צחי :                                      ברוכים הבאים לעוד פודקאסט בסדרת חקר השוק של נדל"ן בשידור. והיום אני נמצא במקום שרק אני מרגש אותי לחשוב על מה שהולך להיות  בשידור, מי שמכיר אותי יודע שאחד המקומות שאני הכי הרבה מדבר עליו בכל מקום בקורסים, בהרצאות, סיורים. המקום שאני ממש מתרגש גם להגיע אליו, כל פעם מחדש, למרות שאני ירושלמי, זאת העיר העתיקה בבאר שבע. העיר העתיקה בבאר שבע, שהיא לא כמו ירושלים העתיקה שלנו, ואנחנו הרי ירושלמים, יש בה איזו סמליות, יש בה איזה ייחודיות, יש בה איזה משהו, ביום שנכנסתי לשם, ביום שדרכה הרגל שלי שם, עוד לפני שהתעסקתי בנדל"ן, זה גרם לי להתרגשות ולשמחתי, מ-2006 אני מסתובב פה וכמו שקיוויתי אמנם לא מספיק, רציתי יותר, קניתי פה כמה נכסים וגם עשיתי קבוצה וזכיתי להכיר פה את צוות התכנון של עיריית באר שבע והיום יושבים איתי והזמינו אותי אדריכל העיר באר שבע, רועי לביא, שיש לו דברים טובים, הוא גם ירושלמי לשעבר ורותם זאבי אדריכלית השימור של העיר, אז תודה שאתם מארחים אותי פה בבאר שבע, לפני שניכנס ויש המון מה לדבר על באר שבע ואני מקווה שארבעים דקות יספיקו לנו, שאני יכול לדבר עשרים שעות, בואו תגידו רק כל אחד מי ומה הוא בקצר ונרוץ לתוך העיר העתיקה.

אורחת :                                  שלום צחי ותודה על ההזדמנו לספר על העיר העתיקה של באר שבע, גם למי שפחות מכיר ממך. אני חושבת שבעצם, בתור התחלה העיר העתיקה היא עיר עתיקה הרבה יותר ממה שחשבו עד לאחרונה, אנחנו יודעים, דעה רווחת היא שהתורכים בנו אותה, אבל בעצם אנחנו יודעים היום מהשנים האחרונות, שבעצם הרצף של המגורים בעיר העתיקה הוא שנים אחורה, מאות שנים ויש בחפירות ארכיאולוגיות בחתכי עתיקות, ממש רצף של בנייה מהתקופה הביזנטית, כלקוליתית ועד ימינו.

צחי :                                      או, אה.

אורחת :                                  שזה דבר מרגש בפני עצמו. למעשה, העיר בתקופה של התורכים, העיר נוסדה באופן מאורגן כמו שאנחנו מכירים אותה היום על ידי איזו שהיא יצירת רובע מסודר בתוך גריד בנוי שאותו אנחנו מאוד מפורסם, מי שביקר שם לא יכול להתעלם מהמבנה הייחודי הזה, במטרה לשלוט קצת גם במסחר וגם בשבטים הבדואים שהיו בתקופה באזור, כעיר רישא מנהלית.

צחי :                                      וזהו, התפקיד שלך, זה בעצם אדריכלית השימור, את דואגת עם כל השימור וכל הייחודיות שיש בעיר העתיקה, את דואגת לשמור את זה ולוודא שהכול, שהייחודיות שהיא בעצם המאפיין של המקום הזה, בעצם תישמר, אחרת לא עשינו כלום אם אנחנו ניכנס לשם ורועי אני אשמח אם תציג את עצמך.

אורח :                                    נעים מאוד, אלף, גם אני ממש שמח על היוזמה הזו. אז אני רועי אדריכל העיר, אדריכל העיר בחמש שנים האחרונות בבאר שבע, אכן ירושלמי במקור, גם ברקע המקצועי וגם ברקע האישי. כשאי חושב על העיר העתיקה בבאר שבע, אני חושב על סוג של לב פועם, לא סתם אמרו כל וותיקי העיר, לרדת העירה, גם אצלנו בירושלים היה את המושג לרדת העירה.

צחי :                                      ממש, עד היום.

אורח :                                    נכון. וכשאומרים לרדת העירה מדברים על העיר העתיקה בבאר שבע, אצלנו זה מרכז העיר, אצלנו זה המשולש.

צחי :                                      כן.

אורח :                                    העיר העתיקה בבאר שבע, סיפור של מרכזי ערים, שקיים לא רק בבאר שבע, אתגרים של מרכזי ערים, שבהם הלב הפועם של העיר מתמודד עם גדילה של עיר ואיך הלב יודע להזרים דם לשאר העיר, כאשר פתאום נהיה נקודות עוגן אחרות, חדשות, מאתגרות, קניונים, משיכת אוכלוסייה, ובעצם אתגר של לב העיר להישאר אטרקטיבי. אני בטוח שרותם עוד מעט תספר קצת יותר על ההיסטוריה ועל איך הדברים קרו, אבל חשוב להבין, האתגר הזה, הוא אתגר אורבני, אבל הוא גם אתגר חברתי, המהלכים שנעשו לאורך השנים לא תמיד חיזקו את העיר העתיקה. העיר העתיקה, בין אם זה מהלכים כלכליים או אפילו מהלכים ארציים, איפה ממוקמת קריית הממשלה, איפה מוקם הקניון הקרוב, כל מיני מהלכים שקורים לא תמיד מחזקים את הכוח המקורי, את האנרגיה האורבנית שהייתה בעיר העתיקה. אבל הבסיס שהוא הבינוי והמבנה והסטרוקטורה והמרקם של העיר העתיקה, הוא מה שמאפשר לשחזר ולחזק ולחדש את הכוח של העיר העתיקה, לא רק בתוך עוצמה, אלא כמנוע וככוח מפעיל בתוך כל העיר, וכך אנחנו תופסים את זה. אז אני אספר בהמשך קצת יותר על איך אנחנו עושים את זה ולאן אנחנו מכוונים את העיר העתיקה ומה התפקיד שלה בכל העיר, אני חושב שכדאי שנתחיל דווקא טיפה אחורה כדי להבין ממה היא בנויה, כדי שנגיע להיום.

צחי :                                      כן, כן יש את ההיסטוריה השלמה של העיר העתיקה, אולי לא, אני גם מספר אותה, את יודעת שאני עושה את הסיורים, אני הרי עושה הרבה סיורים, עם כל הבית חולים והכול, המרכז הצבאי של העיר העתיקה, הרי כולם יודעים אין מישהו שהיה בצבא ולא יודע שהפיקוד יושב בעיר העתיקה והיה לפני זה עוד מחנה, מחנה ורד, בואי תספרי קצת, קצת על ההיסטוריה של העיר העתיקה, כדי שיהיה לנו מספיק זמן לרוץ קדימה, בגלל שיש כל כך הרבה.

אורחת :                                  מבחינת המבנה הפיזי, באמת השלטון התורכי בחר בקצה העליון של הגבעה שיש באמת נצפות על כל האזור, כמיקום של מוסדות השלטון המרכזיים, בית המושל, בית הספר לילדי הבדואים, כל אלו באמת המקומות המפורסמים כיום, שאחד מהם משמש מוזיאון הנגב והאסלאם והשני באמת הפיקוד משתמש בו ובעתיד יתפנה. גם על זה נדבר בהמשך. בעצם הבנייה הייתה בנייה קומית, לוקאלית, מתוכננת, אבל חלקה גם ספונטני זאת אומרת הייתה ממש בנייה אחידה באבן גיר מאוד יפה אבוקה שעושה לנו,

צחי :                                      עם הקשתות המדהימות,

אורחת :                                  כן, עם קשתות ועם המון אלמנטים שמאפיינים את הבנייה הערבית שאנחנו מכירים גם בירושלים, ביפו, בעכו המון משותף, אבל הבתים היו יותר פשוטים וצנועים ואחד המאפיינים המעניינים שהם היו מוקפים בחצרות עם חומות  גבוהות, ההתכנסות הייתה מעין הסתגרות בפני באמת הדרכים שהיו פחות בטוחות וגם כלפיי איזה שהוא אופי יותר צנוע של עיר פחות ומרכזית, קצת יותר פריפריאלית היא הייתה גם אז. למים היה תפקיד חשוב, היו המון בארות, היה המון אלמנטים, אנחנו רואים גם עד היום בחצרות בריכות למיניהן, תעלות מים, השקיה של הסוסים, תחנות קמח, המון דברים שהתבססו על המים שהיו מקור החיים בנגב וסביב העיר ההיסטורית, צמח מסחר וצמחה, התפתחה אוכלוסייה, לא הרבה אנשים יודעים, אבל גם הייתה קהילה יהודית עוד לפני קום העיר התורכית וגם כשהתורכים מינו ממונים שלהם בעיר, אז היה גם מוכתר יהודי וגם מוכתר נוצרי וגם מוכתר מוסלמי. סיפורים מאוד מעניינים, אבל זה באמת כאן הפירוט כרגע, אני חייבת ל-,

צחי :                                      אני אשמח אם גם תכניסי כמה מילים,

אורחת :                                  כן,

צחי :                                      הרי יש תקופות מאוד חשובות בעיר העתיקה מבחינת מה ששלט בעיר או מה שנכח בעיר, אני מדבר בתקופה היהודית הנושא של בית החולים שהיה שם תקופה, הרי בית החולים ההיסטורי שנמצא שם בפינת רחוב גרשון ורחוב ההסתדרות שריכז סביבו גם את כול בתי הרופאים. אנחנו יודעים את הבית המפורסם של מנהל בית החולים, ברחוב גרשון ואחר כך העניין הצבאי, אני אשמח אם קצת תתני לזה עוד היבט.

אורחת :                                  בשמחה. אז כמובן אחרי התורכים הבריטים כבשו את העיר העתיקה, יחד עם עוד אזורים בכלל בארץ ישראל ובבאר שבע ומהרגע שקמה מדינת ישראל אחרי הכיבוש של באר שבע, בעצם אנחנו יכולים לדבר על התחדשות מאוד מהירה, בעצם יוצאי צבא גם אנשי חטיבת הנגב קיבלו בתים והתיישבו שם, גם למשל ראש העיר הראשון קיבל בית בעיר העתיקה. היה המון חשיבות לעיר העתיקה וממש התחילה התיישבות מיידית בה. ובין היתר, גם בית החולים "הדסה" שהוא בית החולים ההיסטורי, הוא היה באמת מבנה תורכי שהתיישבו בו והתחילו להפעיל בו את בית החולים הראשון בעיר. יש תמונות היסטוריות מאוד יפות של אלינור רוזוולט מבקרת בבאר שבע ומצטלמת שם בשער, תמונות מאוד מפורסמות. זה באמת היה מוקד,

צחי :                                      ואז בעצם, התרכזו סביב זה בתי הרופאים,

אורחת :                                  נכון,

צחי :                                      וכל אנשים שהתעסקו (9:40 לא ברור)

אורחת :                                  זה באמת היה מוקד מאוד מרכזי בעיר העתיקה, זה גם משך המון רופאים לאזור שגרו מסביב וזה באמת מהסיפורים המעניינים מאוד שיש לנו בעיר העתיקה מהתקופה הישראלית המוקדמת. כמובן, שהייתה אחר כך פעילות בכלל בעיר העתיקה, גם של מוסדות תרבות חדשים שנכנסו, בהתחלה כל הנציגות העירונית ישבה בעיר העתיקה, זאת אומרת, גם מבני העירייה וגם כל המשרדים בשלבים הראשונים. זה באמת היה המוקד האזרחי הראשון, כמו שרועי תיאר איזה שהוא לב מקורי.

צחי :                                      וכמובן הצבא,

אורחת :                                  והצבא כמובן,

צחי :                                      הרי, בית החולים הפך לקצין העיר,

אורחת :                                  נכון,

צחי :                                      היה את מחנה ורד, היה את מחנה פיקוד ואני זוכר שאני התחלתי להסתובב בעיר העתיקה ב-2006 עוד יכולתי למצוא על חלק מהנסחים שהסתכלנו ובדקנו נכסים, הערת אזהרה שצריכים אישור של הצבא אם רוצים לבנות משהו ואת הנוכחות הצבאית, הייתה מאוד דומיננטית. אנחנו נקצר את זה בגלל שהייתה תקופה שאנשים זוכרים אותה  כתקופה מאוד קשה בעיר העתיקה, שהעיר העתיקה זוהתה עם קצת פשע וקצת בדואים שהסתובבו שם ויש מקומות ששיכנו את המשוקמים של השב"כ, לא שהיה נוח ופחות נעים היה להיכנס ואני זוכר כשאני הגעתי לבאר שבע ב-2006 ופעם ראשונה ישבתי במשרד של אבישג שזה גם סיפור. אבישג זאת הרי, מאז ומעולם מנכ"לית העירייה, כבר היה ברור שראש העיר רוביק דנילוביץ' סימן את העיר העתיקה כבייבי שלו, כמרכז תרבות ועוד בהיותו סגן של טרנר, הוא כבר התחיל לפעול, אני זוכר את האדניות הראשונות שהוא שם ולמעשה, ברוח הזו וכאן בעיר הזו, זו אחת הערים היחידות בארץ שרוח ראש העיר מתקבלת באהדה ובאהבה. הוא בעצם הוביל את המהלכים שהיום אנחנו יודעים, מה שאני זוכר כשהגעתי, היו שתי תוכניות, היה תוכנית הפיקוד ותוכנית הנחל שהיו בהתהוות והיו תקועות, אז בוא ניקח את זה משם, בוא ניקח את זה משם רועי ובוא נתחיל לראות לאן ועוד פעם ברוח המפקד, ברוח ראש העיר ואני חושב שכולם חושבים עליו אותו הדבר. לאן הולכת העיר העתיקה? מה הכוונות לעשות בה? ולאיפה אנחנו מתכוונים להגיע?

אורח :                                    אז לגמרי. רוביק סימן את העיר העתיקה באמת – באמת, כאחד מהיעדים, היעדים המרכזיים שלנו כצוות מקצועי, איך אנחנו מחזקים, מחיים, מעוררים, כל המיני הסופרלטיבים האלו את העיר העתיקה, מחזירים עטרה ליושנה ויותר מזה. ובעצם, המהלכים עבדו בכמה ראשי חץ. ראש חץ אחד פרואקטיביות של העירייה בתוך הנכסים העירוניים והמרחב הציבורי. שיפוץ הרחובות, שדרוג כל הרחובות,

צחי :                                      אתה צריך לספר, אנחנו יכולים לראות, מי שמסתובב בעיר העתיקה, כל פעם נסגרת חתיכה אחרת של העיר העתיקה,

אורח :                                    לגמרי,

צחי :                                      אנחנו זוכרים את החלוץ שנסגר, אחר כך רחוב נגבה וכל פעם איזו פינה אחרת נסגרת ונבנית מחדש.

אורח :                                    ממש ככה. זה מישור אחד. מישור שני, זה נכסים. יש לא מעט נכסים בעיר העתיקה בבעלות ציבורית ובעצם ההחלטה הייתה אנחנו נייצר את העוגנים בתוך הנכסים שבבעלותנו שיהוו את הקטליזטור והאדוות שלהם מה שיוליד את הכוחות בעיר.

צחי :                                      אלו נכסים של רשות הפיתוח,

אורח :                                    בדיוק,

צחי :                                      שרוביק הלאים, לקח את זה לטובת העירייה, למטרה מצוינת כל הכבוד, לקח נכסים יפים ומה עשה בהם?

אורח :                                    נכון. אז בעצם אם אנחנו מייצרים שם מרכז למחול ואם אנחנו מייצרים מרכז לאמנות אתיופית ואם אנחנו מציירים שם צלמנייה, מוזיאון היסטורי, ואם אנחנו מייצרים פינת תיירות וכ"ו. כל אחד מהפנינים האלו משובצים בתוך העיר העתיקה ובעצם מייצרים את אותה אנרגיה שמחייה את העיר העתיקה, גם ברמה של תיירות, גם ברמה של צעירים וגם ברמה שלעודד את המסחר יקרה בעקבותיו. אז זה מישור אחד. המישור השני ואני שנייה אתעכב עליו, כי זה גם באמת המרחב, זה המישור התכנוני. כמו שאמרת הנחל והפיקוד, תוכניות שלא ממש התקדמו ואנחנו הבנו שחייבים לקדם תוכנית בעיר העתיקה. לפני התוכנית עצמה, אני רוצה להסביר את הכוח התכנוני של העיר העתיקה. בעיר העתיקה יש קסם. הקסם הזה נובע מהרבדים ההיסטוריים שלה אבל גם מהבסיס התכנוני שלה, יש שם משהו מאוד – מאוד מיוחדת היא יושבת על גריד היסטורי, שישים על שישים, בלוקים עירוניים, כל בלוק שלושה וחצי דונם.

צחי :                                      צריך להסביר לאנשים שבעצם העיר בנויה בשתי וערב,

אורח :                                    שתי וערב,

צחי :                                      בקווים מדויקים. מתי קוניס אפילו הסביר לי שהזווית שהעיר בנויה זה כדי שיהיה צד של מדרכה של שמש וצד של מדרכה וצל, נכון? וכל ריבוע הוא שישים על שישים מדויק.

אורח :                                    בדיוק. הדבר הזה יש לו כוח מכמה כיוונים. אחד כבר הזכרת, האור והצל. הדבר השני, הוא הפרופורציה, רחוב ברוחב של 16 מטר 15 מטר, הוא רחוב אידיאלי מבחינת החוויה של המשתמש למעט הרחוב המרכזי שהוא טיפה יותר רחב, שזה גם אמירה תכנונית, אבל יותר מזה, הכיוון לכיוון הנחל באר שבע, שהוא המקור המים, הוא המשאב, אבל הקסם האמיתי, מה שיש בין לבין. אז יש לנו גריד היסטורי, נורא כיף ללכת כל שישים מטר יש לך צומת, מאוד מאוד טוב ואורבני. אבל בתוך כל בלוק כזה, שהוא מאוד קשיח בנוי בקו אפס על הרחוב, מסחר על הכביש, יש סוג של כאוס, סוג של חופש, כל בלוק כזה הוא בעצם בתוכו עולם ומלואו. זה לא בלוקים שתוכננו כמקשה אחת בניתי שלושה דונם, תכננתי אותם, מי שמכיר את שכונת הבוכרים, זה אותו גודל של בלוקים,  אבל שם כל בלוק, הוא בעצם מייצר יחידה תכנונית, אופי אחר לגמרי. פה אותו בלוק בדיוק, אתה נכנס אליו, אתה נכנס לעולם ומלואו. והסיפור פה הוא סיפור היסטורי מעניין, כי בסופו של דבר באו המתכננים האירופאים ויצרו גריד כמו שהם יודעים, שתי וערב, יושב עם חשיבה תכנונית, אבל הם פגשו את המנטליות והתפיסה המקומית שבה כל אחד יש לו את החלקה שלו והכל גדל לבד ובעצם בתוך הסדר המאוד הנוקשה הזה, גדל הבלוק הפנימי, שבתוכו יש סמטאות ובתוכו יש חצרות קטנים ובתוכו יש מבנה אחד שהוא יושב פה מול מבנה אחר שיושב בצד שני ובעצם על הרחוב אתה הולך עם משהו מאוד מסודר שנייה אתה יורד מהרחוב, אתה נכנס לעולם אחר. חוזר לרחוב המסודר וזה הכוח של העיר העתיקה זה מה שמאפשר לה את הייחודיות שלה. ואז אנחנו הבנו שבמישור התכנוני אנחנו צריכים לשמור על זה, אבל אנחנו לא יכולים רק לשמור על זה ועל האיכות של זה, אנחנו חייבים גם לייצר, אנחנו חייבים גם לייצר את הכוח הכלכלי שיוליד את התהליכי פיתוח והכוח הכלכלי הזה מחייב זכויות בנייה. אנחנו חייבים להגיע לסדר גודל של זכויות בנייה שיאפשרו את השימור מצד אחד ואת הפיתוח מצד שני ובעצם, באנו ואמרנו אנחנו מייצרים לכל יחידה ויחידה את האפשרות לגדול, מאתיים שישים, שלוש מאות אחוז זה מאוד מאוד משמעותי. ברגע שאני מייצר את היכולות צמיחה האלה, ואנחנו מאפשרים אותה לכל מגרש ומגרש בנפרד, לא באים ואומרים תכנון כולל, עכשיו כל אחד, לא. כל מגרש עצמאית יוכל לגדול ככה, עדיין מצד אחד, יהיה לי את האיניציאטיבה לגדילה ומצד שני, עדיין אני אשמור מצד אחד על קו האפס הברור, אבל כלפיי פנים כל מגרש בתוך הבלוק, שלפעמים מורכב מארבע מגרשים לפעמים מחמישה, לפעמים מחמישה עשר. ידע לגדול עצמאית. אם זה בלוק, אם זה מגרש של שלוש מטר, יגדל על שלוש מטר, מגדל של חמש מאות וככה יש יכולת גדילה עצמאית, תוספת זכויות בנייה משמעותיים, תוספת זכויות הבנייה האלה זה למגורים, לתעסוקה עם גמישות מאוד גדולה כי אנחנו מבינים שצריך להזרים,

צחי :                                      צריך להזרים (17:20 לא ברור)

אורח :                                    לגמרי. לא רק מאפשרים מעודדים אותו. קומת המסחר, היא תהיה מסחרית. זאת אומרת, אנחנו רוצים מסחר בקומת הקרקע, אבל האם מעל זה תהיה תעסוקה או מגורים, כוחות השוק יצביעו. אנחנו מכוונים ורוצים שיהיה ככה, אבל השוק לפעמים יודע יותר טוב מאיתנו. לא כל הידע נמצא אצלנו והיכולת לאפשר את הגמישות הזו היא מאוד חשובה, כדי לאפשר יכולת התפתחות אמיתית ודינמית של שטח. אז בעצם, אמרנו יש את הראש חץ של העבודה העירונית, מרחב ציבורי, מבנה ציבור ויש את הראש חץ התכנוני שבו אנחנו מייצרים את הפלטפורמה התכנונית לצמיחה של העיר העתיקה תוך שמירה גם על המבנים ההיסטוריים אבל גם על המרקם שדיברנו עליו.

צחי :                                      וכל התוכנית הזו איפה היא עומדת היום?  זאת אומרת, התוכנית הזו רצה, אבל איפה היא עומדת היום?

אורח :                                    אז אני אגיד כמה מילים. א', חשוב להגיד אדריכל דני לזר לתת את הקרדיט, עובד איתנו כבר כמה שנים על התוכנית הזו,

צחי :                                      חשוב לציין, חשוב לציין, להחמיא לעירייה שהפעם בתוכנית הזו, לפני שהתחילו את התוכנית וישר רצו לעשות לתת לאדריכל, העירייה גם עשתה בדיקה מה צריך לעשות בעיר העתיקה. הפעם העירייה, לקחה גוף ובדקה את זה ולמדה את הצרכים של העיר העתיקה. אני זוכר שאפילו פנו אליי.

אורח :                                    נכון.

צחי :                                      וכדי לבוא ממקום נכון כדי לענות על הצרכים.

אורח :                                    נכון.  גם נכון וגם שמאים כלכליים שבודקים שמה שאנחנו גם אם זה תכנוני טוב, אם זה לא פוגש את הכלכלה, זה לא שווה כלום. זה מתח מובנה. אבל חייבים להחיל את שני הדברים האלו. אז, בעצם התוכנית הזו עברה כבר וועדה מקומית, היא עכשיו במחוז בבדיקה. אבל אנחנו לא חיכינו לאישור התוכנית הזו, וזו נקודה מאוד חשובה. אנחנו במקביל לתוכנית הזו, הכרזנו עליה כי היא תהליך סטטוטורית, הוא לוקח זמן, במיוחד בתוכנית, שתבינו זו תוכנית מיתארית מפורטת שאפשר להוציא ממנה היתרים על כל העיר העתיקה, זה מורכב.

צחי :                                      הרי אני עשיתי תב"א לפי ה-,

אורח :                                    בדיוק.

צחי :                                      אני עשיתי את זה בהתהוות עוד, למדנו יחד.

אורח :                                    אנחנו באנו ואמרנו ליזמים, תקשיבו זו המדיניות שלנו, אישרנו את זה גם במחוז וגם בוועדה המקומית, אתם יכולים לקדם נקודתיות על בסיס התב"א הזו. אני אגיד יותר מזה, מתוך הנקודתיות האלה, אנחנו למדנו ועדכנו את התוכנית הגדולה. זאת אומרת, מהפרט אל הכלל.

צחי :                                      אני יכול להעיד.

אורח :                                    לא כל התכנון תמיד עובד, תמיד חושבים שתכנון זה אני מתכנן בגדול ואז יורד ברזולוציה ואז יורד ברזולוציה, אז לא תמיד נכון. לפעמים זה הפוך, אני מתכנן בקטן ואז אני מבין את זה בגדול. צריך לעבוד, טופ דאן ביי דה מאפ כל הזמן. בעצם מה שאנחנו עשינו, התקדמו ולא מעט נקודתיות התקדמו על בסיס התפיסה הזו שהיום כבר בהיתרים.

אורחת :                                  כן.

אורח :                                    והתוכנית הזו עוד לא אושרה סופית, אבל בפועל היא כבר מתפקדת כמדיניות תכנון, שמאפשרת את המאתיים שישים, שלוש מאות אחוז האלו. שלוש וחצי קומות, ארבע קומות במקומות  מסוימים, יש סיטואציות אפילו שאנחנו מאפשרים למלונאות אפילו יותר מזה, ובעצם היא כבר קורמת עור וגידים בפועל.

אורחת :                                  חשוב להבין, צחי, שכבר בשנות השמונים הייתה תוכנית מתאר לעיר העתיקה, שכבר נתנה זכויות וכבר אפשרה לעלות לשתיים ושלוש קומות. אבל, הזכויות שניתנה אז לא היו מספיקות ומצד שני גם השימור לא היה מספיק משמעותי ונוצר איזה שהוא מצב כלאיים שאין שמירה על ערכים ואין מספיק פיתוח, מצב שלא עבד וזו הייתה אחת מנקודות המוצא שלנו בעירייה, גם,

צחי :                                      אז האחוזים היו פה 120 ויש מקומות של 80,

אורחת :                                  נכון, 120, 80, מקסימום הגיע ל-150 אחוז,

צחי :                                      נכון,

אורחת :                                  ואנחנו בהנחת המוצא שלנו שהנחנו את צוות התכנון להתחיל מהנקודה שקודם כל יהיה אינסנטיב כלכלי, תהיה כדאיות, יהיה מנוע שגם יאפשר את השימור ואת השמירה על הערכים והייחודיות, אבל גם יאפשר התחדשות עירונית וצמיחה וזאת הייתה נקודת המוצא של התוכנית וזה באמת חלק גדול מהעבודה שלנו, הרבה מעבר רק לפרטי השימור והדרכה איך עובדים עם האבן וטיקט י', אנחנו המון מתעסקים בזה איך משלבים את הבנייה החדשה במרקם הקיים במבנים לשימור הקיימים. מי כמוך יודע כמה זה מאתגר ממקור ראשון, אבל זה תהליך חשוב, כי כשעושים את זה ככה עקב בצד אגודל וממש מלווים את היזמים, אנחנו צריכים להגיע לתוצאות במקומות שכבר הפרויקטים קורים והשימור נעשה וגם הבנייה החדשה, שהם באמת משנות את פני העיר.

אורח :                                    לא פעם אנחנו קיבלנו סוג של ביקורת מה אתם הורסים את האיכות של הקומה וחצי הקיימות היום,  כאילו לבנות עכשיו בארבע קומות על ה-,  לא יישאר האותנטיות של המקום. חלק מהסיפור בתכנון זה איזון. לבוא  ולהגיד שאנחנו נשאיר את העיר העתיקה AS IS וככה נשמר אותה, אני לא מאמין שזה שימור, כי אם לא יהיה את הכוחות הכלכליים שיגרמו למבנים להישמר, הם יהרסו. הם יהרסו לא כי אנשים רעים, אלא כי זה טבע המציאות.

צחי :                                      זה גם מבנים ישנים.

אורח :                                    בדיוק.

אורחת :                                  יינטשו,

אורח :                                    יינטשו וכשדברים ננטשים מגיעים אנרגיות שליליות ואנחנו צריכים להבין שאנחנו עובדים בתוך שוק והשוק הזה זה לא דבר רע, זה השותף שלנו לתהליכים האלו, וככה אנחנו מסתכלים על זה ומה שאמרתי קודם, הבסיס, התפיסה של העיר העתיקה של הגריד אל מול, עליו אנחנו שומרים, אבל אנחנו מאפשרים את הבינוי והעיבוי. אנחנו הבנו, במיוחד עכשיו גם עם תקופת הקורונה והאתגרים של הקניונים שמושכים אנרגיה ושזה לא מספיק ושלבוסט הראשוני, את יודעת שמדוושים בעלייה, הדיוושם הראשונים הם הכי קשים. אחרי שאתה כבר בתנועה והבנו שאנחנו צריכים לתת עוד בוסט כדי לדחוף את הפעילות היזמית בתוך העיר העתיקה ובעצם בנינו סל כלים, הטבות, גמישות תכנוניות שהגדרנו אותן לזמן קצוב, אבל הבנו מהיזמים שהם לפעמים הגיים צ'נגר, החצי אחוז או אחוז וחצי שמשנים את הרווחיות. אני אתן דוגמה, התפיסה החנייה של העיר העתיקה באה ואומרת חבר'ה העיר העתיקה זה לא מקום לרכב בצורה מאסיבית.

צחי :                                      נכון, בכלל אני רוצה שנדבר על התנועה בעיר העתיקה,

אורח :                                    נכון,

צחי :                                      אבל זה בהמשך.

אורח :                                    היא באה ואומרת, בסופו של דבר מושתת תחבורה ציבורית עם תפיסות חנייה של במעטפת כשנורא קשה לחפור חניונים בתוך המגרשים,

צחי :                                      זה בלתי אפשרי,

אורח :                                    כמעט בלתי אפשרי ולכן, גם רוב המגרשים אנשים צריכים לדעת, יש מעט מאוד מגרשים שהם מעל דונם, רוב המגרשים זה יסודות של 223 מטר או 400 מטר,

אורחת :                                  400 מטר נכון,

צחי :                                      זה רוב המגרשים, אז אי אפשר לחפור מתחת,

אורח :                                    נכון,

צחי :                                      ולפעמים אנחנו נמצאים במקומות היסטוריים,

אורח :                                    בדיוק. ויש מבנה לשימור ולכן, אנחנו מאפשרים את החנייה לא בתוך המגרש, אלא בעצם בפריפריה. העיר העתיקה היא הליכה, זאת אומרת, אין בעיה לצאת כמעט מכל דופן מהעיר העתיקה למרכז שלה בפחות מעשר דקות הליכה. בסדר?

צחי :                                      אני דרך אגב בסיורים שלי, שאני מביא, אני מביא את האנשים להגיע לתחנה הרכבת או תחנה מרכזית, ואני לוקח אותם לעיר העתיקה, קודם להראות להם את המרחק של העיר העתיקה מהמרכז ואנחנו מטיילים בעיר העתיקה ופתאום אני רואה, שזה נכון, לכאורה גדול, אבל זה קטן, זה קל להגיע לכל מקום,

אורח :                                    ממש.

צחי :                                      וזה מאוד מאוד חשוב.

אורח :                                    ואז אנחנו הבנו שהעוול הזה של אותו כופר חנייה שבעצם מממן את החנייה בפאתי העיר,

צחי :                                      תסביר לאנשים, זה כסף שאנחנו משלמים במקום מקום חנייה שהיינו צריכים לשים, שיש לו עלות של כמה עשרות אלפי שקלים.

אורח :                                    בכדי שהעירייה תפתח חנייה בעצם,

                                             (24:53 מדברים יחד)

אורח  :                                   ואז אנחנו אמרנו, אני לא יכול לוותר על כל דרישות החנייה, יש, התוכנית הזו רק שתבינו מייצרת פוטנציאל של 3,000 יחידות דיור, עשרות אלפי מטרים, אבל אנחנו כן יכולים לבוא ולהגיד באופן מדוד שכמות מסוימת אפשר לחיות גם בלי החנייה על בסיס חניות  קיימות ואמרנו ששלוש מקומות החנייה הראשונים שיצאו בהיתרים עכשיו, אנחנו נפטור אותם מכופר החנייה, בעצם מתקן החנייה ואז הם לא יצטרכו לשלם את כופר החנייה ואחרי שלוש מאות נעשה הערכת מצב מחודשת. הרעיון לבוא ולהגיד לעצמם תקשיב אנחנו רוצים שתבנה עכשיו, שדברים יזוזו עכשיו וזה מה שאנחנו כאילו מוכנים לספוג ויכולים לספוג באחריות ונכונות. הטבה דומה שעשינו היא פטור מתרגיל יחידות דיור. בעוד התוכנית כן חושבת על איזה סוג אנשים, על איזה סוג גודל יחידות יהיו שם, אנחנו אמרנו בשביל לתת את הבוסט הראשוני, אנחנו נאפשר לתקופה קצובה פטור מהתרגיל. אם היזם רוצה לעשות הרבה יחידות קטנות, נאפשר לו, אם הוא רוצה יחידות יותר גדולות,

צחי :                                      מה המינימום גודל של יחידה?

אורחת :                                  35 מטרים שזה היחידות הכי קטנות,

צחי :                                      כשכל יחידה כזו יש לה ממ"ד או שזה ממ"ד?

אורחת :                                  לא, בנספח המדיניות אנחנו מאפשרים גם ממ"ד, גם ממ"דים, אבל אנחנו כן רוצים שיהיו גם דירות גדולות והממוצע יהיה 70 מטרים, מה שבעצם רועי מדבר עליו שבתקופת עידוד יוזמות יהיה פטור מהנושא הזה.

אורח :                                    עכשיו החשיבה הזו על הגמישות התכנונית הזו כדי לאפשר את הגדילה והצמיחה היא באמת אבן יסוד מבחינתנו כדי לעודד את התהליכים בעיר העתיקה. אני חושב, אבל שנייה, חשוב לדבר על עוד דברים שקורים במרחב ולא רק על הזכויות ומה שאנחנו מאפשרים לכל יזם ויזם. יש כמה תהליכים מאוד מאוד מרכזיים שקורים עכשיו בנוסף למה שדיברנו עד עכשיו. הראשון הוא מתחם הפיקוד, הזכרת אותו קודם, כל אחד מכיר, כל אחד יודע. מתחם הפיקוד הוא בעצם יושב על מספר בלוקים, עירוניים של העיר העתיקה, דיברנו בלוקים שזה, שבמשך תקופה מאוד ארוכה כולל היום פיקוד מרכז יושב שם.

צחי :                                      פיקוד דרום.

אורחת :                                  פיקוד דרום.

אורח :                                    פיקוד דרום, סליחה. זו (27:06 לא ברור) עם מבנים היסטוריים מאוד מאוד משמעותיים, שהצבא החזיק בו. מי שהלך להוציא ב' או ג' או זה, יודע. נכון, בשנת 2024 הפיקוד עתיד לצאת, כבר בונים לו את הבסיס החלופי ובעצם השטח הזה מתפנה, השטח הזה הולך להיות הלב הפועם של העיר העתיקה. התקיימה תחרות אדריכלים ממש לאחרונה לצוות כדי שיתכנן את פיקוד מרכז לקדם שם תב"א,

צחי :                                      פיקוד דרום.

אורח :                                    פיקוד דרום פעם שנייה, פיקוד דרום,

צחי :                                      אתה ירושלמי,

אורח :                                    בעצם השימושים המרכזיים שיהיו שם, יהיו שימושים של מלונאות, תיירות, מסחר וגם מגורים ברמה מסוימת,

צחי :                                      אני חושב שזה הזמן להזכיר משהו שאתם לא אמרתם, העיר העתיקה לדעתי, רובה מסומנת לתרבות ותיירות.

אורח :                                    לגמרי. העיר העתיקה, העוגנים שדיברנו עליה,

צחי :                                      הרי, מסחר יש פה המון, אם אנחנו מסתכלים על באר שבע, אפילו יש טו מאץ' לדעתי, אפילו הייתה חריגה, גם ביקורת מותר להגיד ואני אמרתי את זה גם לרוביק, אבל תרבות כמרכז תרבות, הרי נעשה מאמץ ואנחנו רואים את זה, הרי יש פעילויות תרבותית בעיר העתיקה, יש מלא פעילות שסוגרים רחובות, שם את כל אזור סמילנסקי, הבסיס של החשיבה של כל, שאני ישבנו אז עם רוביק שפעם ראשונה שהוא הכיר אותי על הסיפור של מה שהיה לי בכפר דרום, אז הוא אמר לי, אה אז אתה הולך לעשות פאבים, אני אתן לך, זאת אומרת, הרעיון הוא, באמת לעשות את זה יותר צעיר וכאן באמת יש את הבעיה, שאתה אמרת קודם, המרחק מהאוניברסיטה שקצת הפריע והייתה תקופה הרי שנתנו עידוד במענקים,

אורח :                                    לשכר דירה,

צחי :                                      לשכר דירה גם לסטודנטים וגם לאומנים והייתה גם איזו תקופה שהיה הסעות כאלה, היה הסעות כאלה מהאוניברסיטה, שטאלים, שרצו לעשות, אבל אני חושב שזה, וגם הייתה תקופה שאיילים שם הרסו כמה מבנים.

אורח :                                    עדיין, אז אני אומר תרבות ותיירות, זה באמת העוגנים המרכזיים של העיר העתיקה, אני חושב שמלונאות, אנחנו רואים כבר היום לא מעט יוזמות מלונאיות שצצות וקמות היום רואה,

אורחת :                                  כמה היתרים מאושרים,

אורח  :                                   גם היתרים, גם טבעות בדרך וגם דברים שקיימים בפועל ויש משהו בקסם הזה של מלונאות שיושבת על עיר עתיקה ליד איזו מסעדה טובה, שני מטרים ממוזיאון,

צחי :                                      שיש מסעדות יוצאות מן הכלל בתוך העיר העתיקה,

אורח :                                    היכולת של האטרקטיביות הזו, היום, כשבני אדם מחפשים מלון, זה מה שהם מחפשים, הם מחפשים, יש את מי שרוצה ללכת לאילת, אין ספק, אבל לא מעט החופשות העירוניות בתוך המקום הקסום עם רחוב מרוצף שאתה יורד אליו עם סמטה שאתה יוצא ממנה, זה העיר העתיקה יודעת לספק וזה באמת לא מעט.

צחי :                                      צריכים להזכיר שהעיר, עשיתם מאמץ גדול, אני זוכר את המפגש שעשיתם יחד עם משרד התיירות שהיה פה הלוי מנכ"ל המשרד עם כל המשרד, אפילו אני קיבלתי חונך בתחום התיירות, רק הקורונה הרסה לי את כל התוכניות, באמת עם כל הנושא של האקסטרים שהולך להיות מסביב לעיר באר שבע, זאת אומרת, יש מאמץ לקדם את זה.

אורח :                                    התפיסה באה ואומרת, תיירות בנגב חיה הרבה תיירות שקיימת במרחב. אנחנו באים ואומרים, חבר'ה יש פה אופציה לתיירות עירונית שנושקת למדבר. כשאתה יוצא לחופשה בעצם אתה בא ואומר אני מרוויח את שני העולמות. אני ביום יכול לצאת טיול ג'יפים במדבר, בערב להגיע למלון המפנק שלי ולרדת לארוחה במסעדה איכותית והסל התרבותי הזה כולל המוזיאונים שיש בבאר שבע, כולל פארקים שיש בבאר שבע, זאת אומרת, התהליכים שקורים בבאר שבע במרחב הם משלימים את מהלכי התיירות האלו שהעיר העתיקה בשלה היום לקבל.

צחי :                                      אני חייב לעצור אותך ולהגיד משהו, לשאול שאלה. אני חייב לשאול שאלה ואולי זה פחות נעים. אנחנו יודעים שיש המון רצון ואנחנו רואים ואנחנו שומעים ואנחנו יש לנו עוד על מה לדבר, אבל אם אני מסתובב היום ואני מחכה לבנות בעיר העתיקה ואני מחכה שיקרה משהו. אם אני מסתובב בערב, בערבים בעיר העתיקה, אני עדיין לא מרגיש מלך, צריכים להיות אמיתיים. אם אני חושב, אני שאני, אני לא סתם פה. אני חולה על העיר העתיקה ולא סתם קיבלתם אותי, בגלל שאתם יודעים כמה אני אוהב את העיר העתיקה ויש כאן אהבה הדדית, אז התקבלתי פה בברכה. אז אם אני חושב לקחת את אשתי למלון, אני עדיין חושב אם לקחת אותה לעיר העתיקה. מתי כל הדברים קורים? מתי אנחנו נתחיל לראות מנופים בעיר העתיקה? מתי נתחיל לראות תנועה? מתי נתחיל לראות את ההצטברות? יש שם מסעדות, יש דברים, אבל מתי נתחיל לראות את האקשן בעיר העתיקה, שהדברים יקרו?

אורח :                                    אני חושב שאתה שואל מתי תהיה מסה קריטית, כי בסופו של דבר באמת דברים קורים, אוקיי?

אורחת :                                  יש דברים, כן, יש רחובות כבר שהמצב שאתה מתאר, שיש בהם בטיחות ויש בהם כבר פיתוח ויש רחובות שכבר במצב אחר לגמרי ואזורים שהם באמת,

צחי :                                      כמו למשל?

אורחת :                                  חטיבת הנגב, סמילנסקי, האבות, יש רחובות שכבר עברו שינויים,

צחי :                                      תראי, סמילנסקי, הרי כל מי שקצת יודע על העיר העתיקה, יודע שסמילנסקי כבר מזמן השיא, זה אחד הרחובות שעשיתם לא מדרחוב אבל הרחבתם בו את ההליכה את המקום הליכה ויש בו בתי קפה ומסעדות וזה אזור שהוא כאילו כל מי שבא לעיר העתיקה יודע ששם זה המקום להתרכז, האבות זה ההתחלה,

אורחת :                                  אנחנו צריכים לזכור שהיוזמות הן יוזמות פרטיות, לא את הכול העירייה משקמת בעצמה מכספה, באמת המגרשים ברובם הם בבעלויות פרטיות ואנחנו בסופו של דבר תלויים ביזמים. עכשיו ברחוב חטיבת הנגב, כל הרחוב כולו השתקם והשתמר והתפתח בעקבו יוזמות פרטיות. יש את הגלריה 44, המדהימה,

צחי :                                      מדהים.

אורחת :                                  יש את בית לאודר, יש המון מבנים.

צחי :                                      יש שני מבנים של לאודר,

אורחת :                                  נכון,

צחי :                                      אחד הוא השכיר לאוניברסיטה,

אורחת :                                  נכון, יש מבנים שפשוט יזמים פרטיים לקחו ועשו וזה בדיוק מה שאנחנו כרשות כרגע מנסים לעשות, לדחוף ולעודד, כי באמת בסופו של דבר הרשות לא יכולה להיכנס לנעליים של התושב ולעשות במקומו. היא יכולה לעשות את כל הפעולות המשלימות,

צחי :                                      כן, אבל, אני אומר את זה כאן, עוד פעם, אנחנו צריכים להיות אמיתיים, אם אני היום רוצה להיכנס ולבנות ויש לי, יש לי את המקומות שאני יכול להתחיל לבנות, אתם יודעים אני קידמתי את זה איתכם, אני צריך דרייב, אני צריך את הדרייב לזה, כיוון שאני צריך להיות כלכלי גם.

אורח :                                    אני חושב, שהנבואה אמנם ניתנה לשוטים, אבל אני כן רוצה להגיד משהו. אני חושב, א' שכמובן העיר היום זו לא העיר שלפני עשור,

צחי :                                      אין ספק,

אורח :                                    אבל אני חושב שאם אתה תבוא בעוד חמש שנים מהיום, אנחנו רואים מה נמצא בצנרת, החוויה תהיה עוד פי כמה מהשינוי שהיה בחמש שנים האחרונות. ואני אגיד למה, א' כי באמת יש יוזמות בצנרת שאנחנו רואים אותן, בין אם מגורים, בין אם לסטודנטים, בין למלונאות, אנחנו רואים אותן בצנרת, אבל שני המהלכים המרכזיים, אחד הפיקוד, שיתחיל לרקום עור וגידים והשני, עוד לא דיברנו עליו, זה שנה באה נפתח קמפוס לאדריכלות של סמי שמעון.

צחי :                                      נפתח?

אורח :                                    אז אני אסביר. הקמפוס עצמו, הקמפוס עצמו מתחיל להיבנות רק,

צחי :                                      בוא נסביר, אנחנו מדברים על רחוב גרשון,

אורח :                                    רחוב גרשון מה שהיה בעבר, גם מחנה צבאי, קצין העיר. בעצם, הופך להיות קמפוס לאדריכלות ומקצועות, לא רק אדריכלות, עיצוב תעשייתי של מכללת סמי שמעון. התוכנית עכשיו בהתהוות היא לא תיבנה מחר. אבל, בסמסטר הקרוב נפתחת התוכנית של אדריכלות. כרגע, הם עדיין עושים אותה בקמפוס המקורית, אבל הם קיבלו מהמל"ג את האישור, על בסיס זה,

צחי :                                      מתניעים את המגמה כדי להכין אותה למקום?

(34:35 מדברים ביחד)

אורח :                                    בזמן בניית המקום וכאשר קמפוס של סטודנטים, מאות סטודנטים אמורים להיות שם, יושב בלב העיר העתיקה, זאת אומרת, הסטודנטים האלו מן הסתם יבואו לגור בעיר העתיקה ולצרוך את העיר העתיקה, לצד יוזמות התיירות שזה שני כוחות שהם כוחות מאוד משלימים, הם מאוד אוהבים אחד את השני,

צחי  :                                     כן,

אורח :                                    אוקיי? בניגוד נגיד, לפעמים לתושבים שמתחככים, התיירות אל מול סטודנטים זה חיבור מאוד מוצלח. בנוסף לזה, תנועה של צעירים שמגיעים לעיר העתיקה וגם קצת מסביב של העיר העתיקה, אוקיי?

צחי :                                      בעצם במקום להביא אותם מבחוץ, מביאים אותה פנימה ומשאירים אותה בפנים?

אורח :                                    נכון.

אורחת :                                  רועי, גם חשוב לציין, למעלה מעשרה מבנים בבעלות עירונית שעברו שימור והמון השקעו עירוניות בחמש שש שנים האחרונות, הצלמנייה שעומדת להיפתח ברחוב האבות, כבר הסתיימו שם העבודות, הם ממש שם בשלב ההצטיידות. יש לנו את הסדנה האתיופית בשלושת עין חרוד, יש לנו את לשכת התיירות בסמילנסקי, כל העשרה מבנים האלו, שהעירייה השקיעה המון משאבים בלשקם אותם כל אחד מהם ברגע שמסתיימת בו העבודה, הוא גם דוגמה לתושבים, איך אפשר ויכול להיות אחרת, והוא גם אבן שואבת ליוזמות חיוביות שקורות מסביב. אנחנו רואים שכל בנייה פרטית שמסתיימת, גם אם זה שימור, גם אם זו בנייה חדשה סביבה מיד קורים דברים, דוגמה פינת סמילנסקי, הבניין שהסתיים לפני שנה וקצת. כל שינוי כזה, מוביל לשינוי הרבה יותר גדול.

אורח :                                    ועם זאת, אני חושב שחשוב להגיד, לעיר העתיקה יש עוד דרך לעשות,

אורחת :                                  תהליכים,

אורח  :                                   יש דרך ויש מקומות בעיר העתיקה שהם עדיין מרגישים שהם לא מתפקדים חזק, לגמרי. אתה יודע מה, אנחנו פה בפודקאסט יזמי נדל"ני זה בדיוק העניין. זאת אומרת, היכולת להצביע היום על התהליכים שקורים בעיר העתיקה, לשותפים שנכנסים לתוך התהליך הזה, על ההשקעות העירוניות שבתוכו,

אורחת :                                  ההזדמנויות,

אורח :                                    ההזדמנויות מאפשרות מצד אחד סוג של קרקע מספיק בטוחה כדי להגיד חבר'ה זה הולך לכיוון מאוד מאוד טוב, מצד שני, להיות עדיין החלוצים בתוך המחנה שהם אלו שבעולם הנדל"ן יודעים לעשות את הקפיצה המשמעותית מבחינתם ואני חושב שמהבחינה הזו אנחנו נמצאים בנקודה קריטית. ברגע שהכול ברור וקרה וזה, אנחנו יודעים מה קורה לערכי השוק,

צחי :                                      כן,

אורח :                                    וזה כבר התחיל לקרות ומי שמכיר יודע שערכי השוק כבר התחילו לטפס בצורה שלפעמים אפילו קצת מקשה על רכישות, אנחנו מודעים לזה.

צחי :                                      אני יכול להגיד לך, שהיום הלכתי לראות שני נכסים לפני שהגעתי אליכם,

אורחת :                                  המחירים לא נורמאליים,

צחי :                                      אני לא, אין אפילו על מה לדבר.

אורח :                                    והדבר הזה קורה, כי כולם מריחים את מה שקורה. כשבאה רשות ואומרת תקשיבו אנחנו משקיעים את יהבנו שם, אנחנו מדברים על הקלה והיטלי השבחה, אנחנו מדברים על הקלה בחניות, אנחנו מאפשרים זכויות בנייה. אז מבינים שיש פה מוטיבציה אמיתית, זאת אומרת, לקדם את הדבר הזה. השקעות עירוניות וממשלתיות מצד שני, גופים פרטיים או חצי פרטיים כמו מכללות שנכנסות, כל הכוכבים מושכים לכיוון הזה ומצד שני, זה עוד לא קרה. אז, זאת אומרת, זה עוד לא קרה לפחות לא במובן גורף.

צחי :                                      בחמש אבנים קוראים לה אנחנו באחדים ל-,

אורח :                                    לגוגלך,

צחי :                                      כן, לגוגלך (צוחק) כן,

אורחת :                                  איזה ירושלמים אתם (צוחקת)

צחי :                                      לא מה לעשות, מה בעצם צריך להיות ברור, אחד הדברים, אתם יודעים, שאני מציג את העיר העתיקה, שאני אומר לאנשים לכו להשקיע בעיר העתיקה, את יודעת מה, יש לי גם שותפים שגם יחד איתם קניתי נכס בעיר העתיקה את המסעדה, ולפעמים קשה לי להסביר להם, למה עוד לא קרו דברים, למרות שעברו כבר ארבע שנים וזה כשאנחנו אוטוטו, עכשיו אני לא מאמין שזה כמו הילד שאמרו לו שיש לך פוטנציאל. אני מאמין, שזה באמת בחזון של משקיע הנדל"ן לזהות את הדברים שלפני ואין לי ספק, הרי אני הגעתי לפה וזה לא סוד, הגעתי, ההשקעה הראשונה שלי הייתה אחרי הנפילה הכלכלית, אני, כולם יודעים את זה, עם הבית ספר לקוסמטיקה וקניתי את כפר דרום ואחר כך את גרשון והכל מתוך אמונה שהדברים קורים והיתרון שלי היה, שאני שהמפגש הראשון שלי בבאר שבע היה אצל אבישג ושסיפרה לה וראיתי בעיניים שלה גם את הניצוץ הכול בזכות שעוד רוביק היה סגן ראש העיר. ואני אחר כך חי איתכם ואני יודע מה קורה פה, אבל אני חושב שהמסר הכי גדול פה לאנשים, שנכון שאתם הולכים בעיר העתיקה, אתם לא רואים נופים, אתם עוד לא רואים את חדוות הבנייה, בגלל שיש בנייה, אמרת ברחוב סמילנסקי שבנתה שם הגברת את הבניין היפה, רואים את הבנייה של כל הצלמנייה וכל מה שאתם מדברים, אבל אין מסות עדיין, אין דברים, זאת אומרת, רואים, מי שהולך לבד, אני אומר איך תלכו לבד, תבואו לבד לא תראו כלום, לא תבינו, בואו איתי.

אורחת :                                  נכון,

צחי :                                      ואז אני אסביר. אני חושב שהפודקאסט הזה, בעצם שפך אור ונתן לאנשים להבין מפי הגביר, אתם בעלי הבית, פנינו לאן? העירייה פניה לאן? ואין מקום יותר טוב לקבל את זה מאשר מי שהוביל את  התכנון, הרי העיר העתיקה זה לא, את הרי לא מטפלת בכל שכונה, בגלל שהשימור הוא בעיר העתיקה ואתה שאתה מטפל בכל העיר אתה נותן את הלב, נכון שלא דיברת על יתר הפיתוח שעברה העיר הזו בצורה משמעותית עם כל מה שקרה בה, אבל אני חושב שהעברנו פה מסר מאוד מאוד גדול ויש אנחנו יכולים לדבר על זה עוד המון, העיר העתיקה אפשר לדבר עוד שעות שבעצם אנחנו הולכים לקראת משהו שיקרה ואמרת בהגינות רבה בחמש השנים הקרובות העיר הזו הולכת לקבל מהפכה. אז אני אשמח אם ככה, תיתן או תתנו לי שניכם איזה שתי מילים לסיכום בגלל שתאמינו או לא אנחנו כבר סיימנו את הזמן שלנו ונשחרר את זה לאנשים ואחר כך ניתן לאנשים קצת מפות, קצת דברים שהם יוכלו להבין על מה אנחנו מדברים.

אורחת :                                  משפט רק על התיירות והבילוי בגלל שבאמת אתה צודק שבהיבט של פרויקטים של יזמות ומגורים ועירוב שימושי, עדיין לא הכול קורם עור וגידים על השולחן שלנו יש המון תוכניות מאושרות שהן לקראת הקמה. אבל, מצד שני מבחינת מוסדות התרבות יש המון מוזיאונים, יש את פארק קרסו למדע, יש את מוזיאון האנזה עם החוויה האור קולית המדהימה שבו, יש את אזור הפרינג' וכל הפסטיבלים,

צחי :                                      פרינג' זה התיאטרון,

אורחת :                                  נכון, תיאטרון הפרינג', שגם תיאטרון הבובות שעכשיו עובדים עליו והוא בהקמה. זאת אומרת, יש לתיירים שמגיעים למלונות יש המון פעילות, מתחם הקטר, השוק של באר שבע, שעובר, כולם יושבים בתוך העיר העתיקה בגבולות שלה וזה,

צחי :                                      באר אברהם,

אורחת :                                  באר אברהם, נכון. זאת אומרת, לתייר שמגיע היום למלון, בעיניי, כמו שרועי אמר, זו אכן חלופה מצוינת ויש מה לראות ולעשות. מסכימה איתך שהיוזמות הנדל"ניות עוד לא כולן קורמות עור וגידים,

צחי :                                      אבל הן בדרך,

אורחת:                                   אנחנו  שם, כן.

אורח :                                    אני אגיד, האתגר הגדול של באר שבע להצליח למשוך תיירים, למשוך סטודנטים, למשוך תושבים ולשמר את התושבים שיש לנו היום.

צחי :                                      זה האתגר הכללי.

אורח :                                    האתגר הכללי. העיר העתיקה בבאר שבע, היא בעצם מאפשרת לי כמי שחושב על תכנון העיר בכללותו להגיד פה יש לי מוצר ייחודי. אנחנו רואים כל כך הרבה העתק הדבק בעולם התכנון בישראל, פה יש תהליך של התחדשות עירונית שהוא לא העתק הדבק, הוא תהליך של התחדשות עירונית שמייצר מוצר ייחודי. למוצר ייחודי יש פוטנציאל ביקוש. שיש בו איכויות שגלומות בו בבסיס, אתה יודע לזכך אותן, לשמר אותן ולמנף אותן, יש לך משהו ביד והביטחון שלי בעיר העתיקה נובע מזה, נובע מהמעשים שנעשו פה בעבר ונתנו לנו את התשתית נובע מההנהגה שמאפשרת לנו את החופש ודוחפת אותנו קדימה והוא נובע גם מהאנשים שנמצאים גם היום כבר ומתחילים להזיז את הדברים. אז כן, אני אופטימי חסר תקנה וכשאני רואה את העיר העתיקה אני יכול להבין למה.

צחי :                                      אני רוצה להגיד לכם משהו, זה יישמע אולי לא אמיתי, אבל כשאתם מסתכלים עליי יש לי דמעות בעיניים. אתם יודעים, בשבילי העיר העתיקה מסמלת משהו, מעבר לזה שאני ירושלמי, כן, ההשקעה הראשונה שלי אחרי הנפילה שלי הייתה פה בגלל שהאמנתי בזה ואני עם בור גדול של כמה מיליונים, אשתי נתנה לי את האור הירוק אחרי שאמרתי לה שראיתי אז את הנכס בכפר דרום ואני מרגיש שאני נכנסתי לתוך בית ואתם יודעים שאני גם מרגיש כאן בתוך משפחה וזו לא חנופה ואני הרי בניתי בכמה מקומות בארץ ואף פעם לא הייתה לי דחיפה כמו שאני מקבל פה. אני שמח שהייתה לי את ההזדמנות ואני גם חייב להגיד תודה לאבישג. אני פניתי לאבישג, הלכתי בדרך המקובלת למרות שיש לי קשר ישיר איתכם והיא הפנתה אתכם אליי ואישרה את הפודקאסט. אני חייב להודות לכם גם, שפיניתם זמן, אני יודע כמה הזמן שלכם מלא וכמה היה לי קשה לקבוע את הזמן ולתאם את זה, אבל אני חושב שכולנו נרוויח מזה בגלל שיש פה דבר אחד שמאפיין, אני כיזם, אתם כעובדי עירייה, כן, אבל שלושתנו שאנחנו מדברים על העיר העתיקה, אנחנו מדברים כמו על תינוק שלנו וזה לא מובן מאליו, אז תודה רבה שאירחתם אותי. עוד פעם אני אגיד ותודה רבה לעיריית באר שבע ומקווה שאנשים יבינו שהעיר העתיקה הולכת קדימה. אז תודה רבה ולכל המאזינים נתראה בפודקאסט הבא. להתראות.

– ההקלטה הסתיימה –