פרק 314 – זום נדל"ן 230

ערב טוב לכל מי שנמצא, לכל מי ששומע אותנו באוויר, לכל מי שישמע אחרי.

אני רוצה לדבר על כמה דברים, לפני שאני אתחיל את הנושא המרכזי שעליו אני רוצה לדבר. אני לא יודע אם אתם הרגשתם או מרגישים, אבל אם אנחנו ככה עוקבים אחרי השבוע האחרון, הקודם, בואכה השבוע הזה, שזה בעצם רק היום – אז יש איזו הרגשה, לפחות אני מרגיש את זה, שיש איזו התחלה של תנועה, איזו התחלה של תנועה הססנית אפילו, או גישושים כאלה של יציאה של אנשים לקנייה של נכסים.

עדיין, היום ענינו לטלפונים, חזרנו לטלפונים, יש לנו קמפיין באוויר, ענינו לטלפונים. אני היום קצת אפילו עשיתי טלפונים, אפילו קיבלתי מחיאות כפיים מרחלי שאני עושה – אתם יודעים שאני לא הטוב בטלפונים. ועדיין אפשר לראות את ההססנות, עדיין אפשר לראות את זה שאנשים מפחדים לשים כספים, עדיין זה עוד לא שם.

אבל אנחנו בעצם מתחילים לראות שיש כן התעניינות, כן אנשים מתחילים לבדוק את הדרך, כן לחשוב שאולי זה הזמן לקנות נכסים. אבל לדעתי זה צריך איזה משהו, איזה טריגר, איזה קטליזטור, משהו שיניע את זה כדי שזה יקפיץ את העניין.

אני עכשיו חזרתי, ממש לפני הזום, חזרתי מפגישת ייעוץ, והייתה לי שיחה עם זוג מקסים, ושם הבנתי את אחת הטעויות שיש בתחום. והבנתי למה, כשאני מלמד בקורס, על מה שאני תכף אדבר, אני מלמד נכון בגישה שלי.

אחת השאלות שעלתה שם הייתה: איך אנחנו נתמודד עם ריבית כל כך גבוהה? איך אנחנו נתמודד עם זה שיש לנו תוספת של שלושה אחוז במס רכישה, ממה שהיה פעם לפני שנים? ואז הסברתי להם את מה שאני מסביר גם בקורס שלי, בשיעור ניתוח פיננסי: שאנשים מסתכלים על אחוזים, ולא מבינים בעצם את המשמעות של מה שהם אומרים.

אנשים מסתכלים על אחוזים, ואנשים, שפעם היו קונים נכסים, ועכשיו העלו להם את מס הרכישה מחמישה אחוז, או משישה אחוז לשמונה אחוז, ופתאום הם צריכים לשלם על מיליון שקל עוד עשרים אלף שקל, או עוד שלושים אלף שקל – תלוי אם אנחנו מסתכלים על זה משישה אחוז או מחמישה אחוז.

יש הבדל גדול בין להגיד "שלושה אחוז" לבין להגיד "שלושים אלף שקל".

אני חושב שלמרות שהמספר שלוש קטן משלושים אלף, ברגע שאנחנו מקמתים את המספר הזה, את הסכום, לשלושים אלף, אנחנו מבינים שזה לא סוף העולם. אנחנו מבינים שאם אנחנו לוקחים את השלושים אלף האלה, ואם הכנסנו את זה בתוך התכנון הכספי שלנו – נכון, יגיד לנו פקיד הבנק שאנחנו לא יכולים לקבל את הכסף הזה מהמשכנתה, אבל אפשר לקבל את זה בכל דרך אחרת – אז אנחנו מדברים על משהו אחר.

וזו לא הסיבה שלא קונים נדל"ן.

ובאותה נשימה אמרתי להם: אם עכשיו יורידו את הריבית ברבע אחוז – בכמה תרד ההחזר החודשי?

אלי, אם עכשיו מורידים, על מיליון שקל, רבע אחוז, ועד עכשיו שילמנו חמשת אלפים לחודש לשלושים שנה – כמה נשלם עכשיו אחרי ירידה של רבע אחוז? כמה אנחנו נשלם עכשיו לשלושים שנה? אם אנחנו עכשיו מורידים לנו רבע אחוז, אז מה יהיה ההפרש בין מה שאנחנו משלמים לבין מה שיהיה?

לא יהיה ההפרש גדול.

בערך כמה? נגיד אם זה חמשת אלפים – כמה יהיה לשלושים שנה עכשיו? ארבעת אלפים ותשע מאות חמישים? משהו כזה.

מה שאני אומר – הקטע הוא, אלי – שמה שהולך לקרות בשוק הוא שאם עכשיו הריבית יורדת ברבע אחוז, פתאום אנחנו נמצא אנשים ברחובות כאילו זכו בפייס, כאילו מגלגלים כסף ברחובות, כאילו יורד גשם מהשמיים עם כסף.

ועל מה זה? על גרוש וחצי.

אז זה מה שעושה את הקניות שלנו נכונות?

אני חושב שיש כאן מצב שהיום זה מלחיץ. אנחנו רואים את הריביות, רואים את הכול. ואתם יודעים מה הבעיה שלנו? שאנחנו משווים את זה לתקופות האחרונות.

אם אנחנו נשאל את הוותיקים מבינינו – הריבית של היום, כמה אנחנו? פחות מחמישה אחוז, נכון? הריבית שאנחנו משלמים על משכנתאות – ארבע, שש, ארבע, שש.

ואל תשכחו את המרווחים, מהאוגנים. אם עד לפני שלושה חודשים היית מקבל אוגן פלוס 0.3, כמו שהיום אתה מקבל אוגן פלוס 0.8 – אז אתה נשאר על 4.6, 4.7.

אלי:
תסביר לאנשים שלא יודעים על מה אתה מתכוון.

צחי:
אם נסתכל, בואו ניקח, שיהיה קל להבין: יש את הריבית המוניטרית של בנק ישראל – זה למעשה האוגן, זו הריבית הבסיסית. על הריבית הזאת אנחנו מוסיפים מרווח של 1.5 אחוז; במשכנתאות זה מה שנקרא "פריים" למעשה – זה תוספת המרווח לריבית של בנק ישראל.

ומשם, אם זו הלוואה למשכנתא – זה פריים מינוס; אם זו הלוואה לכל מטרה – זה הולך להיות בפריים פלוס.

עכשיו, אותו דבר יש בשאר המסלולים. אם אני לוקח משתנה לא צמודה, אז יש אג"חים שהם לא צמודים, שהבנק קונה את הכסף – זו העלות של הכסף לבנק – ועל זה הוא מוסיף את המרווח שלו. המרווח כולל את הפקידה, כולל את הטלפון, את הסניף, אלה ואחת דברים – שכירויות וכו', ואת הרווח שלו.

אנחנו, יועצי המשכנתאות, למעשה מתווכחים יותר על המרווח מאשר על הריבית עצמה. כלומר, כשאנחנו מסתכלים על המרווח – על זה אנחנו מתווכחים בעיקר. כשהאני אומר להם: תנו לי נגיד מסלול בתוספת של 0.3, או 0.4, או 0.5 – זה מה שאני רוצה.

לעתיד, זה משתנה; כלומר, זה גם יבוא לטובת הלקוח, כי בסך הכול מה שיקרה – שאם האוגנים מחר ירדו, אז אני קודם כול אהיה במצב שאני אוזיל את עצמי יותר. ואם הם יעלו – אני לא אעלה ברמות כמו שקרה עכשיו.

מי שלקח ב-2020–2022, האוגנים היו די שליליים.

כלומר, היו גם אג"חים של מינוס 1, ועל זה לקחו עוד 2.5 אחוז. אז מינוס 1 ועוד 2.5 אחוז – נגיד שאנשים קיבלו ריבית של 1.5 אחוז.

עכשיו, מה קרה אחרי זה, כשנסתיימה התקופה של המשתנה? האוגן קפץ ל-4 אחוז. ואז תוסיף על ה-4 אחוז את ה-2.5 אחוז – אז אנשים קפצו ל-6 אחוז במשתנה לא צמודה.

פתאום זה נהיה "בום" רציני בתשלום של המשכנתה, בהחזר החודשי.

ומה שקורה עכשיו – הבנקים לא מתחלקים איתנו ברווחים שלהם, ולא מתחלקים איתנו בהנחות שלהם. אם הם קונים היום את האג"ח, את הכספים, והעלות של הכסף יורדת להם – אז מה שהם עושים: הם מעלים לך את המרווח. אם עד לפני נגיד שלושה חודשים קיבלנו מרווח פלוס 0.3–0.4, כלומר אם התווכחנו טוב – היום הם ב-0.8, 0.7, 0.6.

כלומר, אנחנו די נשארים פחות או יותר על אותה רמת ריביות סופית, אבל אנחנו מנסים לצמצם כמה שיותר את האוגנים. אבל זה כרגע מה שיש – אלה המרווחים שנותנים.

טוב, מצוין.

אני רוצה לחזור לעניין הזה, שחשוב לי להגיע לנושא של השיפוצים שהתחלתי לדבר עליו, ואני רוצה ככה להזכיר עוד שני דברים.

אז מעבר לעניין הזה של האחוזים, אני רוצה לספר לכם שפתחנו, ברוך השם, ביום שלישי שעבר קורס. הייתה נוכחות יפה – עוד פעם, נוכחות יפה אצלי זה כיתות קטנות, כיתות של עד עשרה אנשים – אז הייתה נוכחות יפה. קבוצה מעניינת, וכיף ללמד אותם. באמת כבר מצאו את הפטנט ולא נתנו לי הפסקה במשך שלוש שעות – אז זה היה כיף, וישבתי ונתתי בהם תורה.

אז לספר לכם שהיה, ואני חושב שאנחנו נסתפק בדברים האלה לגבי מה שאנחנו רוצים בהקדמה.

אני רוצה להיכנס ישר לנושא.

אני מזכיר לכם – כמו שעשיתי בפעמים האחרונות – למעשה את החלק מעכשיו אני מעלה גם כפודקאסט. אז תכף אני אפתח אותו כפודקאסט.

אני מזכיר לכם עוד, שלמרות שבפודקאסט אני מדבר, למרות שאני גם בהרבה פודקאסטים מארח, כמו שהיה גם בשבועות הקודמים – אם מישהו רוצה להביע דעה באמצע, להגיד – בבקשה, אני אשמח מאוד.

אני שמעתי את הפודקאסט שבוע שעבר, ונהניתי לשמוע אותך אלי, מה שאתה אומר ובכלל – אז אתם מוזמנים להגיד.

בואו נדבר על הנושא.

אז ברוכים הבאים למי שלא היה עד עכשיו במפגש של זום הנדל"ן, שממנו אנחנו משדרים את פודקאסט 314.

ואני עושה את זה שוב – למאזיני הפודקאסט, וגם לחבר'ה שנמצאים איתי כאן בזום הנדל"ן – אני מעלה את הנושא הזה גם פה וגם פה, ואני בוחר את הנושאים שאני רוצה להעלות בשני האפיקים, בשתי האפליקציות, בשני הערוצים שלי, כדי שייהנו מזה כולם, ולא ייהנו רק אלה שמתעסקים בנושאים מסוימים.

והנושא הזה של שיפוצים – שנשמע מאוד פשוט, מאוד טריוויאלי, מאוד מובן – אני חושב שהסיבה שזה מאוד חשוב לשמוע את מה שאני רוצה להגיד עכשיו – ועוד פעם, אני לא יודע אם אני אצליח לגעת כאן בכל הנושאים – היא משפט אחד שאני שומע הרבה.

המשפט הזה אומר:

"אנחנו מתחילים שיפוץ – אנחנו אף פעם לא יודעים איך אנחנו גומרים."

זה אחד המשפטים שמוציאים אותי מדעתי.

ואני חושב שאני שומע את זה לא רק מהציבור הרחב שאין עניינו בנדל"ן. אני שומע את זה גם מיזמים, אני שומע את זה גם ממתווכים, אני שומע את זה גם מהרבה מאוד אנשים שמתעסקים עם משקיעים.

אני חושב שזו הסיבה שאני בחרתי לדבר על הנושא הזה.

למה אני כפול על זה?

(אלי: אתם שומעים אותי? – שומעים אותך, אבל התמונה קפואה).

התמונה קפואה, בטח. אני מקווה שתכף נתעורר מהקיפאון, לא יודע מה קרה. באמת תודה.

או, הנה – אנחנו חזרנו לחיים.

אז מה בעצם נושא השיפוצים, ולמה אנחנו מגיעים באמת למשפט הנוראי הזה שמלווה כמעט את כל מי שמשפץ?

הבעיה הכי גדולה בעולם השיפוצים היא שברוב השיפוצים אנחנו חפיפניקים ממדרגה ראשונה.

ברוב השיפוצים אנחנו עושים פעולות בלי שאנחנו מתכננים. ואני אגיד לכם יותר גרוע מזה: הרבה פעמים אנחנו עושים את זה דווקא בשיפוצים הקטנים.

כשאנחנו הולכים וקונים דירה להשקעה, ואנחנו "קצת מסדרים אותה", אנחנו עושים את זה גם שם. ובמיוחד בשיפוצים הגדולים – כשאנחנו משפצים את הבית שלנו. התחלנו לשפץ, והגדרנו תקציב של מאה אלף שקל – וגמרנו במיליון.

אבל גרוע מזה – זה קורה לנו גם כשאנחנו בונים את הווילות שלנו, כשאנחנו בונים יחידות דיור, כשאנחנו בונים בניינים – והכול נובע מבעיה אחת שנקראת "חוסר תכנון".

הנטייה שלנו היא לעשות הכול מהר.

המחשבה שלנו היא מחשבה עקומה, שבאה מהמשפט הנוראי הזה:

"זמן שווה כסף".

אם אנחנו לא נמהר לעשות את הפעולות שלנו – נפסיד כסף. אם נמהר לעשות את הפעולות שלנו – נרוויח כסף.

הפוך לגמרי ממה שקורה במציאות.

הבסיס לכל הצלחה בעשייה – ולא רק בבנייה, ולא רק בשיפוץ – הוא התכנון.

לא פעם ולא פעמיים, גם כאן בזום הנדל"ן וגם בפודקאסט, אמרתי והדגשתי: בעשייה שלנו, בכל תחום, כשאנחנו רוצים לעשות דברים חדשים, כשאנחנו רוצים לבנות, כשאנחנו רוצים לשפץ – אנחנו לא במשוואה של 10% זמן לתכנן ו-90% זמן לבצע.

אנחנו במשוואה הפוכה:

90% מהזמן אנחנו נתכנן, ו-10% מהזמן נבצע.

לכאורה זה נשמע שאני אומר פה משהו לא הגיוני.

אם אנחנו זכינו במגרש, אם נכנסנו לשיפוץ של בית, ואם אנחנו לא נמהר להתחיל לפרק ולעשות ולהרים – יימשך השיפוץ, "נפסיד כסף".

מה עושים יזמים?

יזמים הולכים לבנות פרויקט. מתחילים להגיש תוכניות. חושבים שהתוכנית מתקרבת להיות תוכנית ביצוע, וכדי לא לפספס זמן – הולכים ומוציאים תוכניות חפירה, מגישים היתר חפירה, משלמים כספים, יוצאים לחפירה, מתחילים לצקת יסודות, ואז – כמו שקרה כאן בבניין לידי, ולא לחברה קטנה – לחברת "שיכון עובדים" – הם מיהרו לרוץ ולעשות יסודות, כשהם עוד התקדמו בתוכניות.

פתאום התחלנו לשמוע קונגואים. פתאום התחילו להתאסף כאן כל מיני בובקטים.

למה? הם פתאום הבינו שאין קשר בין מה שהם בנו לבין התוצאה הסופית.

ושמע פה אבא שלי את המשפט שהוא לימד אותי, ואתם שמעתם אותו כבר הרבה פעמים בשידורים.

הרי אם אנחנו מסתכלים על דבר קטן – ואמרתי את זה על אבא שלי לא פעם ולא פעמיים – אבא שלי מהנדס חשמל, מזכיר לכם, עכשיו הוא כבר פנסיונר, אבל שנים רבות עד לפני שלוש שנים עבד. כשהיו מביאים לו תוכניות בלי רהיטים, היה שם אותן בצד ואומר: "תביאו לי את זה אחרי שתעשו את הרהוט. נחשוב, נקדם לכם את התוכנית, את הפרויקט".

תארו לעצמכם שעכשיו רוצים לבנות חדרים, מתכננים ממ"ד, מתכננים חדרים – לא מרהטים אותם. בעקבות זה שמרהטים אותם בסוף – צריכים להזיז את התוכנית של הקירות, ואז מגלים שזה לא מתאים, ובחלק מהמקרים צריך להזיז קירות קונסטרוקטיביים.

ומה לעשות? בבניין שיש בו קירות קונסטרוקטיביים – הם לא בקומה אחת, הם מלמעלה עד למטה. ואז צריכים לשנות את הכול, כולל קומת החנייה, כולל לשנות ממ"דים, שזה משנה תכסית של 70% מחדר הממד.

אז מיהרנו, עשינו יסודות – ובסוף הם לא מתאימים למציאות. לקחנו צעד אחורה, הפסדנו זמן והפסדנו כסף.

אז הבסיס להפסדים הכי גדולים של האנשים – זה הבסיס של התכנון המוקדם.

לפני שנים התבקשתי ללמד בקורס למנהלי פרויקטים, במרכז ללימודי חוץ, בשלוחה ללימודי חוץ של מכללת אשקלון. אני מנהל פרויקטים מוסמך. הסכמתי ללמד רק אם יתנו לי לחבר את הקטע של בניית הפרויקט ליזם – ושגם זה קשור לתכנון.

אחד הדברים בתכנון – ותכף נחזור לדברים האחרים – זה תכנון זמן.

תכנון זמן יש לו משמעות ענקית בתכנון של שיפוץ, בתכנון של בניין, ובמיוחד של פרויקט גדול.

מה הבעיה של רוב מתכנני הזמן?

רוב מתכנני הזמן שבונים את הגאנט ובונים את הטבלה שלהם, את המסלול – לא עושים את זה על לוח שנה אמיתי.

הם אומרים: "אנחנו עכשיו יושבים, רוצים לבנות לנו את השלבים הקריטיים, את אבני הדרך. אנחנו רוצים לבנות את אופן הפעולה: מה אנחנו חייבים לעשות כדי לעבור לשלב הבא, ומה אפשר לעשות במקביל" – ומסמנים את זה על לוח השנה.

אבל לא על לוח שנה אמיתי, אלא על אקסל, או על כל תוכנת ניהול פרויקטים אחרת.

(אלי: על הגרמושקה – גם אפשרות. על הקיר, תלוי…)

ואיפה הטעות פה?

לא הסתכלנו ולא בדקנו, ואנחנו מתחילים מחר פרויקט – ומחרתיים רמדאן.

לא הסתכלנו, לא בדקנו – אנחנו מתחילים פרויקט ומחרתיים מתחיל מזג אוויר גשום, סוער, ואפילו הרבה יותר גרוע מזה. עשינו דברים שהם לא לפי הסדר, ושיש בהם עיכובים.

הרי אם יש לנו מחר רמדאן, ואנחנו מסתמכים על פועלים ערבים – כל לוח הזמנים שלנו משתנה בתוך החודש הקרוב.

אנחנו צריכים לחפור מחר פרויקט, או לפרק גג, או לפרק יריעות מגג כדי לעשות איזשהו פרויקט – לא משנה אם זה תמ"א 38 או משהו אחר דומה – ופתאום מחר יורד גשם ואנחנו נחשפים.

סיפרתי את זה כבר בעבר, אבל אני אספר גם כאן.

על יזם בשם דוב, שבא לבנות על גג – לפני שהיה תמ"א 38 – הוא בא לבנות על גג, בגב של הבניין, שהיה לנו שם המשרד. והוא בא לקראת חורף. הוא בא בקיץ ופרק את הגג, והוא לא לקח בחשבון בלוח הזמנים שלו – הוא בכלל לא בנה לוח זמנים – שמרגע שהוא בא, ומה שאפשר לעשות "מתחילים", ואם התחיל עכשיו, אז "רצים".

שכחו אולי שיש ראש השנה, אולי שיש יום כיפור, כל מיני דברים בדרך.

אבל אחד הדברים שהוא לא לקח בחשבון – זה את הגשם שהיה אמור להגיע, והגיע בזמן.

כשהוא פתח את כל היריעות על הגג בשביל לבנות עליהן את התוספת בנייה – התחיל הגשם שהגיע במועד שלו, לא שינה דעה.

והגג שממנו הוריד את היריעות הפך להיות כמסננת, שמכניסה מים של גשם מלמעלה, ומלמטה מזרימה מים אפורים – מים עם בטון, כי הרי בטון גלוי זה משהו חדיר, אחרת לא היינו צריכים יריעות.

ולחוסר מזלו, מעבר לזה שהוא הציף את המשרדים למטה – היו שם גם עורכי דין ואחרים – הוא היה צריך לקחת את כל הדיירים ולהעביר אותם מהבניין לבית מלון סמוך במרכז העיר.

דבר שגרם לו הפסד בלתי רגיל.

אם היה רק חושב, אם היה רק מחכה – לא היה ממהר.

היה מחכה כמה חודשים, או מתחיל כמה חודשים לפני – כל עוגמת הנפש הזאת, כל הכספים העצומים האלה שהוא הוציא – לא היו יוצאים.

לא היה עולה לו כסף של פינוי הדיירים, של הנזק שנגרם לציודים שלהם, ולא תמיד – תדעו לכם – הביטוחים מכסים את זה (כמובן בתנאי שיש ביטוח, ושאין רשלנות תורמת של מי שעושה את הפעולות ופוגע באנשים).

אז תכנון – אנחנו מסתכלים עליו – תכנון זה כמעט בכל תחום.

ואם אנחנו מסתכלים על שיפוץ, ואנחנו אומרים: אנחנו עושים שיפוץ, אנחנו עכשיו לא בונים בניין, ורוצים להחליף קצת את הריצוף, להחליף את חדרי האמבטיה, את המטבח, לסדר קצת את החשמל, לעשות פעולות כאלה – אז למה אנחנו צריכים לתכנן מראש?

קודם כול אנחנו צריכים להבין שאם אנחנו מתכננים את הכול קומפלט, ועושים תוכנית, ויודעים להתייחס לסוגים של המוצרים, אנחנו יודעים לתכנן את כל המהלכים שאנחנו צריכים לעשות בתוך הדירה.

איפה אחת הבעיות הגדולות שלנו?

אם אנחנו לא מתכננים מראש, ומתכננים תוך כדי – ואנחנו למשל עושים תוכנית של בית, אבל לא מתייחסים לחשמל, לא מתייחסים למסגנים, כמו שאמרנו קודם, לא עשינו רהיטים – אבל אנחנו רצים ועושים – מה שיקרה לנו בדיעבד זה שנצטרך ללכת ולעשות תיקונים שעולים לנו פי כמה יותר כסף מאשר אם היינו עושים אותם בהתחלה.

לדוגמה: אם עכשיו פתאום גילינו – בגלל שעשינו רהוט מאוחר – שאנחנו צריכים עוד מנורות ליד מיטה, עוד שקעים במקום מסוים, ועוד שקעי רשת, ועוד מנורות ועוד כל מיני דברים אחרים, וכבלים וכל מה שקשור – אז עכשיו אנחנו צריכים לסטט אחרי שכבר גמרנו את השלב.

אם לא עשינו תכנון של מסגנים מראש – למעשה, מה עשינו?

גמרנו את התכנון, ואנחנו צריכים אחר כך לעשות מזגן. החלטנו שאנחנו עושים מזגן – האם זה מזגן לכל חדר, האם זה מזגן מרכזי – זה לא משנה.

ואז, כשאנחנו עושים את זה, אנחנו צריכים להתאים את המקום.

אנחנו צריכים להכין לו אופציה לניקוז – הרי המזגן בפנים צריך ניקוז. אנחנו צריכים לתת לו חשמל, לתת לו מעגל חשמל נפרד, כדי שנעשה את החלוקה הנכונה, אם אנחנו בכלל בחלוקה של תלת פאזי וכו'.

ואז, אחרי שגמרנו, אחרי שגמרנו לעשות, ואולי כבר עשינו צבע, ואולי כבר הטייחים שלנו יצאו מהדירה – אנחנו צריכים פתאום לעשות הכול מחדש:

לסטט אחרי שגמרנו טיח, להתחיל להעביר קווים של חשמל אחרי שגמרנו לוח.

העבודות האלה שאנחנו עושים אחרי שכבר גמרנו עבודות – עולות לנו כסף.

שלא נדבר על זה שאנחנו צריכים עכשיו להביא עוד פעם פועלים, עוד פעם כאלה שיסתטו, לחזור על התיקונים – ושלא נדבר על זה שגם לפעמים התיקונים האלה, אחר כך אנחנו רואים אותם בתור צלקות על הקירות שלנו ועל התקרות – אבל אין מה לעשות, אנחנו חפיפניקים. אנחנו אוהבים לתכנן תוך כדי תנועה.

אז אנחנו צריכים לשנות את הגישה שלנו.

הגישה שלנו צריכה להיות: מעכשיו, קיבלנו פרויקט, החלטנו לשפץ את הבית שלנו, החלטנו לשפץ את דירת ההשקעה שלנו – קחו אוויר.

קחו אוויר.

אתם לא מבינים בתכנון פנים? לא נורא.

תבנו תוכנית – מה אתם הולכים לעשות.

לא תמיד זו צריכה להיות תוכנית עם סרטוטים. תבנו תוכנית עבודה: מה הכול צריך להיות. רצוי שגם יהיו סרטוטים, כדי שתוכלו לראות רהיטים ומקומות של שקעים והכול, ושזה יהיה מדויק.

ומי שלא יודע – שייקח איש מקצוע: אדריכל, אדריכלית פנים, מעצבים.

אל תמהרו לצאת. שבו, תתכננו.

תחליטו אילו מערכות אתם מכניסים.

תבדקו שהמערכות שלכם, שהחשמל שאתם הולכים לעשות – תקין.

תבדקו שאתם נמצאים בבית עם חשמל תקין, שלא תצטרכו פתאום לגלות אחרי שגמרנו את הפרויקט שאנחנו בכלל צריכים להעביר בבית הארקת יסוד, אחרי שכבר גמרנו דברים.

שבו, תעשו מיפוי, תעשו "אוברוויו" ומיפוי של כל מה שנדרש, של כל מה שאתם רוצים לעשות.

גם אם זה ייקח לכם עוד יום או יומיים – אחרי שתעשו את התוכנית הזאת, ואם אתם לא יודעים – ואני ממליץ לקחת בעלי מקצוע שיעשו לכם את זה – רק אז תבנו, לפני שאתם יוצאים לדרך, את המפרט הטכני.

אנשים מזלזלים במפרט הטכני.

לא פעם ולא פעמיים אמרתי שהמפרט הטכני הוא אחד הכלים הכי חשובים בפרויקט הבנייה.

מה זה המפרט הטכני?

ולמה בהיעדרו אנחנו עלולים לשלם כספים מיותרים או לא לקבל את הפרויקט כמו שאנחנו רוצים?

המפרט הטכני הוא המסמך שמפרט את החומרים שבהם נשתמש בשיפוץ ובבנייה – השחור על גבי לבן.

מה הכוונה? גם מה שמתחת לטיח וגם מה שגלוי. ומצד שני, הוא מפרט לנו גם את אופן הביצוע, ברמה שהוא נותן לנו אפילו את מספר הדגם של כל מוצר.

תדמיינו שאני הולך לשפץ דירה, לשיפוץ גדול, או לבנות – יש לי עבודת רגליים לעשות לפני השיפוץ, לא תוך כדי.

לפני.

אני צריך ללכת ולבחור את כל החומרים שאני רוצה שבהם אעשה את השיפוץ. ולכל חומר יש משמעות אחרת.

אני אתן דוגמה: דלתות.

אני רוצה דלתות בדירה. יש הבדל אם אני עושה דלתות "קו אפס", או דלתות רגילות. יש דלתות אחרות שאני עושה, יש דלתות שהן גבוהות. יש הבדל בין הדלתות בכניסה לבין דלתות הפנים.

כל דלת כזאת, או כל פתח כזה, יש לו משמעות בהכנות שאני צריך לעשות לו – גם בחיזוקים שאני צריך לעשות, במיוחד אם אני עובד על קירות גבס, או שאני צריך להכין את הפתחים במידות הנכונות גם בקירות הקיימים.

אז אני חייב לדייק ולדעת בדיוק מה אני מכניס בכל מקום.

אני למדתי מאבא שלי – כמו שהרבה דברים למדתי ממנו – שכדי שאדייק, וגם כדי שלא אפספס במחיר, וגם כדי שלא יתנו לי משהו שאני לא רוצה – אני הולך ובוחר את החומרים שאני רוצה שיהיו בדירה, ברמת המפרט.

בצורה הזאת אני בוחר את הדלת, את הדגם שלה, את צד הפתיחה שלה, את הידיות שלה.

ובחלונות – אני קובע בדיוק את הגדלים שאני רוצה, ואם אני רוצה עם תריס או בלי תריס. ולא אומר את זה בדיעבד, כשכבר צריך לשנות. אם אני צריך להוסיף תריס, יש לי עבודה קונסטרוקטיבית לעשות – לסדר את המקום לתריס, חציבה, חיזוקים וכו'.

אז אני הולך ובוחר דבר־דבר.

וכשאני בוחר – אני בוחר ברמת דגם, ברמת מפרט של הדגם.

ואם זה ברזים, ואם זה דברים אחרים – אפילו מספר הדגם.

זה לא סוד שבבניין שבניתי בסרט ובבית שבנינו פה בבית הכרם – לקבלנים היו הפרטים של כל מה שהם יעשו, כולל פריסת הקרמיקות בחדר האמבטיה, שעשינו שילובים של 15×15, 15×30 ו-30×30.

היה להם אפילו סרטוט איך הם עושים את החיבור ביניהם.

הדבר הזה חוסך זמן, חוסך שאלות, וחוסך טעויות.

מעבר לזה – היה להם גם את הדגם המדויק של הקרמיקה או הגרניט פורצלן שאנחנו רוצים פה.

נכון שבחלק מהמקרים אנחנו נלך לקנות את החומרים ולא ניקח "פושטי" כולל כל החומרים מהקבלן – אבל יש לזה משמעות. לא רק שלא נפספס את הדגם הספציפי שאנחנו רוצים, אלא יש לזה משמעות באופן הביצוע, באופן ההכנה ובכל מה שקשור לרוחב המדויק של הדלת, לכל דבר.

וזה נכון לכל הפרויקטים – גם בשיפוץ וגם בבנייה.

ואם אני עושה את הדבר הזה, ואני גם הולך ונותן הוראות ביצוע – איך אני רוצה שייבנה קיר הגבס, איך אני רוצה שייבוצע האיטום בחדר האמבטיה, איך אני רוצה שייבוצע בידוד בקומה העליונה אם יש לי קומה עליונה וקומת גג מעליי, או אם יש לי בכלל צורך בבידוד מסיבות כאלה ואחרות – את זה אני לא יכול להגיד לקבלן תוך כדי.

ושם נכנס עוד נושא:

אתם צריכים לזכור היטב שהקבלנים – גם אם ברובם יגידו לכם שהם "שונאים שינויים" – רובם מתפרנסים בעיקר מהשינויים.

יש הבדל בין מה שאנחנו סוגרים מראש עם קבלן, וחיברנו אותו, לבין מה שאנחנו נותנים לו לעשות תוך כדי.

בתוך כדי – הוא יכול להכניס לנו את כל הברזל.

וכאן צריך לקחת בחשבון שגם צריך לחשוב על היום של החשבון שאנחנו עושים עם הקבלן.

הרי אם באנו ורצינו משהו מסוים, והלכנו ובדקנו, ואנחנו יודעים את המחירים ואת המשמעות ואת הביצוע – ב-90% מהמקרים האלה, מה לא יהיה לנו?

לא יהיה לנו ויכוח עם הקבלן על מה שהוא עושה בשבילנו.

הכול הוסכם מראש.

וכשהכול מוסכם מראש, והכול מובן, ומשאירים רק הנחיות לדברים שאולי יעלו – הרי אין מה לעשות, דברים עולים – אבל אם הכול ערוך, והכול מסודר, ואנחנו יודעים בדיוק לאן אנחנו נכנסים, איפה נמצאת "הכריש" ואיך להיזהר ממנו, וכשסידרנו שהוא יהיה רחוק – הזרימה שלנו, השחייה שלנו, הופכת להיות הרבה יותר קלה.

אנחנו מגיעים ליעד בפחות כוחות, בפחות אנרגיות ובפחות מאמץ כספי.

אני אתן לכם רק לצורך הדוגמה משמעות של איטומים.

אחד הכללים באיטומים – אם יש לנו מרפסות, אם יש לנו חדרי אמבטיה – יש שלבים שאנחנו עושים שם איטום, שבחלק מהשלב הזה יש גם הצפות שאנחנו עושים כדי לוודא שאין לנו נזילה או בריחה של מים מהמקום שאנחנו אוטמים.

אנחנו יכולים להבטיח שזה יקרה רק במסר כתוב, ולא לגלות בדיעבד שלא נתנו את ההנחיה הזאת לקבלן, והקבלן עשה כמו שהוא רצה, כמו שהעין שלו החליטה, אבל הוא לא עשה את מה שאנחנו רצינו, ולא את מה שתכננו – ופגע לנו בפרויקט.

אחד הכללים שלנו הוא לאפשר מינימום גמישות לקבלן המבצע.

אנחנו לא מונעים גמישות מוחלטת – אני מזהיר את כולם – אנחנו לא "חונקים" את הקבלן.

אם רצינו דלת פנדור והוא יודע להביא לנו דלת של חברה אחרת, באותה רמה, באותה איכות, באותה הכול – והוא יודע להביא לנו את זה יותר טוב – אנחנו יכולים לתת סוג של גמישות.

אבל הכלל הכי גדול – שלא ניתן במפרט הטכני או בכתב הכמויות למי שרוצה – את המילים "שווה ערך".

אבא, נכון? למדתי נכון?

אין את המילה "שווה ערך".

אני זוכר את אבא שלי מסביר לי – אתם זוכרים את המנורות בתקרות האקוסטיות, עם הרפלקטורים שהיו בכל התקרות במשרדים (היום זה כבר לד) – והוא הראה לי, גם כשהיינו בשניידר בבלגיה יחד, שאפשר היה להשיג מנורות ב-90 שקל ועד מנורות ב-3,000–5,000 דולר.

לשניהם קראו אותו דבר – מנורה, לא זוכר את הגודל שלה, ריבוע 60×60 – אותו פלורוסנט, אבל הרפלקטור הוא כל החוכמה של המנורה.

והרפלקטור – זה מה שמשפיע הכי הרבה ומביא לנו את התוצאה.

אז את המילה "שווה ערך" אין לנו.

לאותו רגע זה אולי יראה לנו כאילו "חסכנו כסף", אבל חטאנו בצורה איומה ונוראה למטרה.

דיברתי עד עכשיו על ההיערכות.

אני רק רוצה לסכם את הפרק הזה ולהגיד:

מעכשיו – כמעט עשיתי את זה בסגנון של "אגדה של פסח" – אבל מעכשיו אנחנו משנים את התקליט.

אנחנו 90% מהזמן מתכננים, רושמים את המפרטים ועושים את הכול, ובוחרים את החומרים; 10% מבצעים.

הזמן מתקצר בביצוע אם עשינו את הכול מראש.

ומה עוד מתקצר?

מתקצר הוויכוח שיש לנו על הכסף עם היזם, עם הקבלן.

על מה הקבלן מחכה?

הקבלן מחכה שנוסיף לו משימות. כל משימה שהיא מחוץ למחיר הגלובלי של העסקה – ששם אנחנו נלחמים במשא ומתן ויכולים להיות "ענפים" – כשאנחנו באים עם פרט אחד, שני פרטים, איזשהו תיקון – אנחנו באים ליזם, לקבלן – שם הוא "מכניס לנו את הגרזן" בכל הכוח.

שם הכסף הגדול.

שינויים תמיד הם מקור לסכסוכים.

אז גם כאן קחו טיפ:

אתם עושים שיפוץ?

אתם עושים שינוי בתוכנית?

אתם עושים פעולה שמשנה את מה שתכננתם – גם מבחינת המפרט וגם מבחינת הביצוע?

תסגרו את זה, ותסגרו את זה בכתב.

תסגרו מחיר.

לא פעם ולא פעמיים אני שומע: "תעשה את זה עכשיו, אחר כך נשב ונחשוב כמה כסף זה עולה", או שהקבלן אומר לנו: "אני לא מעניין כסף. קודם כול אני אבצע, אני ארצה אותך, אחר כך נשב על זה".

הוא כאילו אמר לכם: "אני לא אוהב כסף".

הוא מאוד אוהב כסף; הוא דוחה את ההחלטה, ושם הוא "יגרזן" לכם את הצורה.

זו בעצם המשמעות של המשפט.

אז אנחנו פה לא משחק חברי.

ואולי אני מתנצל – אולי חלק מהקבלנים באמת יש להם כוונה טובה, "העיקר לא לעכב".

אבל לא נכנסים לשינוי, לא נכנסים לפעולה שהיא לא מהתוכנית הראשונה וסגורה במסגרת המחיר הבסיסי – בלי שסגרנו את עלות ביצוע התיקון או השינוי, ובלי שחתמנו שזה חלק מהעניין.

אין החלטות "על הדרך".

אין החלטות של "יהיה בסדר".

כן, אמרתי נכון.

ואני אעבור מפה לעוד נושא.

אנחנו עכשיו, הרבה פעמים, חושבים: למה אנחנו צריכים לקחת קבלן?

למה לקחת קבלן? למה שהוא ירוויח "על הגב שלנו"? מה חסר לנו? ולמה אנחנו לא מספיק מוכשרים לשפץ את הבית שלנו לבד, לשפץ את הנכס שלנו לבד? אנחנו יודעים יפה מאוד לקחת חשמלאי, אינסטלטור, צבעי, לקחת כל בעל מקצוע בנפרד – ולחסוך כסף.

האם באמת אנחנו חוסכים כסף?

אלי:
תדעו מי בא לפני מי. בדרך כלל גם צריך לדעת מי בא בתור – שלא יזמינו את הרצף לפני הטייח, או את הטייח לפני הרצף…

צחי:
קודם כול, אתה צודק 100%. אבל אני רוצה להגיד משהו לפני.

אנחנו חושבים שאנחנו "חוסכים כסף": לא לוקחים קבלן מפתח, מביאים את החשמלאי לבד, את האינסטלטור לבד, את הצבעי לבד, את הטייח לבד – כל אחד מביאים לבד.

כשאנחנו הבאנו כל אחד לבד – מה הפכנו להיות?

מנהלי עבודה.

אנחנו הפכנו להיות מנהלי עבודה, או כמו שאנחנו מכירים – קבלני שיפוצים.

אנחנו הופכים להיות הקבלן הראשי.

קודם כול, אנחנו צריכים שתהיה לנו את המומחיות ונבין בכל פרט, כדי שנדע לנהל את הפרויקט שלנו ברמה הזאת. האם יש לנו את כל הכישורים? לא תמיד.

דבר שני – אנחנו צריכים להיות נוכחים במקום הפרויקט.

אתם יודעים שכשלוקחים ובונים בניין, ויש לכם קבלן רשום שלקח לכם ובנה – הוא חייב שיהיה לו מנהל אתר, מנהל עבודה, כל הזמן באתר.

למה?

מישהו צריך לפקח על הפעולות. מישהו צריך, כמו שאלי אמר, לדעת מה קודם למה, ואיך עושים את זה מסודר: איזה בעלי מקצוע צריך כל יום להביא, ומתי צריך להביא את בעל המקצוע הבא.

זה תיאום.

מי שחושב שמנהל עבודה זה "פשוט" – טועה.

מנהל עבודה זה תפקיד חזק ובכיר מאוד באתר. אנשים לומדים שנים, עושים פעולות בשביל להיות מנהלי עבודה – זו דרגה נחשקת בתחום הבנייה.

צריך לדעת לעשות, לדעת מה נכון, לבנות את הגאנט ואת הפעולה, ולדעת אילו בעלי מקצוע צריך לכל שלב.

אז למעשה, השכר שלכאורה "חסכנו" – האלטרנטיבה שלו זה מה שהיינו משלמים לקבלן.

והאם כולנו פנויים? האם לכולנו יש זמן כל היום להיות באתר?

כבר סיפרתי לכם שחבר שלי, בעל מקצוע חופשי, שכמעט כל הלקוחות שלו קבלנים – גם גדולים – החליט שאת השיפוץ של הבית שלו, "למה צריך לקחת קבלנים? אני אלוף העולם".

עד שהוא גילה שאם הוא ממשיך להיות בבניין – הוא יפסיד את העסק שלו עם כל הלקוחות הכבדים.

ובהתעוררות כמעט מאוחרת – הוא הביא בעל מקצוע, שם אותו במקומו, וחזר לעבודה.

לפעמים הבעיה היא לא הכישורים שלנו או היכולות. לפעמים הבעיה שלנו היא ההתחייבויות האחרות.

הרי אני שקניתי לא פעם ולא פעמיים דירות לקבלני שיפוצים תותחים – היה קבלן שיפוצים שקניתי לו שתי דירות בשפרינצק בחיפה. הוא רצה לשפץ את הדירות שלו, והוא קבלן שיפוצים במרכז שעובד יפה מאוד ומצליח. אני לא הרשיתי לו לבוא לשפץ את הדירות בחיפה.

לא הרשיתי לו.

והפוך – אני לא מתפרנס אם בן אדם משפץ את הדירה, אני לא מקבל אקסטרה כסף. היה כדאי לי שהוא יביא קבלן שיפוצים שלו, פועל, ויגמור את זה לבד, וישחרר אותי.

אבל לא – אני העדפתי שזה לא מה שיהיה.

אז קודם הבנו שבעצם זו האלטרנטיבה.

ואם הבנו קודם את מה שאלי אמר – שיש לנו קבלן מפתח בתוך הדירה, והוא גם דואג להיות בדירה, ויש לו את תוכנית העבודה והוא יודע מתי צריך כל אחד – אין ויכוחים.

אם אני הייתי מנהל את זה, ועשו לי את המזגן אחרי שגמרתי את הטיח – מי יתחיל לסתת, מי יעשה? אני צריך לדאוג בדיעבד לבעלי מקצוע שכבר שחררתי אותם.

מיד הקבלן יכין מראש את האנשים האלה ליום הזה, לעשות את מה שצריך. ואם פעל נכון – הוא לא יצטרך את התיקונים.

אם הוא יודע שהמזגן שם לפני הטיח ולפני השפכטל – הוא יכין את הקיר השחור בהכנה הנדרשת.

חשוב לי להגיד – ואם למישהו יש דעה אחרת, אני מוכן להתווכח – קבלן מפתח איכותי, כמו שהערבי אומר: "בין תוק תוק לסלאם עליכום" – מההתחלה עד הסוף – אם אנחנו לוקחים אחד כזה, חזק וטוב ומיוחד, והוא ייקח את הפרויקט, ויוודא שגם אנחנו עשינו את העבודה, עשינו את המפרטים, וישתול אותם ויבנה לפיהם את דרך הפעולה, וידע אם הברז בכיור נכנס לנו בחור מלמעלה או מתוך הקיר, וילמד איזה מקלחון אנחנו עושים, וכל מה שאנחנו עושים – וידייק, ויכין את זה, וידע איפה יש מזגן, איפה יש מנורה – אנחנו נחסוך שם כסף בלתי רגיל.

ושיהיה לו מסלול שהוא חייב לעבור, והניהול בכלל – אנחנו צריכים לנהל את המקומות שלנו ביד רמה, אבל צריכים לזכור עוד דבר מאוד חשוב:

אנחנו צריכים לשמור על כבודו של הקבלן שנמצא אצלנו באתר, הוא מנהל העבודה מטעמו.

ולמה אני מתכוון, וזה גם יעזור לנו בניהול:

התכונה שלנו היא שאנחנו נכנסים לבית שמשפצים לנו, ורואים טעות שעושה בעל מקצוע – מה אנחנו עושים?

או שאנחנו משוגעים וצורחים על בעל המקצוע – או שאנחנו "בחיוך" נותנים לו הוראה מה לעשות במקום.

טעות מוחלטת.

למה?

כי אמרנו את זה לפועל, ולא לקבלן.

אין מי שידאג שזה יבוצע כמו שצריך.

מקור לטעויות – כשאנחנו אומרים לפועל ולא לקבלן.

יש לפועל עוד "מנהל" בשטח, וזה אנחנו.

כשאנחנו אומרים לו מה לעשות – גם אם אנחנו צודקים מאוד, אנחנו טועים.

אנחנו לא מדברים עם הפועלים. אנחנו לא נותנים להם הוראות.

אנחנו פועלים איתם דרך הסמכות שלהם – דרך הקבלן, או מי שזה לא יהיה.

רק ככה נוודא שהכול יהיה מדויק, הכול יהיה רשום.

יש מנהל אחד לפרויקט – והוא זה שמעביר את המסרים.

לא אנחנו מדברים עם הפועלים.

מחר תהיה בעיה, ואמרנו לפועל לעשות משהו, וקבלן הביצוע לא ידע – הוא יברח מזה. אין לו אחריות. הוא "לא ידע שזה קרה".

אני רוצה להתחיל לסכם את מה שאני אומר – ואני יכול לדבר עוד על הרבה נושאים; נגעתי רק בחלק מהם, ובקורס אני מדבר על רובם.

אבל אני חושב שהעברתי כאן את המסר העיקרי:

שאנחנו הולכים לשפץ – בואו נהיה חכמים, ולא רק "צודקים".

בואו נהיה אלה שפועלים בצורה מדויקת ונכונה.

בואו נגדיש זמן לתכנון.

בואו נתכונן לפרויקט, גם אם אנחנו עושים שיפוץ קטן.

גם כשאנחנו עושים שיפוץ קטן, ואם לא החלטנו הכול מראש – ועכשיו צבענו את הבית, אמרנו "נצביע", ואז פתאום בא לנו להחליף חלון, ואז בא לנו פתאום להחליף את המזגן שלא בדקנו לפני, ואז בא לנו לתלות מנורת קיר וצריך לחצוב בקיר…

בואו נכין הכול מראש.

ברגע שעשינו את זה מדויק – הולכים לשיפוץ פעם אחת.

אין לנו ויכוחים עם הקבלן המבצע על תוספות עבודה שלא היו ידועות מראש.

והכי קל לסגור מחיר נכון על "החבילה הגדולה", מאשר על תיקונים – בתיקונים שם "מגרזנים" אותנו, לא משנה איך קוראים לזה – לפי מחירון דקל או מחירון "מומצא".

כל דבר שאתם עושים – תדאגו שהכול יהיה כתוב. שלא יהיו ויכוחים, במיוחד על תקלות.

ואם תעשו את כל הדברים האלה – אני מודיע לכם חד־משמעית: כשעושים הכול מסודר ונכון, כשמתאמצים בהתחלה – אז מגיעים קדימה, והכול זורם, והכול נכון, ויש פחות ויכוחים.

האווירה בפרויקט נעימה יותר, העלויות נמוכות יותר, יש פחות תיקונים.

ואני אתן לכם רק ברמז: תבואו ליד שיפוצים, ליד דירות שבונים, ואתם שומעים קונגואים כל היום – קונגואים, ואתם אומרים "מה קרה פה? איך בית חדש, עכשיו יצקו אותו, וכל היום עובד שם קונגו?"

יכול להיות – כמו שקרה כאן לשיכון עובדים – שאחרי שגמרו לבנות קומה, התקרסה להם, וצריך לפרק. זו סיבה טובה לקונגואים.

אבל רוב הקונגואים – זה לתקן מה שאנשים לא נהגו נכון, לא עשו נכון.

הם עשו כי מיהרו, ועבדו על אינטואיציות.

ואז צריכים לפרק, והקונגואים עובדים.

לסכם בשורה התחתונה:

כמו שאמרתי – 90% מהזמן תתכוננו ותתכננו. 10% מהזמן תבצעו.

וזה בכל סוגי הפרויקטים.

תעשו מאמץ גדול בהתחלה, תסגרו חוזים כמו שצריך, תלכו לקבלנים מומחים לעניין. ככל שתיקחו מומחים יותר – ככה תחסכו לעצמכם זמן.

אל תחסכו בבעלי מקצוע טובים – הם חוסכים לכם זמן וחוסכים לכם בעיות.

כשאתם עושים את זה פעם אחת ולתמיד טוב – לא צריכים אחר כך לתקן.

תיקונים עולים הרבה כסף.

ואם תעשו את הדברים האלה – מפרט טכני וכל מה שקשור – כמו שצריך – השגתי את המטרה של הפרק הזה: חסכתי לכם זמן, חסכתי לכם כסף, והוצאתי אתכם בכיף לפרויקטים שלכם.

ומי שרוצה לדעת יותר – מוזמן לקורס שלי, קורס השקעות הנדל"ן שלי. אפשר עוד להצטרף – התחלתי אותו ביום שלישי שעבר, ויש את ההקלטה, אפשר לשמוע. ואם לא – יש כבר תאריך חדש: 2.4.2026 (הרביעי לשני, סליחה).

ואם אתם חרדים – אז עכשיו מתחיל קורס חרדי בבני ברק, אתם יכולים להצטרף.

והנה – זאת הייתה מטרת השידור הזה.

אז אני כאן מסיים את הפרק של הפודקאסט הזה.

תודה רבה שהאזנתם.

(קטע שאלות ותשובות בסיום הזום נשאר מחוץ לתמלול הרשמי של הפרק, כדי שהפודקאסט יהיה ממוקד. החלק המרכזי לשידור – עד כאן.)

י.