫ואנחנו רגילים גם לסטנדרטים ‫של מפרטים טכניים ‫ואיכויות בנייה שהם מאוד מאוד גבוהים. ‫ובעצם אני רוצה לבוא עם זה ‫לתוך האנשים האלה ‫והגיד להם, אני ואתם זהים.

‫אתם תקבלו את אותו מפרט שלי. ‫המפרט הסטנדרטי שלי ‫תמיד יהיה 15, 20 אחוז ‫יותר מהמפרט הסטנדרטי ‫של המתחרים שלי. ‫למה אתה יכול לתת מפרט יותר גבוה ‫בזמן שאחר לא ייתן לי את אותו דבר? ‫אני לא יודע מה… ‫-אני לא חושב שאחר לא יכול לתת.

‫אני לא על קשב ‫שהאחר לא יכול לתת. ‫אני חושב שהוא לא רוצה… ‫-אני לא… ‫אני לא מסכים עם זה. ‫אני אגיד לך למה אני נותן.

‫אני רוצה לתת לאנשים ‫את מה שאני רוצה להיות בו. ‫תסביר לי. ‫-ברמה שאני רוצה לבית שלי, ‫את זה אני רוצה לתת לאנשים.

‫מבחינתי, כשאני בונה בניין, ‫אני אחשוב על כל דבר שאם אני ‫הייתי גר בבניין בתוך הדירות האלה, ‫אני ארצה שיהיה לי בדירה הזו. ‫ומה לעשות? שאני אוהב דברים טובים, ‫ואני אנסה… ואני לא אנסה, ‫אני אתן את הכי טוב… ‫-אתן הכי הכול בשביל לתת. ‫את הכי טוב, שיהיה את המוצרים ‫הכי טובים ברמת עבודה הכי טובה.

‫אצלי לא יקרה מצב שמישהו יישב ‫בשירותים והסתכל ויגיד, וואלה, ‫הקו של הריצוף הוא לא 100 אחוז. ‫יש סטייה. ‫זה בדרך כלל המקומות שאנשים ‫יושבים ואין להם הרבה מה לעשות ‫עם העיניים.

‫-אתה מדבר פה על רמת גימור וביצוע. ‫ברור, ברור. ‫-זה גם הרמת גימור, ‫זה גם הרמה של המפרע הטכנית.

‫-וגם ברמה של המוצר. ‫אני מעולם לא עבדתי עם מוצרים, ‫עם חברות שהן מה שנקרא… ‫לוסין ולטורקיה, ברף התחתון ספרד. ‫-לא יודע, כל החומרים, ‫כל הספקים שלי, ‫זה ספקים מהטופ של הטופ ‫שמגיעים לבתים פרטיים ‫בארצלי הפיתוח, בכפר שמריהו ‫ובסוויון, בתים של עשרות מיליוני ‫שקלים.

אני יודע לדרוש מחיר ‫על מה שאני נותן, אבל אני נותן ‫את הכי טוב שיכול להיות. ‫הוא ישר את זה אחרי… ‫-לא קרה לי מעולם שישב איתי דייר ‫ובא ואומר לי, אני לא קונה דירה, ‫בגלל מפרע טכני ‫שהוא יכול לקבל יותר טוב. ‫השאלה אם אתם פונים לכל אזור ‫תל אביב בהתחדשות העירונית, ‫כולל דרום תל אביב, ‫או החלקים היותר… ‫האם הוא פונים לכל… ‫-הסוציאקונומיה… ‫לכל המרכז, לכל המרכז.

‫אני לא רואה את עצמי ‫בקטע של הפינום בינור רק בתים, ‫אני חושב שאת אותה רמה ‫אני יכול לתת גם ברחובות ‫וגם בראשון וגם באשדוד ‫וגם בנתניה וגם ברעננה ‫וגם בהרצליה וגם בחדרה, ‫ואפשר לתת אותה, זה לא בלתי אפשרי. ‫יכול להיות שאנשים שומעים ‫שלא רגילים, אז לטוב, התרגלו מהר. ‫אנחנו הרגילים כבר להיות ‫תמיד לפני ברצליה, ‫כשבנינו כולנו היינו נותנים ‫תריסי כנף, ‫אנחנו היינו נותנים תריסי כיס, סליחה, ‫אנחנו היינו נותנים תריסים חשמליים.

‫ב-2003 כבר נתנו חשמל חכם ‫בדירות כסטנדרט. ‫זה בסוף מגיע מתוך ראייה של ‫לחיות הכי טוב שאפשר ‫וכמה זה כבר יעלה לי יותר. ‫הרעיון הוא לחשוב ‫מה אתה היית רוצה ‫שיהיה לך בתוך הדירה שאתה גר.

‫-אבא הלך לכיוון הלקוחות. ‫אני מדבר לכיוון הדיירים. ‫בסוף גם הם דיירים.

‫-לא, אני אתן לדיירה חוזר הכוונה. ‫בסוף גם הם לקוחות. ‫-אני אתן לדיירה חוזר את אותו הדבר ‫שאני אתן בדירות של היזם, ‫בדירות של המכירה.

‫כי זה פשוט שווה לי את זה. ‫א', זה בונה לי את השם שלי. ‫ב', זה פחות הסתסקויות אחר כך ‫בכל מיני שינויים.

‫אני נותן לכם כבר ‫את כל מה שצריך. ‫החשמל שאני נותן, ‫הנקודות חשמל, ‫אני אביא יועץ חשמל, ‫והלוגי לא תעשה לי את המינימום. ‫תעשה לי את מה שצריך, ‫את הכמות שצריך.

‫אני חושב שאנחנו כאן… ‫אני רוצה לתת דגש שאתם… ‫-אני חייב לספר שאתם קנאים ‫הרבה, כשאני לומד את זה כבר. ‫-שנייה אחת, אני חייב להגיד ‫שאני מרגיש צורך כאילו ‫לתת, להדגיש לאנשים ‫שאני הקדשתי את ‫השלוש תרבי פודקאסט ‫ליכולות שלכם, ‫לכם זה נראה טריוויאלי. ‫מה שאתם מספרים לי עכשיו, ‫זה נראה לכם נורא טריוויאלי, ‫אבל אני רוצה להדגיש בשמכם, ‫ואני לא לוח פרסום, בסדר? ‫אני עושה את זה בגלל שאני באמת, ‫בגלל זה באתי לפה, ‫שהיכולות שלכם, בגלל ההתאמה ‫שאתם רגילים, ‫אתם יודעים איך להתאים את המוצר ‫ולהתאים את הסטנדר, ‫ולהתאים את הכול, ‫ולמצוא אפילו את הדברים.

‫אמרת, אתה יודע, ‫אחד הדברים שאני שמח שדיברת, ‫אמרת, יש לי רצפה חמישה ‫עד שמונה סנטימטר, ‫ואנחנו יודעים שצריך להיות ‫חמישה עשר. ‫ואז שאנחנו יוצרים, ‫ואתה אמרת את זה גם על החימום רצפה, ‫שאני צריך למצוא את כל הטכניקות, ‫איך כן להכניס את זה ‫במקום שאין לי מקום להכניס את זה. ‫הדברים האלה יכולים לבוא ‫על ידי ביטוי ולתת אקסטרות ‫גם בהתחדשות העירונית הרגילה ‫שאתם עושים עכשיו לציבור, ‫ואשתם יודעים לתת את הפתרונות, ‫אתם יצירתיים.

‫אז אבא, בוא תספר סיפור ‫לשאנחנו כבר, אתה יודע, ‫האנשים גומרים את הריצה שלהם, ‫והם כבר בלחץ. ‫באיפשהו ב-2001, 2002, ‫בניתי בניין, חבר, אצלי ‫הבניין של שש דירות, ‫ומחרתי לזמר שעד היום ‫הוא מאוד מאוד מפורסם, ‫איש חמד באמת מדהים. ‫מחרתי לו דירה, והדירה עלתה ‫לנו 350 אלף דולר, ‫זו הייתה מחיר יקה משמעותית, ‫ועשה לי את הביצוע, ‫עשה לי קבלן גם כן מאוד ידוע, ‫אני בכוונה לא לוקח בשמות, ‫ויום אחד מתקשר אליי ‫אותו לקוח שהוא התזמר, ‫ואומר לי, תשמעו, תקשיב, ‫אני מאוד פגוע, אני אומר לו מה קרה? ‫הוא אומר לי, קיבלתי חשבון תוספות ‫מהקבלן ב-70 אלף דולר, ‫והוא סך הכול רצה רצפה ‫מפסיפס של שתיים וחצי לשתיים וחצי, ‫עבודה מאוד שזיפית, ‫מאוד מאתגרת, מאוד לא קלה.

‫ולא בשטיחים. ‫-אבל עדיין לא שווה 20… ‫צריך לדעת גם איפה להביא את זה, ‫להביא את האיכות. ‫עדיין לא שווה 20 אחוז משווי דירה.

‫-נכון. ‫ואני באותו רגע קיבלתי החלטה עם עצמי, ‫אמרתי, המקרה הזה לא יקרה יותר. ‫אני, ללקוחות שלי, אתן את מה ‫שאני רוצה לעצמי, את הטופ שבטופ, ‫בשביל לא יבוא אף קבלן ביצוע ‫וישדוד אותם על זה שהוא ינצל אותם ‫בזה שהם דיירים עם חוסר יכולת ‫להתמקח איתו בכלל, ‫כי הם חתומים על החוזים והם חתומים ‫על כל מיני מספרכים שמקבילים אותם.

‫ואני בכל פרויקט מושך עוד יותר ‫את המפרט למעלה ‫ועוד יותר את רמת גימור, ‫עוד יותר למעלה, ‫בכדי שלא יהיה מצב שיבוא לקור ‫והגיד לי, תקשיב, ‫חייבו אותי פה במשהו שמבחינתי, ‫אני, כל הלקוחות שלי, ‫או רוב הלקוחות שיש להם טלפון ‫על היד שלי, ‫יש להם טלפון על היד שלהם, ‫עד היום אני בקשר איתם, ‫מדברים איתי, אתה יכול להתקשר, ‫יכולים להתקשר אלינו, לא אליי, ‫אבל לאנשים שלי, אנשים שקיבלו דירות ‫לפני חמש ושש שנים ‫ויגידו שיש להם בעיה, ‫וזה בכלל לא קשור ‫עם חוק המכר מחייב אותי ‫או לא מחייב אותי, ‫אני אהיה שם ואני אתאפל להם. ‫אתה חי כחוק הצורי ‫ולא על חוק אחר ממשלת. ‫אני חי על חוק, בדיוק.

‫-נראה את זה אחר. ‫אני רוצה לשאול שאלה אחרונה. ‫-כן, בבקשה.

‫כשאתה קודם ממני דירה, ‫אתה לא הופך להיות לקוח שלי, ‫אתה הופך להיות משפחה. ‫אני רוצה לשאול כמו ש… ‫-זה אמיתי. ‫שומעים אותנו אנשים ואומרים, ‫רגע, כל הכבוד, צורי, קובי, משפחה, ‫זה עסק משפחתי.

‫מה כבר יכול להיות ‫הגב הכלכלי שלהם? ‫למה אנחנו נתקשר איתם ‫שהיום יש לנו חברות ציבוריות ‫וחברות גדולות שבאות אלינו, ‫ואנחנו יודעים שהיום המשחק עבר ‫לחברות הגדולות? ‫למה אנחנו צריכים לבוא אליהם? ‫יש הרבה מאוד חברות ציבוריות ‫שאימנו את כסף. ‫אלף, אנחנו במסלול של, ‫מניח, שכבר בתחילת 26, ‫אנחנו נהיה חברה מדווחת. ‫תסביר לאנשים מה זה חברה מדווחת.

‫חברה מדווחת זו חברה שמתנהלת ‫בדיוק כמו חברה ציבורית, ‫אבל היא לא חברה ציבורית. ‫היא בבעלות פרטית, ‫היא בבעלות פרטית, ‫אבל היא שקופה, עם תשקיפים, ‫עם דוחות ריבוניים. ‫היא פשוט לא מגייסת כסף מהציבור.

‫לא, היא מגייסת כסף בבורסה, כן, ‫אבל היא לא מוכרת מניות לציבור. ‫המניות שלה נשארים בבעלות. ‫אגב, הכלכלי נוצר מ-10 צבועות.

‫אני לא יודע, נכון שחברות ציבוריות ‫יותר קל להן לגייס כסף, ‫לא תמיד אנחנו צריכים ‫את הכסף הציבורי, ‫בשביל לעבוד ההפך, בחברות ציבוריות, ‫כשאתה מגייס כסף, ‫אותו אחד שמגייס כסף, ‫אין לו שום אחריות על הכסף. ‫מחר בבוקר, העסק נפל ‫בסגוי טבסטה, ‫הוא פשוט קם, הולך הביתה, ‫והוא ינהל חברה אחרת או עסק אחר, ‫והוא ימשיך. ‫אין לו תשבוע, ‫אין לו כסף שלו בפנים, ‫אין לו כלום.

‫-כבר ראינו כאלה. ‫אני, כל הכסף שלי, ‫מגיל 13 עד היום אני עובד בבניין, ‫כל מה שעשיתי, ‫ובברוך השם עשיתי, ‫מושקעים פה, ואני ממשיך להשקיע. ‫למה? ההפך, כאילו, ‫כשאתה בא לקנות מיפו תל אביב, ‫אתה בא לקנות מבן אדם, ‫בשר ודם, שאתה פוגש אותו, ‫אתה רואה אותו, ולא איזושהי חותמת ‫שחברה ציבורית, בלי בעלים, ‫עם איזה מנכ'ל, ‫כשהיום הוא שמה ומחר הוא לא שמה, ‫ואין לו שום… ‫הוא הובן של החברה.

‫הוא מחר גם יכול להתקפל וללכת ‫ויהיה מישהו אחר במקומו. ‫יש לי איזושהי שותפות עם חברה ‫ציבורית בנכס שרכשתי ב-2013, ‫שקניתי אותו, היה בעלים איקס, ‫שהוא חבר 30 שנה, 35 שנה, ‫היה בעלים והיה בעל שליטה והכול, ‫והיום יש שם בעלים אחרים ‫שלא סופרים אותי בכלל, ‫לא מכירים אותי בכלל. ‫לקנות מחברה ציבורית, ‫אני לא בטוח שזה עדיף משהו ‫לקנות מחברה פרטית.

‫-אני אגיד לך על משהו… ‫אני לא בטוח שהגב הכלכל… ‫-אני אגיד לך משהו ‫על העיתונות הפיננסית, ‫ההבדל בינינו לבין חברות ציבוריות. ‫חברות ציבוריות משתמשות ‫בכסף של מישהו אחר. ‫הן הולכות ולוקחות אגחים ‫ומנקיקות עוד מניות, ‫והן שלמות ריביות על הכסף, ‫קוראים לזה עיתונות פיננסית, ‫כי זה יחשב לאמון עצמי, ‫אבל בפועל זאת הלוואה ‫שבדרך כלל היא גם יותר יקרה ‫מהלוואה של הבנק.

‫בחברה פרטית, בטח אצלנו, ‫שהיום לדעתי אנחנו מחזיקים ‫15-16 אלף מטר למגורים בתל אביב ‫בבעלות, ‫זכויות למגורים בבעלות, ‫זה כסף שיווינו אותו מהבית. ‫לקחנו מימון, אנחנו לא… ‫אנחנו לא משפחת ספרה ‫ולא משפחת אייזנברג. ‫הם יודעו כסף, אבל גם לקחנו מימונים, ‫אבל בסוף אנחנו בעלים.

‫אנחנו בעלים של הקרקעות האלה, ‫אנחנו חתומים אהבויות אישיות, ‫היא מחר בבוקר קורה משהו, ‫אנחנו לא יכולים להסתתר ‫מאחורי כסות של חברה ציבורית. ‫זה כסף, זה כל מה שבאמת ‫הוא עשה בעשר אצבעות שלו, ‫הוא בא ושם אותו תוך נטילת סיכון. ‫אז העיתונות הפיננסית, ‫במקרה של חברה פרטית, ‫צריכה להסתכל על כמה מזיתים… ‫-חברה פרטית שלכם.

‫אני מדבר באופן כללי, כשאתה מסתכל ‫על חברות פרטיות אל מול חברות ציבוריות, ‫תסתכל תמיד כמה נכסים ‫בבעלות יש להם. ‫לא בזכאות של התחתכות קורוניות, ‫לא בזכאות קומבינציה, בבעלות. ‫אני לא מדבר על חברות גדולות ‫כמו קנדה-ישראל, או כמו דימרי, או כאלה.

‫חברות ציבוריות קטנות, ‫ואני לא אעין קוב בשמם, ‫אבל אם תסתכל חמש, שש שנים אחורה, ‫אתה תראה פלא. ‫למרות שכל הפרוספריטי שהיה ‫עד 2022 בנדלן, ‫העון העצמי שלהם לא גדל. ‫הוא נשאר באותו עון עצמי.

‫וזה רק מוכיח שלא עניין אותם ‫החברה עצמה והגדילה של החברה, ‫אלא עניין אותם שהעסק יעבוד, ‫שיוצאים להם את המזכורת הביתה. ‫שבחברה פרטית, ‫המזכורת פחות מעניינת, ‫ויותר מעניין שהחברה תגדל, ‫והיא תהיה יותר חזקה ויותר עציבה. ‫וברוך ה' אנחנו לא מעט שנים בעבודה, ‫מעולם לא קרה לנו שום דבר ‫שלא גמרנו בניין, ‫או הסתבכנו עם איזה בניין, ‫או לא, זה ההפך, חילצנו בניין ‫שהסתבר והיה תקוע המון המון שנים, ‫בחרו לנו אותו רק בשביל ‫שנחנץ אותו.

‫וזה גם, זה לא רק החוסר, ‫גם החוסר הכלכלי, ‫וגם הידע והיכולות שלנו בבנייה, ‫כי אנחנו מכירים אותו, ‫מכל הכיוונים. אני לא יושב ‫בכיסא הזה כבן של יזם, ‫או כמישהו שקיבל ירושה, ‫או כמישהו שהרוויח כסף ‫והוא בא להיות יזם, אני יושב ‫על הכיסא הזה כפועל בניין, ‫כמי שמכיר את העדים ‫שעולים מהבטונים, ‫את החיספוש של הברזל, ‫את הצריבה של הסיט בטיח. ‫תקשיבו, צורי סעדה וקובי סער, ‫העיקרים, אני יוצא מפה, ‫אתם יודעים, אני באתי היום ‫במיוחד מירושלים.

‫תודה רבה לכם. ‫-מראיין אתכם, ‫וחוזר הביתה עכשיו. ‫ואני מרגיש שעשיתי ‫את הדבר הכי נכון, ‫ואני כבר מת לשמוע את הפרק הזה ‫עוד פעם כבר שהוא עלה, ‫ובעזרת השם הוא יעלה ‫בשבוע הבא.

‫ואני ממש ממש מודה לכם ‫שהזמנתם אותי. ‫תודה לך. ‫-זה כבוד גדול.

‫תודה לך. ‫-לעורנו. ‫ואנחנו בטוח עוד נהיה בקשר, ‫אז תודה רבה.

‫תודה לך. ‫-להתראות בפרק הבא.